להציל את נקבת הבז ג'ורג'ט
במרכז להצלת דורסים של ד"ר לני סוסי אפשר למצוא עיטים, בזים ונשרים. העופות שנפגעו מבני האדם מקבלים הזדמנות נוספת
לני כבר אינו צעיר, אך כשהוא מסתובב בין הדורסים, מספר את סיפור הגעתם או הצלתם, עיניו בורקות כעיני ילד שמצא אוצר. עיטים, בזים, דורסי לילה, נשרים, כל אלה מוצאים מקלט במרכז הדורסים של לני. כל אלה שאפשר להשיבם לאחר תהליך השיקום - מושבים לטבע. אלה שנפגעו באורח שמונע את השבתם, נשארים במקום וד"ר סוסי וצוותו נעזרים בם כדי לפתוח פתח בלבם של המבקרים במקום, חלקם הגדול תלמידי
ד"ר סוסי מספר כי כיום יש לו רשת של מתנדבים והדורסים מגיעים אליו גם ממרחקים. אבל לא רק דורסים. הוא מספר על ילדים שביקרו במקום, ואחר כך מופיעים יום אחד עם הוריהם, גם ממרחק של שעות נהיגה אחדות במכוניתם, כדי להביא אליו ציפור פגועה, כולל גם ציפורי חצר. במרכז מטפלים בכל ציפור שמגיעה, גם אם היא אינה דורס.
אחד הכוכבים של מפעל החינוך הסביבתי של ד"ר סוסי, היא נקבת בז נודד, אשר לדעתו, המדריך הטוב ביותר שיש להם במרכז, ובאמצעותה הם מצליחים להעביר את מרבית המסרים שהם מעוניינים להעביר לקהל המבקרים, באופן היעיל ביותר.
עד שנות הששים היה נהוג להשתמש ב- DDT ובקרוביו כחומר הדברה בחקלאות. בתוך עשורים אחדים החלו להתמעט אוכלוסיית הדורסים ומינים רבים אף נעלמו מאזורים שלמים כתוצאה מהשימוש בחומר. החומר, אמנם, פגע בחרקים המזיקים, אך גם באלה שניזונו מהם. עד שנאסר השימוש אלה והם הוחלפו בחומרים פחות מסוכנים, כבר נעלמו הבזים הנודדים מאזור מזרח ארצות הברית ועימם לא מעט מינים אחרים של דורסים.
לאחר הפסקת השימוש בחומרים אלה, החלו הבזים אט-אט לשוב לאזור, אבל בדרך כלל לא לבית גידולם הטבעי שלהם במצוקים בטבע, אלא גילו את הסביבה העירונית. הם החלו לקנן בראש גורדי שחקים ובמרומי מגדלי הגשרים התלויים מעל הנהרות. אחת הבעיות הייתה שכאשר נקבות הבזים הטילו ביצים על מדפים, בגלל הרוחות החזקות בגבהים, לעתים קרובות הביצים התגלגלו מן הקן החוצה. לכן התחילו להתקין תיבות קינון עם רף כדי למנוע את התופעה.
ג'ורג'ט הוטלה בתיבת קינון שכזו, בגובה עשרות מטרים בראשו של אחד משני המגדלים העצומים של גשר ג'ורג' וושינגטון המחבר בין ניו ג'רסי וניו יורק. כשבוע לאחר שהיא והגוזל השני שהיה עימה טובעו בקן, כנראה תוך ניסיונות הפריחה מן הקן ויתכן שכתוצאה מבהלה ממטוס מנמיך טוס שחלף קרוב לגשר, נפלו שני הפירחונים מן הקן. האחד, ביש המזל נדרס ומת, ואילו גורלה של אחותו שפר מעט ונפלה על מכונית, נפגעה, ונמצאה על ידי אחד מאנשי התיפעול של הגשר והגיעה לבסוף למרכז הדורסים כשכנפה נפגעה באורח חמור, פגיעה שבעטייה לא תוכל לשוב ולעוף לעולם.
לבזה המשוקמת הוענק השם ג'ורג'ט, על שם הגשר, ודי מהר התברר שהיא נכס הסברתי יוצא דופן במרכז הדורסים. אופייה הנוח והידידותי, סבלנותה והתנהגותה הרגועה במיוחד בנוכחות קבוצות ילדים הפכו אותה במהרה לאחד המדריכים הראשיים המבוקשים. המגע הישיר בעת המפגש עם ג'ורג'ט, כמו גם עם הדורסים הפגועים האחרים, מאפשרים לילדים, במיוחד ילדי עיר שאין להם כמעט הזדמנות להציץ לעולמם של הדורסים וכתוצאה מכך לא מודעים, או נרתעים, או אף אדישים, ליופיים ולחשיבות תרומתם לטבע (גם העירוני). רבים מהילדים האלה שבים לביקור אחר כך בחופשותיהם ומביאים עימם את בני משפחתם.
פעמים רבות, מספר ד"ר סוסי, הם מאלצים את הוריהם להסיע אותם למרכז גם ממרחק של שעות נהיגה, כדי להביא אליו ציפור פגועה, שבדרך כלל מצאו בחצרם או בשכונתם. במרכז מטפלים בכל ציפור שמגיעה, גם אם היא אינה דורס, באותה מידה של מסירות, אהבה וחשיבות.
- אפשר להציץ באתר של מרכז הדורסים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם