קפיצה לקפריסין: כך שומרים על היערות
הם מתייחסים אל היערות כמשאב לאומי בעל חשיבות עליונה. מכשירים יערנים הבקיאים בחי ובצומח, מגייסים עשרות עובדים למניעת שריפות בעונה החמה ומקבלים התרעות מתחנות הפזורות בשטח. הגדה ירוקה
יחסית לשטחו של האי, ולמרות הפיתוח המואץ לאורך החוף, עדיין כ-18% ממנו מכוסים ביער, חלקו נטוע אבל רובו טבעי לחלוטין. מרבית היערות מבוססים על אורן ברוטיה, הדומה לאורן ירושלים שלנו. זרעיו הובאו לארץ והוא נמצא בלא מעט מיערות הקרן הקיימת. ביער בפאפוס, המשתרע על כ-600 אלף דונם (הגדול ביערות קפריסין ושטחו כחמישית מכלל היערות באי) הוא גדל בעיקר
אחד הדברים המרשימים שבולט מיד בשטח הוא הניהול המקצועי של היערות והתייחסות אליהם כאל משאב לאומי בעל חשיבות עליונה. זו החל עוד בתקופת המנדט והמשיך גם לאחר שתושבי האי הצליחו לסלק את המנדט ולהכריז על עצמאותם. בפאתי הכפר פרודרומוס (Prodromos) נמצאת מכללת יערנים אשר מידי שנה משחררת מחזורים של יערנים מקצועיים, בקיאים בחי ובצומח, לומדים את רזי היערנות ומוכשרים לעבודת שטח הדורשת מיומנות רבה.
יער פאפוס, הוא גוש יער רציף, אשר במרכזו תחנת יער גדולה: סטברוס טיס פסוקאס (Stavros tis psokas). רשת דרכים נוחה פותחה על ידי מחלקת היערות ומאפשרת גישה בין חלקיו השונים. כשאר האיים בים התיכון האי נתון בסכנת שריפות וזו הסכנה הגדולה של היער. מחלקת היער מודעת לסכנה ולכן פיתחה מהלך השנים שיטה יעילה להגנת היערות.
נפגשתי עם סאבאס איזיקיל, יערן בכיר הממונה על יערות פאפוס וחצי האי אקאמאס. סאבאס הוא בנו של יערן מהכפר פאנאיה השוכן בפאתי יער פאפוס. את מרבית חופשות הקיץ שלו בילה ביחד עם בני משפחתו בתחנות היער השונות המפוזרות ביער כחלק ממערך ההערכות והכוננות למניעת שריפות. כך גדלה והלכה בו אהבת היער, וכשבגר, החליט להפוך ליערן.
כמי שנולד על הכרמל, גדל בחיק היער האהוב וכאב את השריפה הגדולה, לא יכולתי שלא להתאפק ולשאול את סאבאס כיצד הם בקפריסין שומרים על היער מפני שריפות. "הדבר הראשון שאנחנו מאד מקפידים עליו הוא הגברת המודעות של תושבי המקום המתגוררים בקרבת היערות. בכל עם בוא הקיץ מעבירים פעילויות הסברה בבתי הספר, בקהילות וביישובים. במפגשים, בקמפיינים באמצעי התקשורת וכו'". לדבריו, כולם בקפריסין לחוצים מאוד מהשריפות. "אולם המערכת די יעילה ובעצם, מאחר וארגנו וריכזנו את פעילות המבקרים ביער באזורי הפיקניקים באזורים מסויימים באזורים המיועדים לכך בלבד ולא במפוזר ברחבי היער".
ואיך מתייחסת הממשלה?
"הממשלה מתייחסת אל היער כאל אוצר טבע שיש לשמור עליו מכל משמר. ראשית, בשוליו וגם בתוכו חיים בני אדם ואסור שהפעילות האנושית תפגע ביער. מצד שני, אסור שהיער יסכן חיי אדם. לכן החליטו להקים שבע תחנות יער מרכזיות".
"התחנה בסטברוס טיס פסוקאס היא היחידה בלב היער וכל השאר בשוליו. מאחר ומרבית השריפות נגרמות על ידי פעילות אנושית בעיקר בשולי היער, הוקמו ששת התחנות האחרות במיקומים אסטרטגיים בשולי היער וביחד מכסים את כל שיטחו. לעתים נדירות בלבד יש דליקות שקורות באופן טבעי, בדרך כלל ממכות ברק. אולם כמעט כל השריפות הן מעשי ידי אדם, אם בזדון ואם בשוגג, וכמעט כולן מתחילות משולי היער ונגרמות מפעילות רועי צאן, שריפות גזם או סיגריות מושלכות בצידי הדרכים. ישנן גם שש עמדות תצפית בפסגות שנועדו לאתר את העשן בהקדם האפשרי".
באזור יער פאפוס מועסקים 84 עובדי מדינה קבועים, אולם כשמתקרב הקיץ ועימו סכנת השריפות (ראשית אפריל) ועד הסתיו או תחילת החורף (בדרך כלל עד נובמבר) שוכרים ומעסיקים כ-120 עובדים זמניים העוזרים בפעילות שוטפת אולם גם ובמיוחד בפטרולים ובפיקוח. ברגע שמתגלה עשן, מיד מועבר דיווח לאחת התחנות ובתוך דקות ספורות – לא יותר מ15 דקות (בדרך כלל בתוך דקות בודדות בלבד) יוצא למקום צוות.
"אנחנו מנסים לצמצם את זמן התגובה. שריפות זה עניין מסוכן ביותר, ולא פעם איבדנו איש צוות במהלך כיבוי שריפות. לכן, בכל תחנה נהוג בקיץ לתרגל פעם בשבוע כיבוי שריפות בהם משתתפים כל הצוותים ומתרגלים בהם כיצד לשלוט באש, כיצד להפעיל את הרכבים והציוד ולצאת מהשריפה בלי נפגעים".
למעשה, מצוידת כל תחנה ברכבי פיטרול ותגובה מהירה (בדרך כלל טנדר עם מיכל מים ושני אנשי צוות) וגם כבאיות, בהתאם לגודל התחנה ולצרכים של הגיזרה עליה היא מפקחת. ברגע הראשון כשפורצת שריפה ניתן לכבותה בכוס מים. אחרי שעה צריך כבר כבאית ומאוחר יותר מטוסים ולהתפלל שזה יסתיים מהר ובנזק מזערי.
בנוסף, מצוידת מחלקת היערות בשני מטוסים ובנוסף נשכרים גם שני מסוקים אשר ביחד עם 3 מטוסים נוספים הנמצאים בשרות משרד הפנים מהווים כוח תגובה רציני במקרה והשריפה מתחילה להשתולל ואי אפשר להשתלט עליה מהקרקע.
ישנה חלוקת תפקידים ברורה על השריפות ביישובים ובמרחבים הפתוחים עד קילומטר אחד משולי היער אחראים שירותי הכבאות בפיקוח משרד הפנים. מקילומטר מגבול היער, וגם ממרחק גדול יותר כאשר יש חשש שהשריפה תדלג במהירות ותצית את היער, תופסת מחלקת היער פיקוד והיא אחראית על כיבוי השריפה. "יש שיתוף פעולה בין שרותי הכבאות, אנחנו באים לעזרתם והם לעזרתנו", מספר סאבאס.
אחד הדברים החשובים בשמירה ובהגנה מפני שריפות הוא נוכחותם של כ-2,000 כבשי בר, אשר בעבר כמעט ונכחדו מצייד בלתי מבוקר, אולם במבצע לשמירת הנכס הלאומי הזה הוקם גרעין רביה והאוכלוסייה החלה להתאושש. המופלונים משוטטים ביער, מחסלים עשב ושיחים נמוכים שהם חומרי בעירה המסוגלים להאיץ ולהחמיר את השריפות. בכך הם פותחים את היער ומקטינים את סכנת שריפות היער.
"בעבר, בשריפות הגדולות במהלך הפלישה ב-1974, איבדנו כ-40% מהיערות. בעקבות השריפות הללו השתמשו באמצעים אגרוטכניים (המיועדים לחקלאות) מיד לאחר השריפה כולל בולדוזרים וציוד כבד אחר כדי ליצור טראסות וליער מהר. שתלנו אז בעיקר אורן ברוטיה וארזים. כיום נוהגים אחרת. זה היה יקר ולא יעיל. עם הזמן למדנו שצריך להימנע מלהיכנס לשטח לאחר השריפה ולהתמקד במעקב ולהמתין ארבע עד שבע שנים לפני שמתערבים. למדנו גם שיותר פשוט וזול להשתמש בזריעה ולא בנטיעות. לכל שריפה מתאימים תוכנית ממשק ראוייה. אם יש צורך, מייערים. אבל בדרך כלל אין צורך".
כשהוא מדבר על היער, עיניו נדלקות. "היער הוא משאב טבעי, יש בו את העתיד של מגוון המינים שלנו וגם של ילדנו, לכן חייבים לתת את הדעת וכל מאמץ כדי להגן. בתהליך להוריק את האזור אחרי שריפה, צריך להניח לטבע להגיב בדרך ובמהירות שלו. למדנו מנסיוננו שאם מתערבים יותר מידי עושים טעויות גדולות יותר מידי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם