התקבלתם: סלבס ובכי בכנס "קבלה לעם"
ארקדי דוכין, משה איבגי, הנרי דוד, סשה דמידוב ועוד 8,000 איש הגיעו לכנס הקבלה העולמי. דמידוב: "זה כמו מעמד הרב סיני"
הנרי דוד וארקדי דוכין דודי אהרוני, יח''צ
"אתם המשפחה שלי", הוא אומר, "אני לא מסוגל לחיות בלעדיכם". הקהל בוכה. הוא יבכה גם כשאלכסנדר מרוסיה יבקש מכולם להתחבר לטוב שבהם, וגם כשראובן מארצות הברית יבקש לעצום עיניים ולחשוב על היום המיוחד הזה. לשלושתם ולשאר 8,000 האנשים שהגיעו לכנס הבינלאומי של ארגון קבלה לעם יהיו שלושה ימים שבהם יוכלו לחשוב, לשיר יחד ולתרום כסף באחת משלל הקופות הכחולות ברחבי האולם.
270 שקלים עולה כרטיס כניסה ליום אחד בכנס. הכרטיס מקנה שלוש ארוחות, כניסה להרצאות, לדוכנים ולהופעות. הדמעות בחינם. הארגון, שהוקם על ידי הרב מיכאל לייטמן, מפיץ את תורת הקבלה באמצעות ספרים, אולפן טלוויזיה שמשדר לכל העולם דרך האינטרנט וכנסים מסוג זה. את הצוות של גיא פינס לא תמצאו כאן. הוא דווקא הוזמן, אבל קבלה היא אייטם סקסי בעיקר כשהיא ארוזה בסרט אדום על היד של מדונה. לייטמן, סקסי ככל שיהיה, התקשה לגייס כוכבים מקומיים לכנס. הניימדרופינג אמנם כלל את קרן פלס, ריטה, שרי אריסון, אניה בוקשטיין ושלל ידוענים שאישרו את השתתפותם, אבל בפועל הגיעו ארקדי דוכין (שסירב להתראיין), משה איבגי (שהגיח לחמש דקות) והשחקנים הנרי דוד וסשה דמידוב.
כמו מעמד הר סיני
בזמן שהניידת של פינס בדרך לעוד לקוח מרוצה, מכריז דמידוב באוזניי ש"מדובר באירוע שווה ערך למעמד קבלת התורה בהר סיני". הוא גילה את הקבלה אחרי שעבר משבר במוסקבה לפני 20 שנה כשלמד משחק. "עד אז הייתי כזה מוצלח, חכם ומוכשר", הוא אומר, "או לפחות ככה חשבתי. כשהגעתי ללימודי התיאטרון במוסקבה הרגשתי שאיבדתי הכול. שצריכה להיות איזו שיטה שאם אתה תופס אותה תדע איך להתנהג ואיך להצליח. התחלתי לקרוא ספרים כמו הברית החדשה, התנ"ך, ספרים סיניים. חשבתי שאמצא פתרון וזה לא קרה.
"אחרי שעליתי לארץ ראיתי באיזה עיתון מאמר על קבלה. לא ידעתי בכלל שזה קשור ליהדות. ראיתי שם כל מיני
שמות של מקובלים והתרגשתי, אני לא יודע למה. למחרת קניתי ספר של הרב לייטמן והתחלתי לקרוא. זה היה כאילו ידעתי את זה ונזכרתי בזה. ההיגיון של כל הדברים שם היה כל כך ברור והבנתי שזה מה שאני מחפש". אני לא מצליחה להבין למה אנשים בוכים כאן. אתה מבין?
"כי הם לא ידעו שזה כל כך חם, שזה קרוב כל כך ואמיתי. זה כמו שפתאום תגלי את הבן שלך. זה שלא ידעת שהוא קיים והוא דומה לך והוא סימפתי כל כך, הכי יפה והכי חזק. זה מה שאני מרגיש כשאני רואה כאן אנשים מיפן ומטורקיה, אנשים שאומרים לנו שאנחנו הכי קרובים אליהם. אני לא בכיתי כי אני לא כזה בכיין, אבל הרגשתי שאני נחנק".
סשה דמידוב ראובן קסטרו
חושבים שהתחרפנת?
"לא חושב. חלק מהאנשים מכבדים אותי וחלק קצת מחייכים. כששואלים אותי אם זה סוג של כת אני אומר שאני לא יודע. מה מסוכן בכת? שאתה צריך לעשות שם כל מיני דברים שתופסים אותך ואתה עבד. אבל היו לנו הרבה חברים שבאו ועזבו. יש מפלגות כמו ליכוד ועבודה שגם שם יש חוקים שאתה צריך לשמור. אנחנו משתדלים לא לשכוח את הכוונה המרכזית במוח שלנו - שאנחנו ביחד. פעם היה לנו מנהג שכל אחד חושב על זה חצי שעה ואז מתקשר למישהו אחר. זה כמו התעמלות כזו. לא משנה מי אתה - שחקן, שוטר, אתה בכלא, פועל בניין. זה כוח מאוד בריא". אתה מאמין שכל מה שקורה כאן מגיע ממקום נקי? מכירות של ספרים, הפקת סרט. מישהו גוזר כאן קופון?
"בכלל לא. אני כאן כבר 20 שנה. אני משלם על אוכל שאני מקבל. אני עובד על הסרט ועל התוכניות לשידור חינם באינטרנט בהתנדבות לגמרי". ואם הסרט יהיה הצלחה קופתית אדירה, לאן ילך הכסף?
"אני חושב שהוא יהיה בשבילנו. נעשה עוד סרטים. נתרגם ספרים לעוד שפות. יש עוד מלא דברים שאפשר לעשות. אבל זה לא הכי חזק. הכי חזק זה הכוח הפנימי שיש בכולנו".
זה השלב שדמידוב מתחיל להרחיב על רוחניות אחת בעולם, על כך שהערבים יתחילו לראות את העולם כאחד. קשה להבין איך הוא מסוגל לקיים את העולם הרוחני שלו במקביל "לחיים החיצוניים" כפי שהוא מכנה אותם. "אין לי בעיה. העולם החיצון הוא מעולה. אני דווקא יותר חופשי מאשר מקודם, כי אני יודע מה האנשים שאני עובד איתם רוצים לשמוע".
אתה לא מוכר את עצמך?
"במקצוע שלי אני צריך להרגיש מה הבמאי רוצה ולתת לו את זה. לפני הקבלה לא הייתי ככה. מה שהשתנה זה שאתה רואה שהמציאות היא כמו משחק ואתה משחק בה. יש נושא בכל הצגה? אז ככה גם בחיים שלנו. אנחנו צריכים לגלות את הנושא, ויש במאי, וצריך להבין מה הוא מנסה להגיד".
לקבל את נשות הטייסים
באולפן בני ברוך דודי אהרוני, ''קבלה לעם''
גם דוד לא רואה קונפליקט בין העולם הרוחני לעולם הברנז' אי שבו הוא מתנהל. "אין לי חברים ידועים וזה מבחירה. מה שמעניין אותם זה בדרך כלל כסף ופרסום. כל פישר יכול להיות מפורסם ועשיר. אז מעניינת אותי המשבצת של הפישר ולא של העשיר. להשקות אני הולך רק כשמכריחים אותי לקדם סרט או משהו אחר שאני משתתף בו. לא מעניין אותי להישאר בתודעה ולהצטלם אצל גיא פינס. לא לכבוד שלי לעשות את זה בכלל".
ולשחק ב"נשות הטייסים" זה לכבוד שלך?
"הייתה תקופה שלא הייתה לי עבודה והיה לי מינוס בחשבון וזו ההצעה שהגיעה ולא הייתה הצעה אחרת. אז לקחתי את זה אחרי שבהתחלה סירבתי. אני לא מצטער על שום דבר. להיות שחקן זה לא כל כך חשוב לי".
אז למה אתה שחקן?
"אני רוצה להיכנס לתוך הג'יפה הזאת ומשם להרים את זה. יש בי קול שאומר לי'הנרי, אתה כן אחראי על מה שמצלמים ומשדרים'. אז במקום לעמוד על איזה הר ולהשקיף בהתנשאות על כולם, אני רוצה לשנות. בינתיים אני צעיר, פישר ודל אמצעים, אבל אני עושה הכול כדי שזה ישתנה. אני יודע שאם אתה רוצה שמשהו יקרה, צריך לבנות את הרצון הזה. וזה לא קשור לקבלה".
מה מוכרים כאן בכנס חוץ מספרים ומסרטים?
"מוכרים לך פה רעיון. אנחנו מוכרים התעניינות ורוצים להציג אותה לכולם. דרך מה נעשה את זה? דרך סרטים וספרים, לא דרך המחשבות שלנו. אם אנחנו רוצים לפרסם במדיה אנחנו לא יכולים לחלק את זה בחינם. זה העולם שאנחנו חיים בו ואנחנו פועלים באותם ערוצים כמו כולם".
אף אחד מהמשתתפים בכנס לא מתלהב מדמידוב או מדוד. יתרה מזאת: לא כולם מזהים אותם. כשארקדי דוכין מגיע לכניסה השומר מסרב להכניס אותו. "אני לא מכיר אותך", הוא אומר לו. דוכין מתקשר לאביהו סופר, דובר הארגון, שמגיע לחלץ אותו. "את קולטת את האבסורד? ", אומר לי סופר למחרת, "אמרתי לו להסביר מיהו ושהוא מכיר אותי, אבל זה לא עזר. כולם שווים בעולם הרוחני. ברור לנו שהתקשורת רוצה לדבר עם אנשים שהקהל מכיר ולא עם חיים או עם עזרא שנמצאים כאן, אבל היינו רוצים לעשות את זה אחרת. כשארקדי נמצא כאן הוא חבר שלי, והדבר שהוא הכי אוהב זה שלא מתייחסים אליו כאל מפורסם".
סופר טוען שהשמות המוכרים לא ממש עוזרים לשווק את הארגון. מצד שני, ספק אם חצי מהעיתונאים שהגיעו לאירוע היו טורחים לבוא ללא הניימדרופינג המכובד. גם בכל מה שקשור לגיוס כספים, טוען סופר, הארגון לא מצטיין. המתנדבים שהמתינו לתרומות מחוץ לאולם (נוסף לקופות הכחולות בפנים) דווקא נראו בעניין. "לא חלמתי שיהיה אפשר לעמוד על במה ולדבר על קבלה היום", מכריז לייטמן מעל הבמה לעיני המאמינים הבוכים. "יש לב וירטואלי גדול בכל היבשות". השאלה איפה נמצא הלב הזה מחוץ לרשת, וכמה הוא עולה אחרי שמנגבים את הדמעות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם