הי דרומה: הרבצ"ר שעבר לגור בקומונה
הרב אביחי רונצקי, לשעבר הרב הצבאי הראשי לצה"ל, מסביר מדוע בגילו המתקדם הוא עבר לגור עם אשתו בכפר סטודנטים בנגב
במשך שלושים שנה התגוררו בני הזוג רונצקי בישובים דתיים בגבעות השומרון. לפני חודש הם ארזו חלק מהבית באיתמר ועברו לכפר סטודנטים בלב הנגב. אבל מי שמצפה מהם לשמוע נאומים מלאי פאתוס על הפרחת השממה וישוב הנגב ברוח בן גוריון, עלול להתאכזב. גם מי שמצפה לנאומי שליחות בסגנון עמרם מצנע בירוחם לא ישמע אותם כאן. "זה מתחיל מאתנו", אומר הרב רונצקי בכנות אופיינית, ואשתו רונית, שאינה מרבה לדבר, מוסיפה הגדרה משלה – "זה פסק זמן". מצד שני, אחרי שיחה בת שעה, ברור שיש בסיפור הזה גם לא מעט אידיאולוגיה, אלא שכמו בפרקים הקודמים בחייו של הרב רונצקי היא מתבטאת יותר במעשים, ופחות בסיסמאות.
הכול התחיל בראשית חודש יוני האחרון, כשהרב רונצקי פשט את מדיו לאחר ארבע שנים בתפקיד הרב הצבאי הראשי. מיד לאחר השחרור יצאו הוא ואשתו רונית לטיול שחרור ב'שביל ישראל'. "רצינו להיות יחד בשביל ובמקומות נוספים ולפגוש אנשים בנופים של ארץ ישראל. זו הייתה חוויה מיוחדת. היה פשוט מרתק". מידי יום הם השכימו קום ויצאו לדרכם כבר בארבע לפנות בוקר כדי להספיק לצעוד לפני השעות הלוהטות של חודש יוני. במשך ארבעה שבועות הם צעדו מקלעת נמרוד שבצפון ועד לבקעת ערד שבנגב, שם הם נאלצו להפסיק את הטיול בגלל מחלת אביו של הרב רונצקי.
לקראת סיום הטיול התארחו הזוג רונצקי בישוב הדתי החדש רתמים, הסמוך לקיבוץ רביבים שבנגב. השבת בנופים המדבריים עשתה
למה דווקא ישובים לא דתיים?
"כי מקומות כאלה יותר מאתגרים וחשובים, ויש פה מימד של שליחות. בישוב דתי כל הזמן יאמרו לי 'כבוד הרב', ו'מה הרב אומר'. למרות שהייתי הרב של איתמר, אני לא כזה. פה בכלל לא קוראים לי הרב, והלוואי וזה היה כך גם במקומות אחרים".
התלמיד מרתמים המליץ לבני הזוג רונצקי על שלושה מקומות: כפר הסטודנטים עדיאל, כפר הנוער החינוכי בניצנה והמושב חצבה בערבה שבשנים האחרונות פועלת בו מכינה קדם צבאית. רונצקי – שאם עוד לא הפנמתם עד כאן, הם זוג מאוד ספונטאני - החליטו לבדוק מיד את שלושת המקומות. את השבת שלמחרת הם עשו בניצנה. במוצאי שבת הם כבר ישנו בכפר עדיאל ובחמש לפנות בוקר נסעו דרומה לארוחת בוקר מושבניקית בחצבה. "בכל אחד משלושת המקומות קיבלו אותנו בזרועות פתוחות. הבטיחו לנו דיור ולאשתי שעוסקת בציור ובקרמיקה, אמרו שיביאו כל מה שהיא צריכה". תוך זמן קצר, החליטו רונצקי לבחור באופציה של כפר עדיאל. "בניצנה אין אוכלוסיה קבועה, אלא צוות שמפעיל את המקום. חצבה הייתה קצת רחוקה מידי בשבילנו. בכפר עדיאל דיבר אלינו מאוד הפרויקט של המקום, הפשטות והחיים השיתופיים של החבר'ה".
כפר עדיאל, שנקרא על שם עדיאל צוובנר, אחד ממייסדי העמותה, הוא הכפר הראשון שהוקם על ידי איילים. מאז הוקמו עוד עשרה כפרים כאלו בנגב ובגליל. המטרה הגדולה של הכפרים היא לחשוף את הסטודנטים לפריפריה הישראלית ולהביא אותם להתיישבות של קבע בנגב ובגליל. "הפרויקט הזה פועל כמו אדוות, במעגלים", אומרת רונית רונצקי. "אם צופים קצת יותר רחוק זה יכול להשפיע על כל עם ישראל".
את ההחלטה לעבור לכפר קיבלו הרב רונצקי ואשתו אחרי לילה אחד ששהו בו. הם אפילו לא ראו את הכפר ויושביו באור יום, אבל גם זה נחשב לא מעט בשביל הזוג הזה. לפני שלושים שנה הם עברו דירה לישוב אלון מורה מבלי שהיו בו קודם כלל. "אמרו לנו אז שחשוב להגיע לשם. שאלנו את הנהג של ההובלה אם הוא יודע את הדרך וכך הגענו לשם לשלוש וחצי שנים. אחרי שחזרנו לירושלים כדי ללמד במכון מאיר התארגן גרעין משפחות להקמת איתמר. גם שם לא היינו קודם. שאלנו את הנהג אם הוא יודע את הדרך, וזהו".
הסטודנטים בכפר עדיאל מתגוררים בקרוונים ששופצו על ידם או במבני קבע צנועים שנבנו במקום בשנים האחרונות. הרב רונצקי חשב להתגורר בקרוואן אבל אשתו רונית שחיפשה יותר נוף בשביל לצייר, העדיפה דירה קטנה בקומה שנייה, עם מרפסת המשקיפה למרחבים המדבריים. את הראיון אנחנו מקיימים ב'זולה' - מעין סוכה מאולתרת שבנו בני הזוג על גבי המרפסת. הכיסאות ב'זולה' הם צמיגי רכב המכוסים בבד.
ובכל זאת, לא הגעתם מנוף עירוני. מרחבים יש גם בהרי השומרון.
"זה לא אותו דבר. יש התאמה בין הצד הגיאוגרפי לצדדים הנפשיים של האדם והנופים כאן שונים לגמרי מהנופים של השומרון. באזורי ההר יש ניגודיות מאוד בולטת בטופוגרפיה, וזה מתאים לאנשים יותר סוערים. לא בכדי הערים חברון ושכם הוגדרו על ידי התורה כערי מקלט לרוצחים בשגגה. המהר"ל אומר ששכם יש בה טבע של תסיסה וחוסר מנוחה וזה עלול להביא להריגה בשוגג. הייתה משפחה באיתמר שהגיעה אלינו מרמת הגולן. כשדיברתי על הנושא הזה בשיעור שהעברתי לנשים, האישה סיפרה שמאז שהיא הגיעה לאיתמר קשה לה להירדם בלילות. היא הגיעה ממקום שטוח לגמרי ורגוע, והיה לה קשה להכיל את השינוי בנוף".
משפחת רונצקי לא התנתקה מאיתמר. בימים שלישי ורביעי בשבוע הם חוזרים לשם. ביום שלישי, בארבע לפנות בוקר, הם יוצאים צפונה. הרב רונצקי מעביר בישיבה יומיים אינטנסיביים של לימוד והעברת שעורים וביום רביעי בערב הם שבים לכפר. ביומיים שהם מתגוררים באיתמר הם גם פוגשים את בתם הקטנה, שמיניסטית באולפנת מעלה לבונה שחוזרת בימי שלישי הביתה. חמשת ילדיהם הבוגרים נשואים כבר, ואינם מתגוררים בבית.
איך הגיבו בישיבה להחלטה שלך?
"בישיבה זה היה מאוד לא פשוט אבל בגלל זה אני נוסע ליומיים באיתמר, שזה דבר לא קל. נראה איך הדברים יתגלגלו בהמשך".
"כרגע אין שום שיעור ושום דבר רשמי שאני מעביר ואני גם לא רוצה שיהיה משהו קבוע. יכולת ההשפעה היא לא כשאני בא בתור 'הרב הראשי'. גם בצבא לא אהבתי להעביר שיחות כאלו שמודיעים עליהם מראש, וכולם באים ונרדמים. אני תמיד מעדיף פשוט לבוא ולהיות עם האנשים. יש כאלו שמבקשים לשמוע משהו מסודר יותר אבל בינתיים אני דוחה כדי שזה יהיה יותר אמיתי".
אבל על מה מדברים? הם סטודנטים שטרודים בלימודים שלהם ואתם כבר סבא וסבתא...
"החבר'ה פה מאוד אינטליגנטים. יש הרבה על מה לדבר וזה זורם מצוין. אתמול למשל הסתובבנו בין הבתים ודיברנו. הם חיים בסוג של קומונה. מתקבצים יחד, מכינים אוכל, יש מוזיקה, וגם אנחנו באים. בשבת האחרונה קיימנו אצלנו סעודה שלישית, והם הצטרפו. פעם בשבוע יש ערב פאב. היינו כבר באחד כזה. הם שותים בירות, יושבים מנגנים ושרים שירי ארץ ישראל. חבר'ה מתוקים ונעימים".
בשלב הזה מצטרף לשיחה עומר, אחד השכנים הצעירים של הזוג רונצקי, שהגיע להתגורר בכפר בעקבות חברתו הסטודנטית. "הצעד שלהם נתפס אצלי בהערכה. אני עוד צעיר ויש לי זמן לנדוד אבל זוג בשלב כזה בחיים בדרך כלל לא מתחיל לחפש מקומות כאלה. אני בטוח שלא קל להם להשתלב בחברה לא דתית כמו שלנו עם אורח החיים החילוני ובכל זאת הם משתלבים בצורה נעימה. מעבר לזה אני גם לא רגיל להכיר רבנים. זה פעם ראשונה שאני נתקל בדמות רוחנית והיא לא באה לי בתור רב אלא בתור השכן מלמעלה..."
ואתה לא חושש שהוא ינסה להחזיר אותך בתשובה?
"אני באתי מבית מאוד חילוני אבל כשאתה מכיר את האדם אתה לא חושד שהוא מנסה להחזיר אותך בתשובה. הדבר היחידי שהוא מנסה לעשות, זה לחתן אותי...". עומר קורא לרב רונצקי בשמו הפרטי, והרב מבסוט מהעניין. "אני שמח לחזור סוף סוף לשמי הרגיל".
"אמרתי לרב רונצקי שהוא ממש כמו חייל משוחרר", מספר בועז גולן, סטודנט בכפר וסמנכ"ל התיישבות בעמותת איילים. "הוא השתחרר מהצבא, עשה את 'שביל ישראל' ועכשיו הוא בא לגור בכפר סטודנטים...". גם גולן מרוצה מאוד מההצטרפות של הרב רונצקי לכפר. "אנחנו נהנים מהכמיהה שלו להכיר את השונה, מהרצון שלו להושיט יד ולהיות חלק מדברים גדולים. היה ברור לנו שהוא יכול להביא אתו ערך גדול עם הצבע והגוון שהוא מביא לתוך הכפר".
באיזה אופן הייתם רוצים לראות את ההשתלבות שלו?
"בתור תנועה מיישבת, גילינו בשנים האחרונות שאנחנו טובים בבניין הארץ ובהגשמה בצד הפיזי אבל פחות טובים בלשאול את השאלות המהותיות של למה אנחנו כאן. בעקבות זה הקמנו בכפרים שלנו מסגרת של בתי מדרש שבה אנחנו נפגשים פעם בחודש ודנים בסוגיות. בהיבט הזה הרב רונצקי מביא אתו ערך אדיר, באישיות שלו ובמה שהוא מייצג – אדם שהגשים את עצמו וגם תרם המון למדינה".
השבתות של משפחת רונצקי בכפר עדיאל שונות כמובן מהשבתות שלהם באיתמר. לא בכל שבת יש בכפר מניין. הגדר משמשת כעירוב, ובסעודות המשותפות הרב רונצקי ואשתו לא יכולים לאכול הכול. "הם מניחים את כל הסירים על השולחן ומודיעים לי מה כשר ומה לא". אבל שבתות כאלו לא זרות לרב רונצקי. כרב צבאי ראשי שדגל בשהות בשטח עם הלוחמים הוא העביר עשרות שבתות במוצבים נידחים בלי מניין וסעודות מסודרות.
בינתיים מדברים בני הזוג רונצקי על תקופה של שנה בנגב, אבל כאמור, אצלם אי אפשר לדעת. גם לאלון מורה הם הגיעו לשנה ונשארו באזור לשלושים שנה. "יכול להיות שנישאר. אי אפשר לדעת אצלנו. אנחנו כאן רק כמה שבועות, ובינתיים הכול פתוח".
בזמן הקצר שהוא באזור כבר שחרו לפתחו של הרב רונצקי לא מעט אישי ציבור הקשורים להתיישבות בנגב. השר סילבן שלום זימן אותו ללשכתו, ופרס בפניו את תוכניותיו כשר לפיתוח הנגב והגליל. ראש המועצה האזורית שמוליק ריפמן הגיע לבקר ולגשש, ובימים הקרובים נפגשו הרב ואשתו עם ראשי מערכות החינוך באזור. בינתיים הרב רונצקי רק מקשיב, אבל יש בהחלט מקום להניח שבקרוב הוא יישאב לעשייה חינוכית באזור. "אני משתדל ללמוד אבל בינתיים לא כל כך הצלחתי... יום אחד הגיע תורם ורצו שאפגש אותו. לפני מספר ימים היה כאן בכפר כינוס של כל הנוער שעושה שנת שירות בכפרים של איילים, וביקשו שאדבר אתם, אז דיברתי. ראשי איילים רוצים גם שנעבור באחד עשר כפרי הסטודנטים של העמותה ונדבר עם התושבים. כנראה שכבר בשבוע הבא נתחיל את הסיבוב".
יש גם כאלו שמפחדים?
"כשהיינו בניצנה סיפר לנו מנהל המקום דוד פלמ"ח שיום לפני כן הגיעה שם לביקור סגנית שר בממשלה. הוא סיפר לה שהרב הצבאי הראשי עובר להתגורר באזור ושוקל לגור אצלם. היא אמרה לו 'תיזהר שלא ישתלט לכם על ניצנה'. אבל אנחנו לא באנו להשתלט ולא לעשות מהפכות אלא להכיר אנשים".
לא לחינם טוען הרב רונצקי שהקשר שלו עם חילוניים, הן בצבא והן בחיים האזרחיים הוא טבעי. הוא נולד בבית חילוני בחיפה ולמד בפנימייה הצבאית בבית הספר הריאלי. את שירותו הצבאי הוא התחיל בשייטת 13, ואחרי קורס קצינים חזר לפקד בגדוד 890 של הצנחנים. בהמשך קיבל לפיקודו פלוגה בסיירת שקד. במלחמת יום הכיפורים סופחה פלוגתו לגדוד טנקים והשתתפה בקרבות קשים בראס סודר שבחזית המצרית. לאחר המלחמה הוא פיקד על פלוגה צעירה של סיירת שקד, בה שירת בין השאר גם ראש השב"כ יובל דיסקין ששומר אתו עד היום על קשר הדוק. הפקידה הפלוגתית שלו הייתה חיילת חילונית מצפון תל אביב בשם רונית, וכך השניים הכירו ונישאו. באותה תקופה החל אביחי רונצקי בתהליך תשובה. "כשהייתי חייל בשייטת הייתי רץ קשר של יונתן בשיא וכבר אז היו לנו הרבה שיחות על יהדות כי מאוד התעניינתי.
מלחמת יו"כ הייתה מכה חזקה בנפש פנימה והעלתה הרבה שאלות של חיים, אבל נקודת ההתחלה של תהליך התשובה הייתה בעקבות שיחת סיכום שהעברתי לפלוגה שגייסתי אחרי המלחמה, בסיום מסלול הלוחם שלהם. ישבנו למרגלות דיונה ארוכה בסיני, דיברתי אתם בפאתוס, ופתאום הייתה לי תחושה, תוך כדי דיבור, שאני יכול לומר באותו הניגון תכנים הפוכים לגמרי. הרגשתי שמה שאמרתי להם לא מחלחל אליי. נהרגו לי עשרות חברים במלחמה. תשעה מהכיתה שלי בפנימייה הצבאית נהרגו. הרגשתי שזה יכול להביא אותי למסקנות הפוכות מהאידיאולוגיה שהרצתי להם, אבל התקליט המשיך לעבוד.
רק שנתיים אחר כך, כשכבר הייתי משוחרר מהצבא, התחיל להיווצר אצלי משהו בפנים. הדרכתי חבורות רחוב בירושלים ועבדתי באבטחת כספות של בנק ישראל. היה לי הרבה זמן לחשוב בזמן עבודת האבטחה, וכך, באחת השעות במעמקי האדמה מצאתי את עצמי יום אחד מכסה את הראש". אחרי שכיסה את ראשו החל הרב רונצקי ללמוד במכון מאיר שהיה אז בתחילת דרכו, אבל את עיקר תהליך התשובה עברו הוא ואשתו, בהתאם לאישיותם, בעקבות ביקורים רבים אצל חברים דתיים.
בשנת 84 הייתה משפחת רונצקי שותפה, יחד עם שש משפחות נוספות של בעלי תשובה ממכון מאיר, בהקמת הישוב איתמר. הרב רונצקי שימש כרב הישוב, הקים בה ישיבה גבוהה ועמד בראשה. במקביל הוא המשיך לשרת במילואים וטיפס בסולם הדרגות. הוא עבר קורס מפקדי גדודים ובאמצע שנות התשעים התמנה לראש מטה חטיבת השומרון במילואים, וקיבל דרגת אלוף משנה. פעם בשבוע הוא לבש את מדיו, וסייר בגזרה יחד עם מפקדי החטיבה. גם עכשיו, לאחר שחרורו מחדש, הוא מתכוון להמשיך ולשרת בתפקיד מטה באוגדת איו"ש או באוגדת עזה.
כחצי שנה לאחר עקירת גוש קטיף נקרא הרב רונצקי לכהן כרב הצבאי הראשי במקומו של הרב ישראל וייס. בעקבות החשש לקרע בין הציבור הדתי לאומי לצה"ל הוא הסתמן כאיש הנכון בזמן הנכון. מצד אחד מתנחל וראש ישיבה מאזור גב ההר בו מתגורר ה'גרעין הקשה' של המתנחלים, מצד שני איש צבא, ממלכתי המתנגד לסירוב פקודה, וידוע גם בגישתו המתחשבת בפסיקתו הצבאית.
בארבע שנות כהונתו הרב רונצקי הוריד את הרבנות הצבאית לשטח, והפך את הרבנים ממשגיחי כשרות ושומרי דת לאנשי רוח שמדברים על תודעה יהודית ונמצאים עם החיילים בחזית. הוא גייס עשרות רבנים חדשים והעניק עדיפות לא מוסתרת ליוצאי יחידות שדה. את קורס הרבנות הוא העביר מצריפין לבה"ד 1 והתעקש לשלב את הרבנים גם בתרגילים צבאיים יחד עם הצוערים. "זה שינה את כל דמותו של הרב הצבאי. היום רב יכול להיות גם מפקד מחסום ולקיים מטווחים. הוא חלק מחפ"ק המג"ד, הוא יודע גם לירות ולהסתער".
ולמה זה כל כך חשוב?
"כי זה מחבר אותו לחיילים. הרי איך רבנים נתפסים? כל הזמן אומרים להם 'כבוד הרב'. הם מדברים בבית הכנסת בליל שבת, כולם נרדמים, ואז אומרים להם יישר כוח...בגלל המרחק הזה מהרבנים חלק גדול מהציבור הדתי הוא כנוע. על כל דבר הוא צריך לשאול 'מה הרב אמר'. אני רוצה שאנשים יחשבו ויתמודדו ובשביל זה צריך לחבר את הרבנים. אצלנו בישיבה באיתמר הרבנים אוכלים עם התלמידים. שאלתי פעם רב אחד מישיבה אחרת למה הוא לא אוכל עם התלמידים אז הוא ענה לי: 'אם אני הייתי תלמיד והרב היה יושב לידי, היה נתקע לי האוכל בגרון'. בעיניי זו תקלה אדירה. גם בצבא רב לא צריך לבוא, לנשק את ארון הקודש ולהעביר שיחות. לפני חצי שנה הגעתי באמצע הלילה ללוחמים באוגדה 98 השתתפתי אתם בתרגיל ואחר כך ישבתי אתם יחד במדורה. ישבנו כך קרוב לשעה. לאחרונה פגשתי פה בכפר בחור שהיה שם והוא סיפר לי מה זה עשה להם שישב אתם במדורה רב ותת אלוף. הרי גם קצינים בדרגה כזו, מגיעים בדרך כלל עם פמליה מכובדת, משקיפים במשקפת על תרגיל, ואוספים את כולם לשיחה. אני בנוי אחרת".
חוץ מלהיות עם הלוחמים בשטח, הרב רונצקי לא זנח גם את תחום הפסיקה הצבאית, ובנה מדור הלכה נרחב בראשות הרב אייל קרים שאויש על ידי שבעה רבנים קצינים ועשרות מש"קים.
אין סתירה מסוימת בין דמות הרב שיושב עם החבר'ה במדורה, לבין דמותו כפוסק?
"למה זה צריך לסתור? גם בישיבה באיתמר אני יושב עם החבר'ה בחדרים. חשוב לי לשמוע אותם, ולראות מה הם קוראים. אני נמצא אתם וזה חלק מהחיים. למה זה סותר הלכה?. אני מאוד אוהב הלכה. חיברתי ארבעה ספרי צבא והלכה ואני לא חושב שזה סותר".
לא כולם בצה"ל התלהבו מהעשייה הנרחבת של הרב רונצקי. בחיל חינוך למשל, קצת כעסו על העיסוק של אנשי הרבנות בתחום התודעה היהודית והאשימו אותם בהשגת גבול. "היו ויכוחים", אומר הרב רונצקי. "רציתי לעבוד עם חייל חינוך ביחד, עם מטרות משותפות. היה שיתוף פעולה יותר מאשר לפני כן, אבל זה עדיין צלע. בסך הכול אני חושב שאתגרנו אותם לעסוק בתחום הזה".
לקראת סיום הביקור בכפר עדיאל, אני מנסה לדבר עם הרב רונצקי על השדר הציבורי שבמעבר שלו לנגב, אבל הוא מסרב להניף דגלים. "אל תדבר אידיאולוגית. בודאי שאני בעד יישוב הנגב אבל מבחינת המבנה הנפשי שלי החיבור שלי הוא יותר לאנשים מאשר למקומות. גם כשהייתי בצבא וגם בישיבה באיתמר, העיסוק שלי הוא באנשים וגם פה זה כך".
אבל אתה אישיות ציבורית ולא אדם פרטי שעובר דירה.
"אני לא מודע לזה ולא תופס את עצמי כאחד שהיה בחיים הציבוריים. אני רחוק מהעולם הפוליטי והאידיאולוגי. אני בעל תשובה. לא צמחתי בשבטים של בני עקיבא ומבנה האישיות שלי הוא אחר. אני לא שייך לקליקות. אני לא מכיר את הרבנים הגדולים ולא את חברי הכנסת. לא שזה טוב בהכרח, אבל זה פשוט לא אני".
הכתבה פורסמה השבת בעיתון "מקור ראשון"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם