ראשי » חדשות » יהדותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

5 שאלות: על קו בר לב ותקשורת עוינת וצהובה

הטיפול העיתונאי בפרשת בר לב מביך ומקומם, קרן פלס חיה בסרט והכתבים חייבים להפנים שלא כל מהגר עבודה מאפריקה הוא פליט חרב

1. צהוב עולה
 
כמו בפרשת מסמך גלנט, גם הפעם, בפרשת ניצב אורי בר-לב והגברת א', יש תחושה שהעיתונאים משדרים: אנחנו שותפי סוד. הם יודעים משהו שאנחנו לא. אין לנו מושג מה באמת קורה מאחורי הקלעים, ויש תחושה שכל מי שמקורב לברנז'ה המשטרתית-תקשורתית יודע כבר כמה שנים הרבה דברים. האזרח הפשוט, שלא ריכל איתם במסדרון ליד מכונת הקפה, נאלץ לא בדיוק להבין איפה האמת בפרשה הזו. ובינתיים מאביסים אותו בהרבה פרטים צהובים, בשביל הרייטינג.

הצביעות התקשורתית נמשכת ביחס לפליטים. פעם חמלו פה על עובדים זרים, היום כל פליט, ללא שום אשרה או מסמך, זוכה לחיבוק תקשורתי חומל ואוהד. החרדים היו יכולים רק לחלום על היחס שהפליטים מקבלים כאן מהעיתונאים. ממש לא בסדר שהמדינה מנסה לעשות קצת סדר ואולי לא לתת לכולם להיכנס לכאן. כך למשל ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות הביאה בשבת עינת פישביין "עדויות של פליטים אפריקאים", כולל תיאור מפורט (מדי) של מעשי ההתעללות והאונס שעוברים הללו בסיני.

אלא שמדובר בחצי אמת, שהיא לא פעם גרועה מהשקר. הרוב המוחלט

של האנשים הללו הם מהגרי עבודה, שיחד עם עשרות מיליוני אפריקאים רעבים, מוכנים לסבול את התופת הזו כדי להגיע לארץ המובטחת שבה יש רפואה חינם וביטוח לאומי. חשוב להפריד בין הרוב המוחלט של מהגרי העבודה לבין קומץ פליטי מלחמה שמוגנים באמנת האו"ם עליה חתומה ישראל וכמובן ראויים לכל העזרה שבעולם. יש לנו רק בקשה אחת מידיעות: דו"ח חדש חושף כי באילת 11% מתושבי העיר הם אפריקאים (!), בפעם הבאה שיש פשע מזעזע של אותה קבוצת מיעוט, אל תביעו זעזוע עמוק מאוזלת היד של רשויות החוק. אתם הלוביסטים של הפליטים האלה.

שלום קרן פלס. את עושה את צעדייך הראשונים בכתיבה עיתונאית ולכן השיעור הראשון יהיה לגמרי חינמי. בעקבות החקירה של רן שריג בעוון עישון תחת השפעת סמים, כתבת בשבוע האחרון "זה לא סוד שכמעט כולם מעשנים היום. בדיוק כמו שגם כמעט כולם שותים מדי פעם חצי ליטר בירה וצ'ייסר בעשרים שקל". באותה מידה יכולת גם לכתוב שכולם מצביעים ל"מרצ", כמו שכמעט כולם למדו מוזיקה ב"רימון". אז זהו, שלא. את חיה לך בבועה תל אביבית, קטנה ומקסימה וזה אחלה. לא כולנו בקטע. יש לנו דברים חשובים יותר לעשות מאשר לעשן ג'וינטים ולהוריד צ'ייסרים על הבר.

אנחנו קטנונים גם בנוגע לכיתובי תמונה: איציק סבן והדס שטייף הכינו ב"ישראל היום" כתבה חשובה על צונאמי האלימות נגד שוטרים. נכון שעל הנושא הזה נכתב לא פעם, אבל היה שווה לרכז נתונים ולבחון ולאבחן את שורשי התופעה. רק מי שעיצבו וערכו את הכתבה, שיבצו בכתבה תמונה מההתנתקות עם הכיתוב "שוטרים מותקפים בזמן ההתנתקות".

נו, באמת. האלימות כלפי כוחות הביטחון במהלך הפינוי הייתה שולית ואפסית. פינוי שהיה אמור להיערך שבועות הסתיים בשישה ימים, ורוב תושבי גוש קטיף נכנסו בשקט אצילי לאוטובוסים ועזבו את ביתם. האם תקרית כזו או אחרת (בהנחה שבכלל הייתה כזו), משקפת את גל האלימות כלפי שוטרים היום, חמש שנים אחרי?

ב"ישראל היום" יודעים לאילו עדות, דתות, שבטים וקבוצות סוציו-אקונומיות, משתייכים אלו שמשתכרים, שולפים סכינים ופוגעים בשוטרים. הם לא חיו בגני-טל. 

"דה מרקר" ו"גלובס" מסקרים לרוב את המשפט המרתק של יעקב ויינרוט. השאלה היא מה עם כל היתר? בחלל בית המשפט בתל אביב נאבק פרקליט הצמרת על שמו הטוב, בטקסטים מדממים ונוקבים, תוך דיון בשאלות ציבוריות חשובות. האם רק לקוראי העיתונים הכלכליים מגיע לקרוא את כל זה?

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...