תרדו מהגב של האברכים
קשה להיות סטודנט, אבל לו לפחות צפוי עתיד כלכלי מבטיח. לכן החרדי שמוכן ללמוד שלא כדי להתעשר ראוי להערכה ולא לעלבונות
אברכים צילום ארכיון: פלאש 90
למרות שתנאי המחייה של הסטודנטים, הנאלצים לממן את לימודיהם ומחייתם, הינם מחפירים, שונה האברך מהסטודנט. בעוד לימודיו של הסטודנט בסופו של דבר ישתלמו מהבחינה הכלכלית שכן נועדו להכשירו לשוק העבודה המקצועי, ללימודיו של האברך אין מטרה מוגדרת.
בהנחה שכולנו רואים את אותה מציאות, הרי שהעולם מתפצל לשנים, עניים ועשירים. העשירים, מתעשרים עוד יותר ומעשירים את ילדיהם, והעניים, גם אם יצליחו להעמיד דור שמצליח לעמוד על הרגליים מבחינה כלכלית, קשה יהיה להם להצמיח מתוכם עשירים של ממש.
וכיוון שאנו חיים במדינה שממשלתה מושחתת מהיסוד, לא יתכן, בעת הזאת, שיתרחש תיקון חברתי אמיתי.
העשירים נחשפים יותר ויותר למנעמי החיים ומאמצים את גישתו של ניטשה, לפיה "על ה'אדם העליון', לבנות מנגנון המתקיים בזכות עצמו ללא התערבות". הם מעסיקים
מנהלים מוכשרים וחרוצים, עבדים ברוחם, וגוזרים את הרווחים. והעבדים - רק הולכים ומשתעבדים.
כך שהישראלי העני והנבון מוצא עצמו נבוך לנוכח מצבו. להיחלץ ממעגל העוני שמשעבד את האדם לעבודה מפרכת ולקפריזות של הממונים עליו, הוא אינו יכול. לחיות חיי שעבוד הוא אינו רוצה. מה יעשה אם כן? הממשלה חייבת למצוא עבור האזרחים פתרונות. ופתרון האברך הוא יצירתי במיוחד. אם תבוא בישראל גאולת עבדים, יהיה זה בזכות אותם אברכים. שאינם שולטים בממון, אך שולטים ברוחם, מהיותם חופשיים מעבודת פרך.
לדעתי, מדינה שמאפשרת שימוש באזרחיה, מוטב שתכחד. על המדינה להיות המעסיק היחיד ולהעניק בעצמה את החוסן הכלכלי לאזרחיה. ומי שיבחר להיות עצמאי ולוותר על החסינות הטבעית, לה הוא זכאי מהיותו אזרח, יוכל לשכור עובדים מהמדינה. וכך יבוא שלום על ישראל.
בינתיים שיבוא שלום לפחות על אלו המעיזים לבחור בחיי רוח מוחלטים ומעדיפים לבלות את ימיהם מול מכמני אבותיהם, הלא הם האברכים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם