אבודים סוציאלים: "אם המו"מ לא יצליח לא תהיה מניעה מלשבות"
במשרד האוצר מרוצים מהסכם השכר שנחתם מול ההסתדרות, אבל אלפי העובדים הסוציאלים שנותרו מחוץ להסכם עדיין ממתינים לפיתרון בעניינם ומבטיחים מאבק קשה. אורלי מילר אבוזגלו, שעובדת 30 שעות בשבוע ומשתכרת 3,500 שקלים נטו לחודש: "נוצר מצב שהמדינה נותנת לאביונים לטפל בעניים"
איגוד העובדים הסוציאלים לא נכלל במשא ומתן על הסכם השכר במגזר הציבורי, שנחתם ברעש תקשורתי גדול לפני כיומיים. וזה לא היה מהלך ספונטני אלא חלק ממתווה ארוך אותו מוביל יו"ר האיגוד, איציק פרי, כשהוא זוכה לחיזוק חיובי מהאיש החזק במשק, יו"ר ההסתדרות עופר עיני.
כבר בתחילת המשא ומתן עם האוצר, הודיע עיני כי העובדים הסוציאלים לא ייכללו בהסכם. הוא הסביר שהעובדים הסוציאלים, אשר יצאו למאבק על שכרם בפעם האחרונה לפני 16 שנה, יחלו במשא ומתן נפרד על רפורמה נרחבת בשכרם לאחר שהאוצר וההסתדרות יגיעו להסכם לגבי כלל המשק.
"אנחנו שמחים על ההסכמה אותה הוביל עיני מול האוצר, להחריג אותנו מההסכם, מתוך ראייה ששכר העובדים הסוציאלים דורש תיקוני שכר שונים מאלו שנחתמו במסגרת ההסכם הקיבוצי. תיקונים משמעותיים יותר מאלו שיחולו על כלל עובדי המדינה", אמר אתמול פרי.
יו"ר איגוד העובדים הסוציאלים מזכיר כי למעשה מאז השביתה בה נקט ארגונו באמצע שנות התשעים, הם לא יצאו למאבק על שכרם, אלא רק בנושאים של מתן שירות טוב יותר ללקוחות, מאבקים מקצועיים על שיפור זכאויות לטיפול באוכלוסייה המטופלת בשירותי הרווחה ובדרישות חוזרות ונשנות להגדלת התקנים של העובדים הסוציאלים במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות ובמגזר הפרטי.
"בזמן שבאיגודים אחרים יצאו
הבעיה חמורה יותר בדרגות הנמוכות. עובד סוציאלי חדש מקבל משכורת של 2,947 שקל ועם השלמה לשכר מינימום הוא ישתכר 4,183 שקל בחודש. גם עובד סוציאלי בתפקיד בכיר עם 15 שנות ניסיון, הממונה על-15 10 עובדים , מקבל שכר של 4,466 שקל ועם ההשלמה לשכר המינימום המשכורת שלו היא 5,729 שקל בלבד.
פרי נזהר בדבריו, ומדבר על "גישה למשא ומתן באופן חיובי ובאופטימיות זהירה", כשהוא מקווה להגיע להסכמות עם האוצר על רפורמה כללית בשכר העובדים הסוציאלים לשנים הבאות. אולם, אם במשרד האוצר חושבים שמצפה להם משא ומתן קליל מול עובדים אשר הקשר הרגשי שלהם לאוכלוסייה בה הם מטפלים יגרום להם להיות בעלי עמדה מרוככת, צפויה להם הפתעה.
במהלך כינוס של איגוד העובדים הסוציאלים שנערך לפני מספר חודשים, הודיע פרי למאות מבאי הכנס כי עליהם להתכונן לקראת שביתה שעלולה לפרוץ אם המשא ומתן יגיע למבוי סתום. פרי אף הציע לחברי האיגוד להקים קרן מיוחדת שתוקם לטובת העובדים הסוציאלים בזמן השביתה. זאת, מאחר ובמהלך שביתה על תנאי שכר ההסתדרות לא מעניקה קרן שביתה.
לדברי בכיר בשירותי הרווחה, "אם המשא ומתן לא יצלח, לא תהיה מניעה לצאת למאבק במסגרתו תוכרז שביתה של כלל העובדים הסוציאלים. שירותי הרווחה יעבדו אז במתכונת חירום בלבד".
לדברי הגורם, "לא נהסס לפתוח בשביתה ולא נסתפק בעיצומים. אנחנו יודעים שעובדים סוציאלים רבים יתקשו ליישם נקיטה בעיצומים בלבד, כאשר הם יצטרכו לעמוד מול האוכלוסייה בה הם מטפלים ולא להושיט יד לעזרה. הדרך היחידה תהיה להשבית את העבודה לחלוטין".
הפעם האחרונה בה נקטו העובדים הסוציאלים בעיצומים הייתה לפני שנתיים, כאשר הם דרשו תוספת כוח אדם משמעותית עקב העומס העצום על כל עובד ועובד. לשכות הרווחה ברחבי הארץ היו סגורות אז למשך שלושה חודשים.
בסופו של המאבק סיכמו יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שר הרווחה יצחק הרצוג וראש אגף תקציבים במשרד האוצר דאז, רם בלניקוב, על תוספת של 170 תקנים ללשכות הרווחה בשנת 2009 ו-50 תקנים נוספים ב-2010.
אולם , נכון להיום מצב הדברים לא השתנה בהרבה, והעומס גדל בעוד השכר נשחק. עובד סוציאלי מטפל בממוצע בכ-250 תיקים בו זמנית, כאשר בתחום הזקנה מטפלים בו זמנית ב-400 תיקים בממוצע.
לדברי גורם בשירותי הרווחה, המעמסה על העובדים הסוציאלים בשירות הציבורי וגם על אלה שמועסקים על ידי עמותות או חברות פרטיות, נובעת מעלייה קבועה בשיעור המצוקה והעוני בארץ מחד והוספת מטלות על העובדים הסוציאלים כתוצאה מחקיקות חברתיות מאידך. בנוסף, העלייה בתוחלת החיים הגדילה משמעותית את מספר הקשישים בהם מטפל כל עובד סוציאלי בתחום הזקנה.
מי שאינו מכיר את תחום העבודה הסוציאלית, יכול לטעות ולחשוב כי מדובר בפקידים היושבים במשרדיהם ועוסקים בקבלת קהל. אולם המציאות הפוכה. 80 אחוז מכלל העובדים הסוציאלים נמצאים בשטח. אחת מהם היא אורלי מילר-אבוזגלו (36), נשואה ואם לשלושה, העובדת במחלקה לשירותים חברתיים במועצה האזורית עמק הירדן. היא עובדת 30 שעות שבועיות ובסוף החודש מקבלת תלוש של 3,500 שקלים נטו.
"הסכום הזה בקושי מאפשר לי לצאת לעבודה כי הכל הולך לחינוך של הילדים", אומרת מילר-אבוזגלו. "ב-1 בחודש יורד מחשבון הבנק שלי יותר כסף מהמשכורת שלי, ועדיין לא דיברנו על תשלומים לבית ספר ולקייטנות בחופשים. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, את האוכלוסייה שאני מטפלת בה. אני קמה כל בוקר עם תחושה של שליחות וחשה סיפוק רב, אבל אני לא יודעת עוד כמה זמן אוכל להמשיך להיות פראיירית. נוצר מצב שהמדינה נותנת לאביונים לטפל בעניים, ואת זה חייבים לשנות".
"כשאני רואה קופאיות או מזכירות שמרוויחות כמוני, אני לא יכולה שלא לחשוב למה אני צריכה את האחריות הזאת, את הלילות בלי שינה", מוסיפה מילר-אבוזגלו. "הידיעה שאני הולכת הביתה בסוף היום והילדים שאני עובדת איתם חוזרים להורים המתעללים והקשישים נשארים לבד במיטה, זה עומס רגשי עצום שמלווה כל עובד סוציאלי גם הרבה אחרי העבודה".
לדבריה, בפריפריה נוספת בעיה של תקציבים נמוכים משמעותית לעומת יישובים במרכז הארץ. "כל יום אני רואה אנשים שאין להם מינימום של כסף בשביל לחיות בכבוד, אבל אין לנו מה לתת להם", היא אומרת. "לא מזמן נאלצתי לקנות למטופלת שלי תרופות פסיכיאטריות, כי לה אין אפשרות לרכוש אותם מכספי הקצבה שהיא מקבלת".
השכר של מילר-אבוזגלו אינו כולל את ההקפצות באמצע הלילה לבתים בהם התגלו מצבי חירום בתוך המשפחה. מקרי חירום כאלה אינם מתוגמלים כלל. גם חוקרי ילדים, למשל, המועסקים על ידי משרד הרווחה, אינם מקבלים תוספת שכר על הקפצות חירום שמחייבות חקירת ילדים בחשד למקרי התעללות קשים.
"תראה איזה עיוות, בעוד השכר שלי הוא גלובלי, ואין בו כל התייחסות לשעות עבודה נוספות, במקביל לעבודתי אני משמשת בצוות ההודעות על הרוגים בתאונות דרכים. מה עליי לעשות כשקצין משטרה מתקשר באחת בלילה בכדי שאסייע לו להודיע בשורת איוב למשפחת הרוג, להגיד לו שאין לי החזר הוצאות על שעות נוספות? ", היא שואלת.
מי שמכירה היטב את המצב המתואר, היא שרה (שם בדוי), עובדת סוציאלית המטפלת בבני נוער בסיכון ביישוב במרכז הארץ. עקב המשכורת הזעומה אותה היא מקבלת מהרשות המקומית, היא נאלצת לעסוק בשתי עבודות נוספות באופן קבוע, לצד מתן שיעורים פרטיים ועבודות מזדמנות.
"לפני שבוע באה אלי נערה למשרד וסיפרה שהיא רעבה כי לא היה לה מה לאכול בבית, ילדה בת 15. מה אני אמורה לעשות במצב כזה? כמובן שקניתי לה אוכל על חשבוני", מספרת שרה. "הילדים שאני עובדת איתם כולם מוגדרים בסיכון. כשאחת הנערות כותבת לי בהודעה שהיא רוצה למות, קשה לי, אני מיד מתקשרת אליה. זאת דוגמה קטנה מתוך מאות טלפונים כאלה. הבעיה העיקרית היא שהעבודה שלנו היא בהמון מקרים על חשבון הזמן הפרטי, ולא מתוגמלת בהתאם. אני מוציאה על שיחות עבודה כ-500 שקל בחודש, בזמן שמשלמים לי על זה 38 שקל. זה נראה למישהו הגיוני?".
כמו רבים מעמיתיה, שרה מטפלת ביותר מקרים ממה שמורה לה התקן הרשמי. "על פי המשרה שלי אני אמורה לטפל בשבעה תיקים, אבל מעשית אני מטפלת ב-35 מקרים במקביל, שמונה מהם ילדים בסיכון ממשי. ולא דיברנו על שעות הדרכה, ישיבות צוות וכתיבת דוחות. לצערי, מי שאמונים על התקציבים יודעים שעובדים סוציאלים הם אנשים בעלי רגישות ומוסר גבוהים ובעלי נכונות לתרום מעצמם ומזמנם, ומנצלים את זה. לצערי אני לא יודעת כמה זמן אוכל להמשיך ככה, ומי שייפגע מזה הם הילדים, שמי יודע מה יעלה בגורלם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם