רדיפת הקניבלים
במקום להשיג צדק, עסוקים הציידים הרעבים מהפרקליטות בחיפוש אחרי דמו של הנגבי. ככה ייעשה לאיש שהפרקליטות חפצה בקלונו
צחי הנגבי הוא עבריין. הוא שיקר והורשע כדין. הופעה מטופשת בפני ועדת הבחירות עלתה לו בהליכים שנמשכו שמונה שנים, בהוצאות של מאות אלפי דולרים, בהשעיה מהכנסת ובקלון שהוטבע על מצחו, משום שהוא איש ציבור. ספק אם נגד אדם מן השורה היה מוגש כתב אישום בגין עבירת שקר. אבל הנגבי הוא איש ציבור. זה לא שאנשי הציבור שלנו מושחתים יותר. זו אגדה שרבים בתוכנו אוהבים להפיץ. הם פשוט מצויים הרבה יותר תחת ביקורת, ועד גבול מסוים - הם צריכים להיות תחת ביקורת.
העניין הסתיים. העונש כבד. מאוד כבד. עצום. אבל הפרקליטות החליטה שהיא רוצה הרבה יותר. תיאבון חסר גבולות. ככה ייעשה לאיש שהפרקליטות חפצה בקלונו. אם ציד אדם הוא שלטון החוק - אז לעזאזל עם שלטון החוק. אם רבים וטובים מביטים עכשיו על הפרקליטות כעל סוג חדש של אינקוויזיציה - הפרקליטות רכשה את הזעם בצדק. זה מגיע לה.
רדו ממנו. עזבו אותו. הוא כבר שבור ורמוס. כל ההופעות שלו בתקשורת, מאז החל המשפט, היו מרוסנות, מאופקות, מכובדות. הוא שמר על כבודכם. הוא אף פעם לא דיבר על רדיפה. אבל מתברר שהוא טעה. אתם רוצים דם. הכוח משחית. והרבה כוח משחית מאוד. וככל שאתם משתמשים בכוח הזה ללא שום ריסון - אתם הופכים למושחתים יותר. נכון, הכל לפי הספר. לפי החוק. פרק ו' סעיף 198 לחוק סדר הדין הפלילי. אבל אוי לכם, ואוי לכולנו, אם זהו שלטון החוק שלכם.
נעזוב לרגע את האנושיות שאיבדתם. נעבור לתחום המשפט. אילו הייתה נקבעת הלכה שמתירה רסן ומאפשרת שחיתות רבתי, ניחא. אלא שלא היא. הרי בית המשפט לא קבע הלכה שונה מזו שביקשתם. וגם אילו זה היה קורה, וגם אם זו הפרשנות המוזרה שלכם, בית משפט שלום לא יוצר תקדימים. אם חשוב לכם כל כך ליצור תקדים ולכפות עברות חדשות, על אף שאינן מנויות בספר החוקים - חכו קצת. יש מינויים שאולי מגיעים לרמת שחיתות, אולי אפילו פלילית. עוד יהיו לכם הזדמנויות. הפוליטיקאים לא בורחים לשום מקום. אבל לא, אתם רוצים דם.
משפטן או צייד?
ובכלל, לא צדק יש כאן, אלא צביעות. אתם אחוזי אמוק בעניין שבו גם המערכת שבה אתם יושבים היא לא בדיוק נקייה. וכי הבן של הפרקליטה הבכירה לא עשה התמחות בבית המשפט העליון. וכי הבן של השופט לא התמחה אצל הפרקליטה או השופט שיושב בחדר לידו. וכי הבת של הפרקליטה לא התקבלה לפרקליטות בעיקר בגלל שהיא הבת של. והרשימות ארוכות. הן כבר פורסמו.
גם המינויים לבית המשפט העליון הם לפעמים עניין של קשרים, של אג'נדות ושל חצרות מקורבים. מינויים פוליטיים לכל דבר ועניין. הכל ידוע. ובכלל, הרי מלכתחילה, כל סוגיית המינויים הפוליטיים היא עניין שראוי לדיון ציבורי הרבה יותר נוקב, שבקושי מתקיים.
הרי מדובר בעניין שבו אתם רוצים לכפות הלכה יש מאין. הרי מדובר בנורמה שמקובלת בהרבה מאוד מהמדינות המתוקנות - וזה לא הופך אותן למושחתות.
ולמרות זאת אתם מתעקשים. לא צדק אתם מחפשים, אלא הצגת תכלית של כוחניות ברוטלית. אתם לא משרתים את שלטון החוק. אתם רומסים אותו.
הנגבי שילם את המחיר. הוא על הקרשים. אין שום צורך להמשיך ברדיפה הכל כך מיותרת הזאת. אלא אם כן יש ביניכם מי שמתעקשים, ממש מתעקשים, להוכיח שאתם לא רק ציידים, אלא גם קניבלים. והשאלה הגדולה היא, היכן היועץ המשפטי. ההכרעה הסופית בידיו. במהרה יתברר אם הוא משפטן מזן בני האדם, או שמא מזן הקניבלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם