ותודה לאמנים המחרימים
אם על הבמה באריאל יעלו אמנים שאינם מסוכסכים עם זהותם, שמביאים אמנות ישראלית בלתי מנוכרת – אזי הרווחנו מהחרם הזה
אמנים הם לא ספקי שירותים. אם עובד חברת החשמל בא לתקן תקלה – פחות מפריע לי מה הוא חש כלפי וכלפי המקום שאליו נשלח. אבל אמן שמאולץ להציג את יצירתו נגד רצונו?
נכון – הם מקבלים תקציבים מהמדינה וגם המתנחלים משלמים מיסים ומגיע להם ליהנות מהם באותה מידה. נכון - הם חייבים על פי החוק לבוא לאריאל, כל הטענות הטכניות והחוקיות שהשמיע הימין נכונות – אבל לחלוטין בלתי רלוונטיות. לאלץ אמנים ליישר קו עם החוק זו גישה בולשביקית ממש. סטאלין עקב אחרי הסופרים והציירים. האמנות הסובייטית התאימה עצמה היטב לקו הפוליטי. כך נתפסת האמנות מעבר לקו הירוק?
בעצם יש כאן הכרה של הימין, שאת הרוח הישראלית מייצגים עודד קוטלר וחבריו. אם היה למתנחלים את הביטחון העצמי הרוחני – כפי שצריך היה להיות - ההחרמה הזו הייתה מצחיקה אותם.
אז מי ששונא, שמחרים, שלא רוצה לבוא – שבשום אופן לא יבוא.
אמנים של אחווה ובנייה, לא של ניכור ופירוק
האמת, אני גם לא מאמין שהאמנות של אמן מתנכר, באמת שווה משהו. יצירה ושנאה לא הולכות יחד. וכששני הדברים מתחברים, גם אמנות הנובעת מתוך ניכור, וגם הופעה שנעשית בכוח – בטוח שהתעלות גדולה כבר לא תהיה שם.
אז בשביל מה כל הצרמוניה הזו? יש היום יוצרים נהדרים שמשוועים לבמה איכותית כמו זו שהוקמה באריאל. אמנים של אחווה ובנייה, לא של ניכור ופירוק. אם כל מה שיצא מההשקעה
האדירה הזו של רון נחמן, זה שהבאנו אמני ניכור כאלה לאריאל, ספק אם ההשקעה הזו שווה את 30 דקות הנסיעה לתל אביב.
אבל אם על הבמה יעלו אמנים שאינם מסוכסכים עם זהותם, אם אל תוך המבנה המפואר יוצק תוכן אמנותי חדש ומקורי – מקורי במלא מובן המילה, אותנטי, ישראלי באמת, אם את המטרה הזו יציב לעצמו המרכז החדש באריאל - אז עוד נצטרך להודות לאמנים שהחרימו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם