אריאל מצדיעה לאמני החרם

האמנים הקוראים להחרים את היכל התרבות החדש באריאל באו לקלל ויצאו מברכים

זאב קם | 8/11/2010 15:00

תגיות: חרם האמנים,אריאל

העיר אריאל מתמרקת ומתקשטת. יום חג הגיע. אפשר להרגיש את ההתרגשות ברחוב, במרכול השכונתי וגם בקרב הסטודנטים הצעירים. היכל התרבות החדש נפתח סוף כל סוף. רבים תרמו למעמד המרגש ולתחושת הגאווה שנמצאת באוויר. ההצלחה רשומה על שמם של לא מעט אנשים. בראש ובראשונה, בזכות אותם אמנים חביבים שחתמו על שני מכתבי החרם הידועים. העיר אריאל כולה, ואנשי היכל התרבות בפרט, חבים בהכרת תודה לאותם אמנים מתל אביב שעשו הכל כדי לדחוף כמה שיותר אנשים לרכוש מנוי לאולם החדש. בזכותם, ערב הפתיחה, וגם הערבים שיגיעו אחריו, יהיו מלאים עד אפס מקום.

- הפטריוטים האמיתיים/ אורי אבנרי

בדיוק כמו בלעם בזמנו, כך גם לאורה ריבלין, חנה מרון ושאר אנשי הבועה התל אביבית, באו לקלל אבל יצאו מברכים. זה היה ניסיון לסיכול ממוקד מסוג חדש. תרבותי. אמנותי. אבל כזה מהסוג הנבזי. חכמים על חלשים. על תיאטרון שהיה מגיע לירושלים, לכותל לדוגמה (שגם הוא שוחרר ב- 67'), איש מאותם אמני פח לא היה מעז לפרסם פשקוויל מהסוג שהכינו לאריאל. אבל כשמדובר באריאל, שמאכלסת בתוכה עולים חדשים ואנשים שאין להם מספיק כסף כדי לקנות דירה בבניין של אוהד נהרין, עליה אפשר להתנפל.

"איראן זה כאן", צועקים אחת לכמה זמן אותם אמנים ואנשי רוח. בדרך כלל כשמדובר על נושאים שעומדים בוויכוח מול הציבור החרדי. לא פעם זה קורה לנוכח אותם פשקווילים שמודבקים על לוחות המודעות בסמטאות מאה שערים, בהם נקראת האוכלוסייה להימנע מהתנהגות כלשהי, לחבוש כיסוי מסוים, או סתם להפסיק לשחק באבלס בפלאפון. ראו אותם אמנים כי טוב ופרסמו פשקוויל משלהם, בו הם קוראים לאמנים אחרים, אמיתיים לשם שינוי, להחרים עיר בישראל. להחרים אזרחים שווי זכויות כמוהם.

במה שונים אותם אמנים מרבני הציבור החרדי? גם הם, בדיוק כמו אלו, משתמשים בהשפעה שיצרו על ציבור רחב כדי להניע התנהגות או כדי למנוע אותה. אלו סומכים על בקיאותם בכתבי הקודש ואלו סומכים על כתבי החול שיצרו. גם היחס כלפי צה"ל וחובת השירות בצבא יכולים להיות נושא עליו הם ירימו כוסית בהסכמה, אבל על זה נרחיב בהזדמנות אחרת.

מה אכפת להם לרכוב על גבם של שחקנים אנונימיים?

חלק מאותם אמנים בחר להצטדק וטען כי אין במכתבם שום קריאה לחרם. אנחנו רק מיידעים אמנים אחרים על כך שזכותם להחליט שלא להגיע לאריאל, הסבירו. שיידעו שאריאל אינה חלק משטחה הריבוני של ישראל ולכן אי אפשר לחייב אותם מבחינה משפטית להופיע שם, אמרו האמנים-משפטנים. מעניין איך יסבירו את השורה הבאה ממכתבם - "אל אלה מכם המרגישים שהם נאלצים לציית להחלטה בחירוק שיניים, כאנוסים, אנו קוראים להעדיף את צו מצפונכם ואחריותכם הציבורית". ייעוץ משפטי או תוספת על חשבון הבית? פרו בונו?

אמני החרם מתל אביב כל כך נחושים במאבקם נגד

הרוע העולה מאריאל, עד כי הם מתכוונים להילחם עד טיפת משכורתם האחרונה של שחקני תיאטרון באר שבע. מה אכפת להם לרכוב על גבם של אמנים אנונימיים? הרי אותם, אמני תל אביב, המוכרים והנחשבים, איש לא יעז לפטר. את החבר'ה מבאר שבע יעיפו על טיל אם יעזו לציית לרבנים-אמנים מתל אביב. ידם קלה על ההדק. אלא אם כן מתחילים להשמיע קולות על פגיעה בתקצוב שמגיע ממשרד התרבות. גוועלד, צועקים רבני החרם מתל אביב, כששרת התרבות מאיימת לגעת להם בכיס. ומה לגבי המשכורת של הצעירים מבאר שבע? איזו משכורת. גם ככה משלמים שם באמצעות גמלים.