ראשי » חדשות » יהדותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

יש חיים אחרי ש"ס: המפלגה החדשה של ח"כ חיים אמסלם

הרב חיים אמסלם מתנתק ממפלגתו ומהרב עובדיה יוסף ומקים מפלגה חדשה "שתוציא מהבור את כל המסכנים שש"ס השליכה פנימה"

  מפלגת העבודה היא לא הראשונה שהולכת להתפרק בכנסת הנוכחית. גם לא קדימה. גם לא האיחוד הלאומי. המפלגת היחידה שמפצלת את השורות היא דווקא ש"ס השמרנית והמונוליטית, שנתונה לסמכות מחמירה של הרב עובדיה. את מהלך הפרישה הראשון מוביל הרב ח"כ חיים אמסלם, מקום תשיעי ברשימה, מי שיצא עד עכשיו עם כמה יוזמות עצמאיות, ובזמן האחרון פורק מעצמו כל עול ומשמעת דתית וסיעתית. אמסלם ייצא מש"ס בזמן הקרוב כדי להקים מפלגה חדשה שתהיה כמעט היפוכה המוחלט, ותנסה לגנוב לה את הקולות באמצעות אג'נדה מתונה וידידותית הרבה יותר, שמדברת כמעט אל כל אחד.

הרב אמסלם בונה בינתיים את המפלגה שלו בחדרי חרדים. מי ששואל אותו, נענה ש"אני עדיין בפנים, איש ש"ס," אבל למקורביו הוא אומר כי עזב מזמן. בדרך החוצה מש"ס הוא יורה בכולם. אמסלם מתקומם נגד הדיקטטורה הרבנית באשר היא וטוען שהיא לא צריכה לקבוע את דרכי ההתנהלות הפוליטית. הוא מורד בדרכי הפעולה של ש"ס, שמשאירה מאחוריה עשרות אלפי עניים בכוונת מכוון. הוא מרביץ הלכות שהן בגדר מהפכה, ומתנגד לפסקי הלכה "הזויים", כלשונו, כמו למשל בפרשת בית החולים ברזילי. אמסלם שונא את ההתבטלות הספרדית בפני האשכנזים, את ההשתמטות מהשירות הצבאי ואת הבטלה מרצון. ההתבטאויות שלו קשות. עוד אפשר לחשוב עליו בטעות שהוא מיליטנט של מרצ.

בטקס ההכרזה על המפלגה החדשה של אמסלם יעמדו לצדו, כך הוא מקווה, חובשי כיפה שהם כולם גם עובדי כפיים. אולי אפילו קצינים חרדים במילואים, ויש כמה כאלה. האנשים הללו מייצגים את השאיפה של אמסלם להשתלב בחברה האזרחית, ולא להתבדל ממנה. "אנחנו רוצים רופאים, אדריכלים, משפטנים, כלכלנים, רואי חשבון, מדענים, פסיכולוגים ואנשי תקשורת, שיהיו כולם יראי השם ותלמידי חכמים", כתב אמסלם לא מזמן. גם לאשכנזי אחד או שניים יהיה מקום ברשימה, למה לא? אין לו עדיין שם למפלגה. אולי "תורת חיים", אבל יש לו מטרה: הרשימה הזו תוציא מהבור את כל המסכנים שש"ס השליכה פנימה כמו את יוסף הצדיק.

מסלול התנועה הקבוע ואורח החיים החרדי המקובל מוציא בינתיים את הרב אמסלם מדעתו. הוא לא מבין את הנהירה לכוללים, מבנה תלמודי שמעולם לא הכיר, את הרדיפה אחרי מלגות קיום ואת הבחירה בחיי דלות במקום עבודה ופרנסה. הוא רוצה לשנות כיוון. מה שהורס אותו במיוחד הם השבאבניקים, אלפי הנערים החרדים שנפלטים מהמסגרת הקשוחה ומסתובבים ברחובות. הוא גם לא מאשים אותם. "לוקחים בחור בן 14, שמים אותו בישיבה ומבקשים ממנו לפצח סוגיה הלכתית על שור מועד או שור תם שנגח בפרה. הוא לא מבין מה רוצים מהחיים שלו. מי זה השור ואיפה החמור? לרוב הציבור אין האינטלקט והעוצמה הלימודית לעסוק בעניינים האלה", מאבחן אמסלם.

אמסלם מבין גם את ההתקוממות של החברה האזרחית נגד כל מי שהחרדים מנסים להפוך אותו לגאון בתורה, וכך לפטור אותו משירות צבאי ועבודה. "החברה הישראלית הסכימה בזמנו של בן גוריון להסדר 'תורתו אומנותו' ל-400 לומדי תורה. הם לא שיערו ולא חלמו שהממדים יגדלו בכמויות ובעוצמות כאלה,

שאין להם כל פרופורציה. הם טוענים שהפכנו לנטל עליהם? האמת היא שהפכנו לנטל על עצמנו. הפקרנו את השטח וגרמנו להם לזלזל בנו, לכנות את תלמידינו 'בורים'. גרמנו להם לשנוא את התורה," קובע אמסלם בכאב.

במצע המפלגתי החדש של אמסלם ייכתב כי "האפליה נגדנו תיפתר באמצעות השתלבות בחברה, לימודי ליבה, שירות בצבא ויציאה לעבודה". זה יהיה מצע של חשבון נפש, של הודאה באמת המרה. "למה שונאים אותנו?", שואל הרב אמסלם את הסביבה. "למה אנחנו צריכים לשלם את מחיר השנאה שמקורה בפסקי הלכה הזויים, סחיטת תקציבים, הצעות חוק טיפשיות, אי גיוס לצבא, חיים על חשבון קצבאות ילדים, אבטלה מרצון, שרפת דגלים, זלזול במדינה וסמליה, גזענות ואפליה במוסדות החינוך, כמו בפרשת עמנואל?

"האם כל אלה הם לתפארת התורה ולומדיה"?, מקשה אמסלם. "האם באמת צריכים לסחוט   תקציבים לשוקדים על התורה? איך לא הצלחנו להראות כי הלומדים האמיתיים ראויים למלגות לימוד הולמות, כמו מקבלי מלגות המחקר באקדמיה?".

הרב אמסלם מאמין כי לימודי התורה וההלכה של הצעיר החרדי צריכים להשתלב בלימודי ליבה רחבים. מי שעילוי גדול, ימשיך במסלול התורני. כל האחרים ילכו לצבא ולעבודה. השירות הצבאי מבחינתו הוא בחזקת קדושה. לאורך כל הדרך תבעו מבני ישראל להילחם על המולדת. משה רבנו, מדגים אמסלם, שנא את ניסיון ההשתמטות של השבטים שרצו להישאר בעבר הירדן המזרחי ולא להשתתף בכיבוש הארץ. "האחיכם ייצאו למלחמה ואתם תשבו?" נזף בהם משה.

לפני שנה כבר פרסם הרב אמסלם את דעתו בנושאי הגיור בצה"ל, שהייתה מהפכנית בפני עצמה. אמסלם כינה את החיילים הלא יהודים )עדיין( "מקדשי השם," כי בזכותם עשרות   אלפי לומדים יכולים לעסוק בתורה. אמסלם קבע עוד כי "השירות בצה"ל הוא חלק מהמצוות שעל החיילים לקיים כדי להקל עליהם את הגיור." מול הרבנים בעולם החרדי, ששוב הרימו גבה, טען אמסלם כי הוא נשען על פסקי ההלכה הישנים של הרב עובדיה, ועל דברים שנשא בנושאי הגיור בכנסת בשנות השבעים. אמסלם היה ונותר מעריץ גדול של הרב עובדיה, שגם הסמיך אותו לרב.

גם בעניין העבודה החרדית אמסלם חסר פשרות. יש לו שק מלא בפסוקי תורה, הלכות ודברי חכמים שמעדיפים את העבודה על לימוד התורה. אחרי הצבא, הוא אומר, צריך הצעיר החרדי שאינו תלמיד חכם במיוחד לצאת לעבודה ולפרנס בכבוד את משפחתו. הרבנים הספרדים ראו את השילוב בין תורה ומלאכה כערך עליון. "לא כולם צריכים להיות אברכי כוללים", חוזר אמסלם ומתריס. "הלימוד בכולל אינו יעד, אלא אמצעי להעמיד דור של רבנים ותלמידי חכמים. מי שאינו מהסוג הזה, חבל על זמנו. פרנסתו ופרנסת משפחתו חשובים מכל דבר אחר. בגמרא, במסכת ברכות, כתוב כי 'גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים"'.

"עד עתה שגינו", מכה אמסלם על חטא. "עלינו להקים מוסדות ללימודי קודש יחד עם לימודי החול, שיכשירו את האנשים לחיים בחברה המודרנית. הגבירה, שהיא התורה, אינה צריכה לחשוש מהשפחה, שהם לימודי החול ועיסוק הפרנסה".

אמסלם לא חושש מהתגובות הנזעמות בציבור החרדי-אשכנזי. הוא הרי מטיף מזמן לספרדים לצאת מאחיזת החנק הזו, ומשתמש בפסוק "ופרקת עולו מעל צווארך". אמסלם טוען כי האשכנזים מתייחסים בכל מקרה אל הספרדים כמו אל גזע נחות, ולא צריך את האולפנות בעמנואל כדי להבין את המצב. "גם אם נשיל מעלינו את כל נוצותינו הספרדיות ונחשוב ונתנהג כמוהם, הם יתייחסו אלינו כמו אל אחים חורגים", הוא מלין.

אילו יכול, היה אמסלם מצטרף ביום שני להפגנת הסטודנטים הגדולה בכיכר ציון, שתבעה להפסיק את מלגות הקיום לאברכי הישיבות. הוא היה מחלק להם כמה פסוקי   משניות, שהיו אולי מביכות את התלמידים בכולל, אלה שבוחרים בחיי בטלה ונשענים על חסדי הציבור. "כל מי שלא מלמד את בנו אמנות, כאילו מלמדו לסטות," מצטט אמסלם ממסכת קידושין. "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון", תוקף אמסלם עם מסכת אבות. אין לו הנחות בעניין הזה. לא מזמן קיבל שיחת טלפון מזמר ידוע, שנע בין סגנון המוזיקה המזרחי והמערבי. "אתה בדיוק החרדי שאני רוצה לשמוע", הוא אמר לו.

מעבר לכל זה, התוצאה של ההשתלבות בחברה האזרחית, סבור אמסלם, רק תממש את המטרות של ש"ס, אם כי בדרך שונה. "אם ניתן את חלקנו בשירות צבאי או אזרחי ונתברג בכל מערכות החיים, פני המדינה ישתנו ללא הכר, אלפים יתקרבו לתורת ישראל ולמצוותיה ויתקדש השם ברבים".

הרב אמסלם, 51, הוא בן למשפחה מרוקאית שהיגרה לאלגי'ר ומשם לצרפת. בגיל 12 עלה לארץ. המשפחה התגוררה בפרדס כץ. אמסלם למד בישיבת "כיסא רחמים" של הרב מאיר מאזוז, אחד הרבנים החשובים בעולם הספרדי, מי ששומר בקנאות ובגאווה על סגנון הלימוד והעיון הטוניסאי ולא נרתע לתקוף מגבוה את הרבנים האשכנזים ואת שיטותיהם. הרב מאזוז שיגר את אמסלם לכנסת ב.2006- אמסלם שימש בעברו גם רב הקהילה היהודית היוקרתית בז'נבה. הוא קשור בקשרי משפחה עם הרבנים לבית אבוחצירא. בשנות השמונים שימש כעוזרו האישי של הרב ברוך אבוחצירא מנתיבות (הבאבא ברוך).

אחרי חמש שנים במחיצת הרבנים וחברי הכנסת של ש"ס הגיע אמסלם למסקנה כי ש"ס הפכה את האומללות למקצוע, דרך פסולה להפיק מנדטים על חשבון המסכנים. "למה אנחנו כופים על האנשים שלנו חיי עוני, בטלה ועבדות?", הוא שואל. "הרי אם אתה מתייחס אל עצמך כמו אל מסכן, אתה באמת מסכן." בדיוק לכאן נכנסת המפלגה החדשה של אמסלם, שתבקש להפוך את היוצרות. "במקום קצבת עניות, ארוחות חינם ומלגות קיום, נעניק לאנשים אמצעים וכוח להתמודד בהצלחה עם החיים המודרניים," הוא אומר לחבריו. "אני פונה לציבור גדול ששואף לחזור למשהו שפוי".

במסגרת השפיות, אמסלם מבקש להציע גם סובלנות דתית, שתמשוך למפלגה שלו את האנשים שסולדים מהקצנה ומאסו באלימות. "אני לא אחלק פשקווילים כמו הליטאים, ולא אשרוף פחי זבל כמו החסידים, או ההפך," הוא מבטיח. הדוגמה היא חניון קרתא בירושלים. "אני לא מבין על מה ההפגנות האלה כל הזמן. החילונים ממילא נוסעים שם. החרדים לא נוסעים לשם. גוי הוא האיש שמפעיל את החניון. למה להקשות? אם תסגור את החניון החילונים לא יגיעו לשם ויחנו על המדרכות? אני אומר 'חיה ותן לחיות.' זו תמיד הייתה הדרך שלנו".

אמסלם מעריך בשיחותיו כי אחרי הרב עובדיה אין תקומה לש"ס. אין אף רב בנמצא שייכנס לנעליו הענקיות. בתוקף הנסיבות, הדרך שבה תפעל המפלגה החדשה שלו תהיה שונה לחלוטין מזו שבה הלכה ש"ס. לא מועצת גדולי תורה ולא מועצת חכמים יהיו בה, לכל היותר מועצה מייעצת. הניתוח שלו מעניין. סמכות רבנית יחידה מעל מפלגה פוליטית היא בעייתית משתי בחינות. "אי אפשר לקחת איש אחד ולעשות אותו סנהדרין קטנה וסנהדרין גדולה, ולתת בידיו את כל הסמכויות כאילו היה משה רבנו," הוא אומר.

מצד שני, אמסלם חושש כי הפוליטיקאים עלולים להשתלט על הסמכות הרבנית ולסובב אותה לטובת האינטרסים שלהם, וכבר היו דברים מעולם.

אמסלם הוא לא ילד. הוא יודע היטב מה קרה לרבנים שיצאו משורות ש"ס וניסו לחבור למפלגות האשכנזיות, או לרוץ באופן עצמאי. הרב יצחק פרץ, שהיה יו"ר ש"ס, לא סיפק את הסחורה ליהדות התורה, שאליה ערק. הרב יוסף עזרן נעלם זמן קצר אחרי שפרש מש"ס ומרד במלכות.

אמסלם טוען שזו בדיוק הבעיה, החבירה לאשכנזים, שאין לה שום סיכוי. לחברים הטובים שחוששים מהרב עובדיה, שלא מגלה יחס סלחני לפורשים, מבטיח אמסלם כי לקח את הכל בחשבון. "אתה לא פוחד מקללות ונידויים?", הוא נשאל. התשובה היא פסוק מספר משלי. "כציפור לנוד, כדרור לעוף, כך קללת חינם לא תבוא".

חלום חייו של אמסלם הוא שאריה דרעי יהיה האיש שיפרוש כנפיים על המפלגה החדשה שלו. הוא חושב שדרעי התקלקל בישיבות האשכנזיות בהן למד, ואילו הרב מאזוז והוא עצמו, יצירי כפיו של הלימוד והחינוך הספרדי, יוכל להחזיר אותו למסלול החשיבה העצמאי והלא מתבטל. דרעי מחשב היום בזהירות את דרכו. לכולם ברור שהוא ירוץ בבחירות הבאות. אמסלם רוצה להניח לרגליו את המקפצה, ממנה יגביה עוף יחד עם הציבור הספרדי כולו, וישאיר את ש"ס המיושנת הרחק מאחור.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...