חרדים לעתיד: על קשיי הפרנסה של החרדים
חשבתם שחרדים לא רוצים לעבוד? תחשבו שוב. מתברר שמעסיקים רבים מונעים בדרכים שונות השתלבות של חרדים בשוק העבודה
מוטי, בחור חסידי שעם הקושי לפרנס משפחה עם שלושה ילדים נאבק במשך ארבע שנים גם להדביק במכללה את פערי ההשכלה העצומים שהיו חסרים לו, נתקף ייאוש. "חשבתי שהציונים וההמלצות שלי ידברו בעד עצמם, אבל מסתבר שטעיתי. לעובדה שהגעתי לראיון עם זקן ופאות הייתה משמעות רבה יותר. הבנתי שאנשים אוהבים חרדים בעיקר כשהם עונים על התדמית שיש להם בראש - מרובה ילדים, עני, טפיל. לא ממש מתאים להם שחרדי שהגיע מבני-ברק יתחיל להסתובב להם בין הרגליים".
הוויכוח על 'חוק האברכים' העלה בתקשורת את תמונת החרדי הסטריאוטיפית: משתמט משירות צבאי, עני, נסמך על הקצבאות ועל הקופה הציבורית. שלל כתבות דיווחו לאחרונה על השבר התעסוקתי במגזר החרדי, ומהן עלה כי האוכלוסייה החרדית משכילה פחות (רק 9.5% בעלי תעודת בגרות), עובדת פחות (רק 43% עובדים, חלק ניכר מהם הם נשים) ומרוויחה פחות (6,000 שקל בממוצע).
אלא שמרבית הכתבות והמחקרים התעלמו מן הגידול החד בקרב בני המגזר החרדי, שחבשו בשנים האחרונות את ספסלי המוסדות האקדמיים השונים. רק השנה עשו זאת כ-5,000 סטודנטים חרדים, והביקוש רק גובר.
מכללות ואוניברסיטאות שהבחינו במגמה, החלו לפתוח שלוחות לציבור החרדי בתנאים המתאימים לדרישותיהם. ראיית חשבון ועריכת דין, עבודה סוציאלית, מדעי המחשב ועוד, בכולם לומדים נשים וגברים חרדים שהחליטו לקחת בידיים את עתידם המקצועי והכלכלי ולעשות שינוי.
אלא שעם צאתם לשוק העבודה, מצוידים בתואר ומלאים במוטיבציה, הם מגלים שלימודים לחוד ומציאת עבודה לחוד. מניתוח מאפייני תעסוקה של האוכלוסייה החרדית, שערך מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת, נכון לשנת 2009-2010 עולה כי 95% מהמעסיקים במגזר העסקי מעריכים שמכיוון שאין במקומות עבודה הפרדה בין נשים לגברים, קשה
מוטי, שהוזכר בתחילת הכתבה, התקדם בסופו של דבר בחברה שבה עבד כסטודנט, עד לתפקיד שהלם את כישוריו. כיום הוא זוכה למשכורת נאה ולרכב צמוד. "בחברה שבה אני עובד השכילו להכיר את האדם ואת הכישורים שלו, ולא נתנו לפאות ולבגדים השחורים להפחיד אותם", הוא אומר. "הם גילו שאני לא נושך ושאני תורם בדיוק כמו כל עובד אחר ואפילו יותר. אני אפילו חוסך להם. כשכולם נסעו לגיבוש באילת נשארתי עם אשתי להתגבש בבני-ברק".
ראית את המשרד? שאל, זה לא משרד חרדי. "ראיתי", ענה פאלוך, "אני לא מחפש משרד חרדי". אין לנו מזוזות בחדרים, המשיך המראיין. "שמתי לב", השיב פאלוך. אין לנו כאן אוכל כשר, ניסה העו"ד. "אני אוכל כשר, אבל לא מאכיל אחרים באוכל כזה", ענה פאלוך. עובדות כאן גם נשים ובחורות, המשיך המראיין. "בבני-ברק, באמת אין לנו נשים ובחורות", אמר לו פאלוך ואף תהה, מדוע לא נשאל איפה למד, ובאיזה תחום הוא רוצה להתמחות. התשובה שלה זכה בסוף הראיון הייתה: "נהיה איתך בקשר". ובכך זה הסתיים.
פאלוך התמחה בסופו של דבר אצל עו"ד עמיקם לויתן, שאומנם הודיע לו שמעולם לא עבד אצלו אדם חרד, אך הוסיף כי תמיד יש פעם ראשונה. "אנחנו באים עם הקרניים שלנו - הפאות, הזקן, הכיפה השחורה, לכל מקום וזה יוצר רתיעה טבעית", אומר עורך דין פאלוך. "אני שומע המון פעמים את המשפט 'אם כל החרדים היו כמוך אז', ואני אומר - 'אבל כל החרדים כמוני', רק שאתם לא מכירים אותם".
פאלוך, אחד הסנוניות של המגזר בעולם המשפט הישראלי, לא אוהב לדבר במונחים של אפליה. "אני מעדיף את המילה צביעות", הוא מסביר. "צריך לבוא בטענות גם למגזר החרדי וגם לחילוני, כי ברור שהמגזר החרדי צריך לעשות יותר כדי להשתלב בשוק העבודה, אבל אי אפשר להתעלם מהצביעות של המגזר החילוני. הם רוצים שהמגזר החרדי יעבוד, אבל באוגנדה. אין להם כוח לדוסים שיסתובבו להם בין הרגליים. הם לא רוצים לחשוב יותר מדי על צורת הדיבור שלהם לפני שהם משוחחים עם חרדי או לראות מניינים בעזריאלי. אין לי ספק שסטודנט ערבי מופלה פחות בקבלה לעבודה מחרדי, כי הוא פחות שונה חיצונית. הרבה יותר קל לאנשים להתחבר לעו"ד עם עגיל באוזן מאשר לעו"ד עם זקן. אבל אחרי שמתרשמים מהאדם ומהידע שלו, זה כבר לא קיים".
היית מהבוגרים הראשונים של הקמפוס החרדי, ממרחק של חמש שנים, אתה רואה שינוי כלשהו?
"המציאות כיום היא שיש הרבה מאוד מוסדות אקדמיים לחרדים. נוצר איזה שיח בין האקדמיה לחרדים ובין שוק העבודה לחרדים. הנטוורקינג גדל כי יותר חרדים משולבים היום במשרדים חילוניים והם יכולים לסייע לאחרים להתקבל, אבל עדיין המכפלות נמוכות בהרבה מהמגזר הכללי. דברים מתקדמים אבל לא בקצב שהם יכולים להתקדם. לכן כדאי שבינתיים חילונים יורידו את מינון התלונות שלהם לגבי החרדים והקצבאות".
פאלוך מקווה לראות בעתיד יותר חרדים משתלבים בתפקידי מפתח בכל המשרדים והחברות הגדולות. "בארצות הברית זה כבר קורה. במטה הראשי של AIG אפשר לראות חרדים מברוקלין שעובדים לצד בחורות שלא מתלבשות בדיוק כמו במאה שערים. אותו דבר בכל הבנקים הגדולים ובמשרדי עורכי הדין. ברגע שהחברה מקבלת את השונות - יש מקום לחיים משותפים".
בבני-ברק פועלים עשרות משרדי עורכי דין וראיית חשבון, אבל כשחבר שלי, יועץ השקעות העובד בסניף בנק גדול בשכונה חרדית, ביקש לעבור לסניף תל-אביבי הקרוב יותר לביתו, הוא נענה בשלילה". וזה כמובן לא המקרה היחיד. זיכרמן, שאת ההתמחות שלו עשה במשרד הרצוג-פוקס-נאמן, אינו מתעלם מן העובדה שלרוב בוגרי הפקולטה למשפטים קשה למצוא מקום כדי לעשות לסטאז', אבל טוען ש"לבחור בעל חזות חרדית קשה יותר. המשרדים התל-אביבים הגדולים נרתעים מהעסקת חרדים. אין לי ספק שלמתמחה אתיופי בעל נתונים זהים קל יותר למצוא עבודה. הוא אולי שונה במראה, אבל יכול להתערות בחברה ביתר קלות. ניתן להבין את המעסיק החילוני, כשהוא רואה מועמד חרדי רצות לו בראש שאלות כמו 'אנחנו עושים ערב גיבוש באילת, הוא יבוא או לא?' 'כשנצא לאכול במסעדה נצרך בגללו לחפש מסעדה עם כשרות מהודרת?' מראש הם פוחדים להכניס את עצמם לבוץ הזה, ומוותרים".
לדברי זיכרמן, רוב החרדים שלומדים היום משפטים עושים זאת במכללות ייעודיות, ואחת השאלות שחוזרות על עצמן בראיונות עמם היא: 'אם אתה כל כך טוב - למה לא למדת באוניברסיטה'. "גם אותי שאלו את השאלה הזו", הוא אומר, "והתשובה היא שמכללה היא המסגרת היחידה כמעט שבה חרדי יכול ללמוד; ראשית משום שהוא מגיע אליה ללא בגרות ופסיכומטרי ובמכללה יכולים לבוא לקראתו עם מכינות וכו', ושנית משום שמסגרת הלימודים שם מאפשרת לחרדי אווירה דתית וחברתית מתאימה".
ואיך בכל זאת חרדי יכול למצוא עבודה מתאימה?
"אני תמיד מציע להבליט את העובדה שנקודת ההתחלה שלנו שונה מאוד מנקודת הסיום. נקודת ההתחלה האקדמית של בחור ישיבה חרדי היא אולי נמוכה בשל היעדר השכלה פורמלית, אבל נקודת הסיום שלו היא לא פעם גבוהה יותר מבוגרי משפטים אחרים בשל התכונות המיוחדות של בן הישיבה, שכוללים בין היתר ריכוז, למידה עצמית וסקרנות".
על השאלה האם עובד חרדי יישאר כזה גם אחרי שייטמע בעבודה במסגרת חילונית, עונה זיכרמן כי "מי שרוכש מקצוע שדורש ממנו להיטמע בקהילה מסוימת, בסופו של דבר הסביבה עלולה להשפיע עליו. ברגע שאתה עובד במסגרת חברתית מסוימת זה מחייב אותך להתאים את עצמך אליה. המעטים שאני מכיר שהגיעו מהישיבות לאוניברסיטה ואחר כך השתלבו במשרדים חילוניים, לרוב לא נשארו באותה רמת חרדיות, כי זה לא פשוט".
ממצאי מחקר שנערך בידי ד"ר ארז יעקובי, ד"ר אמיר פז-פוקס ומשה קריף, מהמכללה האקדמית בקריית-אונו מצביעים על חוסר נכונותם של מעסיקים במקצועות יוקרתיים כגון עריכת דין ופרסום לקבל לשורותיהם עובדים אתיופים, חרדים או ערבים. על פי המחקר 83% מן מהמעסיקים נרתעים מהעסקת עובדים ערבים, 58% נרתעים מהעסקת חרדים ו-53% מהעסקת בני העדה האתיופית. זאת ועוד. לדברי ד"ר יעקובי גם אם חברה קלטה לבסוף עובד חרדי לשורותיה, היא אינה ממהרת לתת לו קידום, והעובד חש בזה כמובן. "בדקנו איך האוכלוסייה החרדית רואה את ההשתלבות שלה, והתחושה שעלתה מצדם היא שניתנות להם פחות הזדמנויות. בהקשר הזה מצאנו הבדל בין נשים לגברים. נשים חרדיות תופסות את עצמן מודרות פחות".
יעקובי מציין כגורמים מרתיעים להעסקת חרדים את החשש שהם יתקשו להשתלב בחברה שאינה נפרדת, את העובדה שהם לא יוכלו לעבוד בשבת במידת הצורך, ואת החשש מאי-קבלתם חברתית על ידי העובדים האחרים והלקוחות.
באיזה תחום הכי קשה לחרדים להשתלב?
"בתחום הפרסום הייתה רתיעה בולטת. שם לא מצאנו שום נכונות להעסיק חרדים. אם החרדי ישתלב כבר במשרד, זה יהיה במחלקה ייעודית לחרדים, אבל לעשות פרסום לחילוניים - זה לא".
אחד מן המעסיקים בתחום הפרסום צוטט במחקר כאומר שלקבוצות המופלות (החרדים, הערבים והאתיופים) חסרים דברים רבים עד שישתוו לאשכנזים נורמאלים. איש פרסום ותיק ("שלא תפרסמי את השם שלי ותוציאי אותי אחד שמפלה חרדים") אישש את הנאמר. "מעולם לא עבד אצלי אדם חרדי, כי פרסום זה מקצוע שאדם מביא אליו את עולם הערכים שלו, את האמונות שלו, את ההיסטוריה שהוא בא ממנה. בעולם של היום, כשהפרסום הולך ונעשה יותר בוטה, סקסי, חצוף, לא נראה לי שאלו הערכים שאדם מבני-ברק מביא איתו, ואני אומר את זה בהערכה. חוץ מזה, גם אם הוא מתאים לכאן מבחינת יצירתיות ויכולת עבודה, סביבת העבודה רחוקה מלהתאים לו. שפת הדיבור כאן, הלבוש של הבנות, היחס בין המינים, רחוק ממה שהוא גדל עליו".
לחרדים המעוניינים למצוא עבודה בקלות יחסית, ממליץ ד"ר יעקובי להיכנס לתחום ראיית החשבון, "שבו קיימת באופן יחסי מידת רתיעה נמוכה של מעסיקים, ומצאנו בו שיעור גבוה יחסית של מועסקים חרדים".
גם על תחום ההיי-טק הנוצץ האקדמאים החרדים לא מוותרים. על פי נתונים שפרסמה חברת 'מנפאואר בראשית', שלוחה של חברת 'מנפאואר' המתמחה בהשמה למגזר החרדי, מועסקים כיום בשוק הטכנולוגי כ-6,000 חרדים. 75% מהם נשים, השאר גברים. מרבית העובדים בהיי-טק מועסקים בחברות או בשלוחות של חברות גדולות שהוקמו בריכוזי ערים חרדיות כמו מודיעין עלית בהתאמה לדרישות המגזר החרדי.
"אחרי אלף התנצלויות לפני ואחרי, והסתת המבט, תמיד תגיע השאלה: "איך תתמודד עם תצטרך לעבוד עם אישה בצוות? או אם אישה תנהל אותך. האם אתה מסוגל לעבוד בצמידות לאישה?". אם עונים על השאלה הזו ב'לא', אני מעדיף לעבוד רק בצוות של גברים, אז כבר הורדת לעצמך את סיכויי הקבלה בחצי", אומר יוסי, חרדי בשנות השלושים לחייו העובד מזה כעשור בהיי-טק ובחברות שלא מן המגזר. "אתה צריך להסביר שאתה לא לוחץ יד לאישה, ושאינך אוכל במסעדה לא כשרה, אפילו לא סלט ירקות או קפה.
יוסי צלח לבסוף את ראיונות העבודה והתקבל לחברת סטארט-אפ. את הימים הראשונים במקום הוא זוכר כ'הלם תרבות'. "הסביבה בהיי-טק, בעיקר בחברות הסטארט-אפ, היא מאוד צעירה ומאד חילונית. בקיץ הבנות מגיעות עם גופיות. בחורף עם גופיות ומגפיים. הבנים בחולצות טי ובתחתוני בוקסר שהם קוראים להם מכנסיים. הומואים מוצהרים. זה קשה לבחור שרוב ימיו הורגל לחיות בחברה נפרדת באווירה חרדית. היו לי חברים שלמדו איתי, ראו את זה, נבהלו ועשו אחורה פנה. חלק לא עבדו במקצוע וחלק אחר העדיפו ללכת לעבוד בבנקים או בחברות תוכנה גדולות, לפעמים תוך התפשרות על תוכן העבודה והתנאים, ובלבד שהמקום יתאים להם מבחינה דתית".
אך המפגש עם העולם החילוני הותיר בו גם רשמים חיוביים. "פתאום אתה מגלה אנשים שבאים מרקע שונה לגמרי, והם ערכיים. הם מדברים איתך על זה שהם רוצים לפתח גם את הרוח, והם הכי פתוחים לקבל את השונה. אתה מגלה שבדברים מסוימים ההשקפה דומה, המון קווים מקבילים.
"בסך הכול יש הרבה כבוד והבנה למגזר החרדי. ברוב המקומות יש מטבחים כשרים כי העובדים הדתיים-לאומיים כבר דאגו לכך. הבעיה הגדולה ביותר היא מה קורה אם מערכות נופלות בשבת. בחברה שמעסיקה הרבה אנשים ויודעת שיש לה אנשים חילונים זמינים למקרה כזה, יכולה להעסיק חרדים, אבל ברגע שחרדי נמצא בדרג ניהולי, יש בעיה אם המערכת תיפול".
האם חרדי צריך לשנות משהו בהתנהגות שלו, בלבוש שלו, כדי להיקלט טוב יותר?
"אף אחד לא יבקש ממך לא להתפלל או לבוא בטי שירט, אבל אתה גם לא יכול לבוא עם חליפה וכובע, כשהפעם האחרונה שרוב האנשים בחברות הללו ראו בנאדם לבוש כמוך הייתה בלוויה של סבתא שלהם. הכובע יכול להישאר באוטו. גם החליפה. בחור חסידי שיתעקש להגיע עם וסט חסידי או חליפה ארוכה לאזור ההיי-טק ברמת החייל או ברעננה יראה כעוף מוזר וסביר להניח שלא יתקבל לעבודה".
אבל מתברר שכאשר בני המגזר כבר מצליחים להשתלב במקומות עבודה כמו באותם מרכזים חרדיים, המעניקים להם תנאים נוחים - סביבת עבודה קרובה לבית, הפרדה בין נשים לגברים, מטבח כשר למהדרין - יש לכך מחיר. שכר העובדים במקומות הללו נמוך בעשרות אחוזים ביחס לשוק הכללי.
יעל, בוגרת סמינר חרדי והנדסאית תוכנה, הצליחה להשיג עבודה בתום לימודיה בשלוחה של חברת היי-טק גדולה במודיעין עילית. "אהבתי את העבודה שם, התנאים היו נוחים מאוד. לא הייתי צריכה להסביר למה בחול המועד אני רוצה חופש, אבל השכר היה משפיל. לא סתם קוראים לנו תעשיית ההיי-טק ההודית-ישראלית. אני מבינה שהמעסיק שם סופג שעות עבודה מקוצצות, הרבה חופשות לידה, אבל הוא מקבל עובדות מסורות וישרות, ככה שהשכר שקיבלתי ביחס להשקעה היה מעליב".
יעל עזבה את החברה ההיא ודי מהר מצאה מקום בחברת תוכנה בפתח-תקווה. "הבקשה היחידה שלי הייתה שישתדלו לא לשים אותי בצוות עם גברים. בהתחלה זה עבד. היום אני עובדת תחת מנהל צוות, אבל יחסי העבודה הם מאוד מקצועיים ומכבדים. לדעתי אי-אפשר להישאר לנצח בגטו החרדי. חייבים לפרוץ החוצה, גם במחיר של שעות עבודה רבות יותר, עבודה בחול המועד או עבודה עם גברים, כדי לפוצץ את הבלון של החברות הייעודיות לחרדיות שמנצלות את המצב ומשלמות שכר מעליב".
לדברי פרופסור עמירם גונן מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, שחוקר בעשור האחרון את החברה החרדית ופועל רבות למען שילובם של חרדים באקדמיה, המצב של בוגרות הייטק שעובדות במודיעין-עלית, "כאילו הן בהודו", לא יחזיק עוד הרבה זמן. "הנשים החרדיות מגלות שבפתח-תקווה ובהרצליה מוכנים לתת להן תוספת, וכבר לא מפחדות ממה יגידו, ויוצאות לעולם הכללי".
גונן רואה בימים אלו, שבהם היחסים בין החברה החרדית לזו החילונית מגיעים אל סף נקודת רתיחה, אתגר חשוב בשילוב חרדים אקדמאים בשוק העבודה. "בחמש השנים האחרונות יוצאים לשוק בוגרי אקדמיה חרדים", הוא אומר, "והם אלו שיסמנו את הדרך עבור הבאים אחריהם. אם הם יתקשו במציאת עבודה או ימצאו עבודה בשכר נמוך, הבאים אחריהם כבר לא ירצו ללמוד. הם יגידו 'זה לא כדאי'".
לדברי גונן העובדים החרדים ניחנים בכמה יתרונות חשובים מול עובדים מהמגזר החילוני: "הם שומרים על מקום העבודה שלהם לאורך זמן, הם חרוצים, הם נאמנים ואינם חושבים כל הזמן על מעבר למקום אחר". ההסבר שהוא נותן לכך הוא ש"חרדים מאוגדים בדרך כלל בקהילות. הם לא יקומו ויעזבו קהילה כדי למצוא עבודה בעוד אלף שקל במקום אחר".
ומדוע אם כן חוששים להעסיק אותם? לדברי גונן, לבד מהדעות הקדומות כלפיהם, אנשים מהציבור החרדי לא תמיד יודעים כיצד להציג את עצמם ואיך להתנהג בראיון. "צריך לפרק אותם מחששות, ולתת להם אומץ שהם יכולים לעשות. להביא להם דוגמאות של הצלחות. אני חושב שהגיע הזמן להפסיק להאשים אחרים. הם צריכים להיות אמיצים ולקחת את גורלם בידם, רק כך תהיה דרכם להצלחה סלולה".
הכתבה התפרסמה השבוע בעיתון "מקור ראשון"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם