המנותקים (סוף עידן הזוחלים)

הדרך היחידה לתחיית המתים של העבודה היא ללהק את המפלגה הרכילותית הזאת בתוכנית כמו "רוקדים עם אפסים", "לפשל בגדול", או "הישרדות, והפעם בפיליפינים"

יהונתן גפן | 13/11/2010 13:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
איך הם עדיין קיימים? לפי כל הידע האנושי המצטבר, הדינוזאורים נכחדו לפני 65 מיליון שנה, אך למרבית הפלא יש עדיין איזו גומחה אקולוגית במזרח התיכון ששם עדיין רובצות הלטאות הענקיות האלו באגם רדוד שנקרא מפלגת העבודה.

למרות מאמצי הארכיאולוגים והמדענים, עדיין לא נמצאה כל סיבה אבולוציונית מיידית שתסביר למה הם בעצם עדיין כאן ולמה הם לא נעלמים כמו כל קלישאה אחרת שנס ליחה.

בחפירות האחרונות התגלה שב-1996 החזיקו הלטאות באיזה כוח ניכר, היו להם 34 מנדטים, שהלכו והתפוגגו עד לבחירות האחרונות שבהן צברו הזוחלים רק 13 מנדטים כדי להקים (או שמא להפיל) ממשלה מיותרת לחלוטין שכל אדם חומל היה מאחל לה המתת חסד. תופעה מדעית נדירה של חלשים וטיפשים שמסרבים להיעלם ואפילו מתכתשים ביניהם, אולי רק כדי להוכיח שלעולם אינך חלש מדי כדי לרדוף אחרי השררה ואין טיפשות שלא יכולה להתאחד כדי להישרד.

אפורים וחסרי כל ברק, מופתעים שהם עדיין פה, הדינוזאורים החבוטים קוראים לעצמם מפלגת שמאלמרכז ציונית, אבל אין בהם לא שמאל ולא ציונות, רק מרכז מקרטע שמצטרף בחדווה לכל איוולת פוליטית. אין להם שום כללים מוסריים או אלוהים, ולכן, כדי שבכל זאת נדע שהם עדיין פה, במלוא חוסר נחיצותם, הם נחשפים לציבור מדי פעם באיזה סקנדל מטופש.

ואו אז, הם מתגלים בכל כיעורם הלטאי וגסות רוחם העתיקה. כמו אצל מאובנים, הם קפואים להם שם, בלי שאף אחד מהם ישמיע איזה רחש מקורי או בדל של רעיון מקורי, אפילו לא איזה ויץ מצחיק שעדיין ישמור אותם בתודעת הבוחרים שאין ביניהם אפילו אחד שלא מצטער שהוא בחר בלטאות נמוגות, וזה כולל גם את הבוחרים שלהם שהצביעו לקדימה, עוד מפלגה בסכנת התאבנות גבוהה.
האגם העכור שבו רובצים אחרוני הזוחלים הולך והופך לשלולית רדודה, ובעתיד, אם יהיה לנו פה עתיד, תיזכר התנועה הפוליטית המורבידית הזאת בעיקר בגלל "פרשת הפיליפינית", מסמר קטן אך איתן בארון המתים של המפלגה שמגחכת את עצמה לדעת.
לתפארת עגל הרייטינג

בתהליך שאפילו דארווין לא היה משער אותו, המפלגה ההיסטורית שהקימה מדינה ובית לעם היהודי, הפריחה שממה עיקשת, הקימה צבא הגנה לתפארת ונטעה בארץ חדשה וקשה עולים מכל קצוות העולם (לא לפני שהתעללה בהם קצת), הפכה למעסיקה היסטרית של עובדת זרה שאינה רק פיליפינית שהועסקה באופן לא חוקי על ידי מלך הלטאות החלקלק, אלא הסעיף היחידי במצע המפלגתי המאובן שלה.

מפלגת העבודה המובטלת חיפשה בנרות איזו סיסמה עכשווית שתעיר אותה ואת הצופים בבית. "חושו אחים חושו" ו"מסביב יהום הסער" היו אולי טובים לזמנם, אבל היום מי באמת רוצה לחוש וכמה בוחרים יודעים מה זה "יהום"? ואז עופר עיני, דינוזאור צעיר יחסית ומזכיר תמנון ההסתדרות, הגיע עם ההברקה הקופירייטרית: "מה אתה אהבל? מה אתה לוקח פיליפינית?".



וזה אכן תפס יפה. תפס בביצים כמו שאומרים. כל ערוצי התקשורת ציטטו בהרחבה את המשפט הזה, ואיש לא שאל את המזכיר אם זאת הבעיה היחידה של ראש תנועת המאובנים, אבי הסחות הדעת. לא דיברו יותר על הקיפאון המדיני, על החייל החטוף, חוק הנאמנות, הכיבוש, שכבות המצוקה, הבחירות באמריקה. מי צריך את כל ההבלים האלה כשיש לנו פה פיליפינית, אהבל ואפשרות לתחיית המתים
(והנה יש לנו שוב סקנדל קטן) היה ניסיון לעשות עניין מהחלפת תמונתו של רבין בזו של בן-גוריון במשרדו של ראש המפלגה, אבל זה ממש לא היה זה(, ושוב אנחנו רואים שהסיעה החלודה שחלשה כל כך בעימותים עם סיעות אחרות, פורחת לרגע רק כשחבריה הלא חבריים מכפישים זה את זה, לתפארת עגל הרייטינג ולגיחוך מדינת ישראל.

מפלגה שלמה של בוגדים לוחמנים

הנה לכם שדה קרב שבו אפשר לחזור קצת לימי הצבא היפים, או לפחות למילואים. לתקוע איזה נוד עם החבר'ה ולדבר בשפה של גיבורים. הנה, גם הדינוזאורון שלום שמחון מגיב לפיליפינית: "תהיה גבר ותצא מהממשלה". גם הלוחם והחולם איתן כבל ממשיך את ההפיכה הצבאית-פיליפינית כשהוא מתבטא בעיתון "הארץ" בגאון: "לא המורדים ירו על ברק מהנגמ"ש, דווקא החברים שלו התפוצצו עליו עם חגורות נפץ".

כמו שאייל שני תמיד יכניס שירה כשהוא מדבר על כוסברה, כך הנבחרים שלנו תמיד ישמחו להכניס איזה חומר נפץ מפחיד למטאפורות שלהם (אבל איפה הם ואיפה שני!).
  
ותגידו לי, עם יד על הפיליפינית, על מה הוא בעצם מדבר? איזה מורדים ואיזה נעליים, כולה עמיר פרץ, דינוזאור עם שפם, שגם על הביקורת המתונה שלו קיבל נזיפה צבאית ממעסיק הפיליפינית (במיל'): "אני לא בונה על בוגדים".

וגם זה - האם לא מדובר במפלגה שלמה של בוגדים לוחמנים עם הפרעת דיבור? תראו לי עוד מחזה עם כל כך הרבה ברוטוסים וכל כך מעט דרמה, עלילה אמיתית ודיאלוגים לא עילגים? כשאתה עוקב אחרי הפיקנטריה של מפלגת האבנים המתגלגלות זו אל זו, אתה ממש מקבל חשק להצביע בבחירות הבאות ליאיר לפיד (ברגע שיונית לוי תרוץ לכנסת אני כעיוור אחריה אלך). ולא רק לפיד, נצביע בשמחה לכל מגישי החדשות (הם לפחות מחדשים), וגם לכל כוכבי הבידור הזמניים, לגיבורי סדרות המציאות למיניהם, שלפחות מגישים לנו צהוב אמיתי ורכילות לא צבאית.

וכן, צופים יקרים, נראה שהדרך היחידה לתחיית המתים היא ללהק את המפלגה הרכילותית הזאת בתוכנית כמו "רוקדים עם אפסים", "לפשל בגדול", או "הישרדות, והפעם בפיליפינים".

ורק תחשבו איזו חוויה מציצנית, שכמו תמיד יש בה גם לא מעט שמחה לאיד, תהיה תוכנית שבה יככבו חברי העבודה הבוגדים זה בזה כדרך חיים, בתוכנית כמו "מחוברים". רק שלהם כמובן יקראו "מנותקים".

צפייה מהנה, אהבלים.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יהונתן גפן

צילום: .

משורר, סופר, מופיע עם החומר שלו, בעל טור. פרסם למעלה מ-30 ספרי פרוזה ושירה ושירים למבוגרים וילדים: "שיני חלב", "אישה יקרה" "חומר טוב", "רומן אמריקאי, "הכבש השישה עשר", "אלרגיה" ועוד. ממחזותיו "נומה עמק", "קפריסין", "ג'וני הלך". תקליטורים: "הכבש השישה עשר", "שירה בלי ציבור" "יהונתן גפן אומר שירי אהבה", ועוד. שימש כשנתיים כתב מעריב בלונדון וכארבע שנים כתב העיתון בניו יורק ובוסטון

לכל הטורים של יהונתן גפן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->