אשליית החינוך השוויוני
האתוס הציוני החדש הוא השאיפה להרוויח כסף, ולא שיוויון הזדמנויות. לכן, אם יכלתי, הייתי רושמת את ילדיי לבית ספר פרטי
מרבית ההורים היו נוהגים כמוני. אין הורה שלא רוצה להעניק לילדיו חינוך טוב יותר, בעיקר לאור המתרחש במערכת החינוך הציבורית. אין הורה שלא רוצה שהילד שלו ילמד בסביבה מוגנת ומעשירה. אין הורה שלא רוצה להבטיח לילדיו עתיד טוב יותר.
נכון, זה לא יפה להסתגר ולהגביה את חומות הגטו. נכון שזה גם מאוד לא מוסרי לנפנף בעושר שלך אל מול כל העולם. אבל זה קורה בפועל, יום יום, ואיש אינו מזדעק. פתחו את מדור החברה במדורי הכלכלה ותגלו שיש עולם שלם של עשירים שיש להם לא רק מועדונים חברתיים משלהם, אלא אפילו מדורי רכילות פרטיים. אף אחד לא חש לא בנוח מול חתונות של 2,000 איש שהם לא יותר ממפגן כוח של ההורים, בר מצווה מפוארת שבה חתן בר המצווה אינו מכיר 80 אחוז מהאורחים או אירועי השקה של רכבים שעלותם מאות אלפי שקלים.
אף אחד כבר לא מתבייש, הכל בחוץ ומצולם ולגיטימי ומוערך. אילי הון מנהלים מאבק חסר פשרות בהחלטות של המדינה כדי להרוויח עוד כסף על חשבון הציבור. מאבק טייקוני הסלולר על דמי הקישוריות ומאבק הטייקונים בהחלטות ועדת ששינסקי הם רק דוגמה. ללא בושה וללא משוא פנים אותם אנשים אומרים לך בפרצוף שהם רוצים להרוויח על גבך עוד הרבה מאוד כסף. לתשומת לבך, שר החינוך, זהו האתוס הציוני החדש ולא חינוך שוויוני או שוויון הזדמנויות.
האינטגרציה הרסה את מערכת החינוך
בני האדם לא נולדו שווים. זה עצוב, זה כואב, אבל זה המצב. ישנם אנשים שיש להם את הכלים והאפשרות לקחת את הילד הבינוני שלהם ולקדם אותו באופן כזה שימצה מאה אחוז מהפוטנציאל שלו. ישנם כאלה שאין להם היכולת לקחת את הילד המבריק שלהם ולמצות אפילו מחצית מאותו פוטנציאל. האינטגרציה המזויפת שמתקיימת היום במערכת החינוך הציבורית היא למראית עין בלבד.
האינטגרציה הרסה את מערכת החינוך אבל בפועל היא לא סייעה בתחום השוויון. החלשים משכו את החזקים למטה ובתגובה הורי החזקים עשו ועושים הכל כדי לשמר את חוזקם. אז עדיף ככה. עדיף שמי שיש לו באמת הרבה כסף ייקח את ילדיו ויעניק להם חינוך פרטי בגלוי.
עדיף שנראה מה אותם ילדי עשירים יכולים לקבל בתחום החינוך מאשר שהדברים יישארו בתחום החינוך האפור.
עדיף שאותם עשירים יאמרו לנו בפרצוף שהם לא רוצים שהילדים שלנו ילמדו עם ילדיהם, כפי שהם לא ממש רוצים אותנו בחייהם בתחומים אחרים. כמו בחיים, כך גם בחינוך, שימו את כל הקלפים על השולחן ותנו לנו להבין בדיוק איפה אנחנו עומדים.
לו הייתה לי אפשרות, הייתי רושמת את ילדיי לבית הספר הפרטי "חברותא". מאחר שאין לי, אני שמחה לפחות לדעת שבית ספר כזה קיים. ב האתוס הציוני החדש הוא השאיפה להרוויח כסף, ולא שוויון הזדמנויות. לכן, אם יכולתי, הייתי רושמת את ילדיי לבית ספר פרטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם