התשמע קולי

אני מנסה לדמיין בני הקטן לומד לדבר מבלי לשמוע – ולא מצליחה. מ' היא דוגמה למישהי שלא הפסיקה להיאבק בחירשות - וניצחה

נטע דוברין | 16/11/2010 12:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: חירשות
מ' היא חברה שלי לקבוצת הטריאתלון שבה אני מתאמנת. זה לא היה פשוט לקבל את הסכמתה להשתמש בפרטים הביוגרפים שלה, אפילו שזה כמעט בעילום שם (כי מי כבר יכול לדעת בדיוק מיהי מ'), ואני מודה לה  על כך .

לפני מספר חודשים היא הצטרפה אלינו לקבוצה ומאז אני והיא ראשונות... אבל מהסוף. סוחבות אחת את השנייה באימונים. היא אותי בשחייה מוקדם בבוקר ובאופני כביש, ואני אותה בריצה על חוף הים. שתי בחורות צעירות באמצע שנות השלושים, משוחחות על קריירה, לימודים, ילדים וכל מה שביניהם. מ' נשואה, בוגרת תואר ראשון ושני מהטכניון, בעלת חברת בנייה ואמא לשני  בנים חמודים.

מ' היא בחורה חירשת. בגיל שנתיים איבדה את שמיעתה לאחר שחלתה בדלקת קרום המוח. מאז השתנו החיים, של הוריה בעיקר, כי היא בעצמה לא מכירה למעשה חיים שומעים אחרים.

בדיוק בשלב שבו מתחילים לומר את המשפטים הראשונים, לחבר מילים לסיפור קצר, לשיר אפילו, והכל באופן טבעי, בזכות גירויים שמעניקה הסביבה, בזכות היכולת לשמוע את ההורים, הגננת והילדים בגן המשחקים השכונתי, בדיוק בזמן הזה ההורים של מ' היו צריכים לדאוג שהיא תוכל ללמוד לדבר בלי כל אלה.

ניסיתי לדמיין את בני הקטן בן השנתיים עושה זאת, והאמת שאני ממש לא מצליחה. לדבר בלי לשמוע?! איך אפשר בכלל?
להבין את המובן מאליו

אבל ההורים של מ' לא היו לבד. הם שלחו אותה לגן של "מיח"א" (המסגרת לגיל הרך) ושם לימדו את מ' לדבר עם הרבה אהבה והרבה כוח רצון. בכיתה א', מ' כבר הלכה לכיתה של שומעים. כל בוקר מחדש נלחמת להיות שווה, אוספת מחדש כוחות לעקוב אחרי תנועות השפתיים כדי להבין, אומרת בחזרה מילים, לפעמים לא ממש ברורות כדי להשתתף בשיעור, או בשיחה עם חבריה לכיתה בהפסקה.

אחרי הצהריים, התמזל מזלה של מ' והיא הגיעה לפעילות של "שמע" (המסגרת לילדים ונוער). שם, מספרת מ', ניתן היה לנוח קצת. לפגוש ילדים מקבוצת השווים, לסמן בשפת הסימנים, ולקבל כוחות מאלו שמתמודדים גם הם עם אותן בעיות תקשורת, עם אותו מאמץ ללקט אינפורמציה ומיומנויות, שלנו ולילדינו השומעים כל כך קל לעשות.

מ' אומרת, שרק כשנולדו ילדיה השומעים הבינה כמה הייתה צריכה להתאמץ, ולהשקיע בדברים שעבורנו השומעים,

הם זמינים וברורים.

ביקשתי ממ' שתנסה להסביר לי, למה כל כך חשוב לתרום. מה המסגרות שבהן הייתה נתנו לה. היא כמובן אמרה שהמסגרת, והמפגש עם קבוצת השווים, והכלים שקיבלה עזרו לה מאוד. ואני חושבת, שבלעדיהן החיים הפורים ונפלאים אותם היא מקיימת לא היו נראים כמו שהם, ללא שנות הילדות במיח"א ובשמע. מסוג הדברים, שאם תצטרך להסביר עוד קצת, אז כל מילה תהרוס את ההסבר.

מ' היא מודל הצלחה. אישה חכמה, מצחיקה ויפה. מישהי להתקנא בה. אפשר להבין מדוע לא היה קל לקבל את הסכמתה להשתמש אפילו באותו הראשונה של שמה, כי מ' יש רק אחת. והאמת, זה לא מספיק.

היום אחרי הצהריים, יקישו על דלתכם ילדים ונוער עם פנקס התרמות ביד. לפני שאתם שוקעים לחלק השני של היום, תקדישו  עוד דקה מזמנכם ופתחו את הלב. אם תעשו זאת תוכלו מחר, יהיו עוד ועוד  סיפורי הצלחה כמו של מ'.

הכותבת היא ח"כ לשעבר ומנכ"לית ארגון "שמע" למען החירשים

 
לתרומה של 10 שקלים  שלחו sms עם הספרה 10 למספר 3388

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->