האיש שהציל את הזגים

מאז החלו להשתמש בחומרי הדברה, החלו אוכלוסיות הזגים להיפגע מהרעלות. צפר סקוטי הפך את הצלתם למפעל חייו. הגדה ירוקה

רן לוי-יממורי | 2/12/2010 10:36 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בני משפחת העורבים, כמעט בכל מקום שבו נמצא האדם, הולכים ומתרבים בהשפעת האדם וכמויות הזבל שהוא מייצר ומפזר. אולם גורלו של אחד מבני המשפחה: זג אדום-מקור, שונה מגורלם של קרוביו העורבים. למרות שהיה פעם נפוץ, נותרו כיום מעט מאד אוכלוסיות מבודדות וקטנות של זגים במונגוליה, אתיופיה, ספרד ובריטניה, וגם הן בסכנה.

במבט מקרוב או בעזרת משקפת בולט צבעם האדום של מקורו ורגליו. הזג הוא ציפור של מרחבים בהם גדל עשב רב, ולכן מאז ומתמיד היה נפוצה במקומות בהם מגדלים מרעה. זגים ניזונים מחרקים ומחסרי חוליות שהם מוצאים בקרקע או מרימות זבובי זבל וחרקים אחרים שהם שולפים מגללי בקר. הם מקננים במערות, במצוקים לאורך החוף או במבנים חקלאיים בחוות החקלאיות. מאז החלו להשתמש באופן אינטנסיבי בחומרי הדברה בחקלאות, החלו אוכלוסיות הזגים להיפגע מהרעלות להתמעט באופן דראסטי ומאזורים רבים ברחבי אירופה הם נכחדו כבר מזמן.

צילום: רן לוי-יממורי
זגים אדומי מקור. מקננים במערות, במצוקים לאורך החוף או במבנים חקלאיים צילום: רן לוי-יממורי
מקימים חווה

אריק ביגנאל הוא חוקר ציפורים אשר החל לעבוד בסקוטלנד למעלה מ-30 שנים בארגון Nature Conservancy. בשנים הראשונות לעבודתו, עדיין היו ברחבי סקוטלנד באותה עת כ-100 זוגות זגים, בעיקר במערב סקוטלנד. אולם המספר הלך ופחת ומשנת 1982 הם כבר נכחדו ממרבית שטחה של סקוטלנד עד שכיום

נותרו רק כ- 45 זוגות וכולם באי הקטן (Islay) איילה, שבאיים ההיברידיים.
מהר מאד הסתבר לביגנאל, שבנוסף להרעלות מחומרי הדברה, היו עוד גורמים שהפחיתו את האוכלוסייה כמו טריפה של גוזלים על ידי דורסים או תנאי מזג אוויר קשים הגורמים לתמותה מוגברת של הגוזלים והפירחונים.

צילום: רן לוי-יממורי
החווה של אריק צילום: רן לוי-יממורי

מצב האוכלוסייה הדליק נורות אדומות במוחו של ביגנאל. ביחד עם סו, אשתו, הם החליטו כי מלבד מחקר, התרומה האמיתית שלהם עשויה להיות בהקמת חווה משלהם שבה יפתחו שיטות עיבוד ידידותיות יותר, המשלבות מרעה בשיטות פחות אגרסיביות מהשיטות המודרניות, הרוויות בשימוש מוגזם, לדבריו, בחומרי הדברה ובדישון יתר. הם רכשו אדמה במקום מבודד ופראי באיילה, שם הקימו את ביתם וחוותם, לא הרחק מצוקי החוף הנישאים והמרשימים עליהם נשברים גלי האוקיאנוס בעוצמה רבה.

צילום: רן לוי-יממורי
הזגים בחווה צילום: רן לוי-יממורי
גם הפרפרים נהנים

ביגנאל החל לפתח ולשכלל שיטות חקלאיות מסורתיות ושילב בן גישה מודרנית של חשיבה חקלאית לניהול שטחי מרעה. הוא שאף להגיע לשיטה שבה יוכלו גם החקלאים וגם בעלי החיים לחיות זה בצד זה, תוך הימנעות משימוש בחומרי הדברה מסוכנים. תוצרי השיטה הידידותית הם חלב ובשר בריאים וטעימים יותר מצד אחד, אך גם הגדלה ושיפור מגוון המינים בשטחים הפתוחים מצד שני.

בשנים הראשונות ביגנאל זכה לחוסר אמון מצד החקלאים המקומיים. אולם אט-אט הצליח להוכיח כי שיטתו אכן אפשרית, יעילה ואף משתלמת יותר, והוא החל לזכות באמון החקלאים, חלקם החלו ליישם שיטות אלה בהדרגה.

עם הזמן הפך לאחד המומחים והיועצים המרכזיים באיחוד האירופי בנושא ניהול שטחי מרעה. בעיקרון, על פי השיטה הופחת השימוש בחומרי הדברה קטלניים לחומרים ידידותיים יותר, השטח עובד באופן פחות אינטנסיבי, הופחת הדישון המסיבי והמיותר, וכך החל מגוון המינים לעלות והתאפשר למינים של פרפרים בסכנת הכחדה, למשל, להשתקם ולבסס את אוכלוסייתם.

צילום: רן לוי-יממורי
זגים צעירים צילום: רן לוי-יממורי
חוסר מזון

מתצפיותיו של ביגנאל עלה כי אחת הבעיות המרכזיות של הזגים היא מיעוט מקומות קינון בטוחים. לכן הוא הקים "מחסנים", שהם בעצם מבנים דמויי מחסנים שבהם יכולים הזגים לקנן בבטחה. בנוסף, באופן עקבי הוא יזם קשר עם החקלאים, הסביר, שכנע והצליח לרתום אותם למבצע שימור שרידי אוכלוסיית הדגים. הם אפשרו לו להסתובב באופן חופשי על אדמתם ודיווחו לו על קינונים.

צילום: רן לוי-יממורי
גוזל מטובע צילום: רן לוי-יממורי

ביגנאל הגיע וטיבע את הגוזלים ולמעשה, עזרו הקשרים הטובים להעמיק את הידע שלו על מבנה אוכלוסיית הזגים, על היחסים ביניהם, על התנהגות הצעירים והיחסים בין הפרטים. במהלך תצפיותיו צפה ביגנאל בתמותה רבה מידי של צעירים מסיבות של חוסר מזון, במיוחד בשנים בהן מזג אוויר סוער וקשה לאורך זמן, אך גם מטריפה ובמיוחד על ידי בזים נודדים המקננים גם הם באי.

ביגנאל חישב, כי יותר מ-33% מהגוזלים צריכים לשרוד מידי שה כדי שהאוכלוסייה תצליח לשרוד. אולם על פי מחקרו, למעשה בשנים "קשות", לא יותר מ-15% בלבד שורדים. חישוב פשוט מראה, כי למעשה אין לזגים סיכוי לשרוד אפילו ב-Islay.

בשנה שעברה, למשל, היה חורף קשה במיוחד. גוזלים לא מעטים נטרפו על ידי בזים וגם חודש דצמבר היה סוער וקשה במיוחד ומ-72 גוזלים נותרו 15בלבד. ביגנאל הבין שללא התערבות ופעולה מהירה מצב האוכלוסייה יחמיר עוד יותר.

צילום: רן לוי-יממורי
אריק מטמין רימות צילום: רן לוי-יממורי

בשיתוף עם אוניברסיטה בגלזגו, הוא קיבל אספקה של רימות זבובים והחל במבצע האכלה. כשהגוזלים פורחים מהקן הם נותרים עדיין עם ההורים כשלושה-ארבעה שבועות. אחר כך הם מתקבצים ללהקה של צעירים. לעת ערב מתקבצים הזגים באתרי לינה משותפים. ביגנאל ניצל את קשריו הטובים עם בעל חווה פרטית, שבה נוהגים הזגים לחפש מזון לפני שהם פונים ללינת הלילה המשותפת שלהם באסם גדול שבחווה, והחל להטמין בחול ובגללי הבקר את הרימות.
 
הזגים כבר מזהים את הלנדרובר הישן של ביגנאל מרחוק, וכשהוא מתקדם לעבר אתר ההאכלה, הזגים עפים ונעמדים על תלולית בקרבת מקום, ממתינים לו. בעודו מטמין את הרימות, הצעירים שבהם מתבוננים בו בריכוז ומתחילים להרעיד את כנפיהם, כפי שהם מבקשים מזון מהוריהם. ביגנאל ממהר לג'יפ ומתבונן בם מתוכו בסיפוק רב. הוא יודע, כי השנה פסקה כמעט לחלוטין תמותת הזגים הצעירים מחוסר מזון.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

הגדה ירוקה

צילום: רן לוי-יממורי

הסופר רן לוי-יממורי יצא למסע קסום במחוזות ירוקים ונפגש עם אנשים שאיכפת להם

לכל הכתבות של הגדה ירוקה

עוד ב''הגדה ירוקה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/green/ -->