בגלל הדגל הלאומי
הבעיה של מפלגת העבודה איננה בזניחת הדגל החברתי. הבעיה היא שהעבודה מחקה את הדגל הלאומי והפכה לחיקוי דהוי של מרצ
למה שקעה מפלגת העבודה? רבים וטובים מספרים לנו שאם רק תחזור המפלגה לדרך החברתית היא תחזיר לעצמה את הכבוד, היוקרה והמצביעים. מדובר בוויכוח ישן על תורת הדגלים הידועה. גם דגל חברתי, גם דגל ביטחוני. אלא שלא ברור על מה נסמכת התיאוריה הקבועה שצצה לה בכל נקודת שבר חדשה. אין שום הוכחה שהחלשים והמוחלשים, באשר הם, מצביעים למפלגה "חברתית".
זה אולי נכון לתקופות מסוימות באירופה. וגם זה בעירבון מוגבל. זה אף פעם לא היה נכון בישראל. החלשים הצביעו בשנות החמישים והשישים למפלגת העבודה משום שזו המפלגה שייצגה את תקומת ישראל. לא בגלל שזו המפלגה שהעניקה להם רווחה.
החלשים והמוחלשים מצביעים היום למפלגות ימניות, משום שבין חזון המהפכה למיתוס האומה - בלשונו של ההיסטוריון הדגול יעקב טלמון - הבחירה היא במיתוס האומה. וגם עכשיו, אגב, אלה לא החלשים שעוזבים את מפלגת העבודה. הם כבר מזמן לא בעבודה. הבעיה שגם החזקים והמבוססים עוזבים, רובם לקדימה.
אמנם קדימה היא לא בדיוק מפלגה חברתית, אבל איכשהו, לעומת העבודה, היא מצטיירת כקצת יותר לאומית. אביגדור ליברמן לא מציע שום דבר חברתי. גם לא נתניהו. ש"ס היא אסון לחלשים. והנה - שם נמצאים החלשים. לא במרצ, שיש לה מצע סוציאל-דמוקרטי. ולא בעבודה, שהמצע שלה כבר לא מעניין אף אחד. כך שהסיבה לשקיעת מפלגת העבודה הפוכה: דווקא משום שהמפלגה זנחה את האתוס הלאומי, היא איבדה בוחרים.
אם בוגרי מפלגת העבודה הם גם בין ראשי הקרן החדשה - אז המפלגה הזאת תצטמק לגודל של מרצ. אם בוז'י הרצוג הופך את ישראל לפשיסטית - ההתרסקות המוחלטת היא רק עניין של זמן. מפלגת העבודה איננה אולי אברום בורג. אבל הוא מסמן את הכיוון. זו גם לא המדיניות של מפלגת העבודה בנוגע, נניח, להקפאת התנחלויות. גם מצביעי הליכוד, בחלקם הגדול, אינם חובבי בנייה עתירת תקציב של התנחלויות וכבישים עוקפים. זו הזהות המתנצלת, התבוסתנית, המרצניקית, שמשתלטת על המפלגה הזאת. זה האיבוד של צדקת הדרך. זו הרטוריקה שהפכה כל עניין ציוני לעניין שצריך להתנצל עליו.
העבודה מחקה את ההבדל בינה לבין מרצ. גם אם נחפש בנרות, לא נמצא הבדל בין פינס-בוז'י-ברוורמן לבין ראשי מרצ. אז מה מציעים עכשיו כל החוכמולוגים? להפוך את העבודה ליותר מרצ ממרצ? רק לפני חמש שנים היו אנשי מפלגת העבודה בין היוזמים והתומכים בחוק האזרחות, המונע שיבה פלסטינית באמצעות נישואים. היכן היא היום מפלגת העבודה? האם
פעם זה היה ברור. בשיחות רקע בחודשים האחרונים אפשר לשמוע בעיקר גמגומים. כך גם בתחום ההגנה על האוליגרכיה המשפטית והשיפוטית, שמתחזה ל"הגנה על שלטון החוק", העבודה כבר מזמן הפכה למרצ. איפה הנשיא המנוח, חיים הרצוג, שהעז לבקר את האקטיביזם השיפוטי האנטי-דמוקרטי, והיכן בנו, שהפך לדובר האוליגרכיה.
הדגל החברתי חשוב. מאוד חשוב. אבל גם כאשר הנושא הזה עולה, זה לא קורה משום שחשוב לקיים כאן חברה צודקת יותר. זה חשוב משום שזה אולי ישפיע על דפוסי הצביעה. שלי יחימוביץ', ייאמר לזכותה, נושאת בגאון את הדגל החברתי. לבדה, או כמעט לבדה. זה חשוב, אבל זה לא מה שיביא למפלגת העבודה את השינוי המיוחל. כך שעם כל הצער שבדבר, הבעיה איננה בדגל החברתי. מפלגת העבודה נפלה בגלל שהיא איבדה את הדגל הלאומי, והפכה לשלוחה דהויה של מרצ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם