ראשי » חדשות » יהדותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

המדריך השלם נגד עין הרע

מה זה עין הרע, האם ואיך אפשר להתגונן בפניה, מהו המקור של החמסה ומדוע בשום פנים ואופן אסור לכם להחזיק אצבעות

אף על פי שדניאל רדקליף, שמגלם את הארי פוטר, יודע כשפים ולחשים רבים כדי להגן על עצמו, לפני חודש הוא החליט להיעתר לבקשת חברו החב"דניק כלב פרידמן והניח תפילין, סגולה בטוחה להפחדת גויים, ככתוב בתורה "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך". מי שרוצה להכיר עוד שיטות להגנה עצמית בעזרת לחשים, קמעות וכוחות על-אנושיים מוזמן להגיע ביום חמישי ל"צריף הנשיא" יצחק בן-צבי ברח' אברבנאל שבירושלים, שם ייערך כנס "סיטרא אחרא".

אחד המרצים בכנס הוא ד"ר יובל הררי, מחבר הספר "הכישוף היהודי הקדום-מחקר, שיטה, מקורות". לדברי ד"ר הררי, "המאגיה היא תחום פרגמטי. היא טכנולוגיה של עולם טרום-מדעי שנועדה לשפר את החיים. בדומה להיבטים אחרים של תרבות עממית, היא פחות מפוקחת, אין לה יסודות של חינוך ועיצוב הקהילה, והמוסדות השלטוניים הניחו לה לצמוח מלמטה, מה שאפשר לה לקלוט מסורות מבחוץ. כך נוצרו קשרים בין המאגיה היהודית ובין נצרות, איסלאם ותרבויות נוספות".

את ההצלחה של המאגיה בכל התרבויות מסביר ד"ר הררי בעובדה שאנשים מחפשים דרכים כדי להצליח. "המאגיה היא פעולה פרגמטית. אנחנו מבצעים אותה כדי שהעסק יצליח, כדי שלא יהרגו אותנו, והאדם פשוט משתמש בכל מה שהוא חושב שעשוי לעזור. לכן אנשים ישתמשו בלחשים, בשמות או בטקסים, שאותם הם רואים כיעילים".

פרופ' תמר אלכסנדר מסבירה כי "עין הרע" היא רק אחד מהדברים שמהם אנשים חוששים להיפגע, ובתרבויות רבות, כולל ביהדות, מוזכרים שלל שדים, מזיקים ורוחות רעות, שעלולים לפגוע באדם ובנכסיו. אלכסנדר, המכהנת כפרופסור מן המניין במחלקה לתרבות עברית באוניברסיטת בן גוריון וכראש מרכז גאון לחקר תרבות הלאדינו, עוסקת זה שנים בחקר המאגיה העממית ואיתה מיפינו את הצרות העיקריות שעלולות לפגוע בכם ואת הדרכים להתגונן מפניהן.

"עין הרע נובעת מקנאה", היא מסבירה, "רבים מאמינים כי בשל קנאה, אנשים אחרים יכולים להטיל בהם עין רעה שפשוט מבצעת פעולת ייבוש - היא גורמת לפירות להתייבש, הפרות מפסיקות לתת חלב וכו', ולכן , כדי להתגונן, אנשים נוהגים לירוק, כי באמצעות פעולת היריקה אתה מראה שיש לך נוזלים והעין הרעה פשוט לא יכולה לייבש אותך".

בגמרא מציעים שיטה רטובה פחות: על אדם לומר "אני מזרעו של יוסף שלא שולטת בו עין הרע". הסיבה לכך היא שכתוב בתורה "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין", ולכן חז"ל הגיעו למסקנה גם שיש עין הרע וגם שצאצאיו של יוסף ששלט במצרים מוגנים מפניה. כמעט שכחנו, כדי שזה ממש יעבוד, צריך להגיד את זה בארמית. ד"ר הררי מוסיף כי בספרות חז"ל, ולא רק בה, מוצע להתגונן מראש מפני עין הרע, באמצעות התנהגות שאינה ראוותנית

ומעוררת קנאה, וכפי שהגמרא במסכת תענית היטיבה לתמצת את זה למשפט אחד "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין".

ראוי לציין שהמצרים הקדמונים האמינו כי עין היא סמלו של "רע" - הלא הוא אל השמש - ולכן גם הם, ולא רק היהודים שהתגוררו בארצות המזרח, השתמשו בסמל העין כסמל מגן. פרופ' אלכסנדר מסבירה כי בתרבויות עתיקות גם האמינו שאנשים בעל מבנה עין שונה הם מקור לעין רעה. לכן במזרח התיכון, שבו צבע העיניים השולט הוא חום ושחור, האמינו שעין בצבע כחול גורמת לעין הרע ולכן רבים השתמשו בסמל של עין הצבועה בכחול כדי לגונן על עצמם ועל היקרים להם. לרוע המזל, במשך שנים רבות גם אנשים בעלי מבנה עין שונה, בגלל פציעה או מום מולד, נחשבו כמסוכנים ולא ממש אהודים, מאחר שנחשדו אוטומטית כמי שמטילים עין רעה בסביבתם.

גם ביהדות וגם באיסלאם נוהגים להשתמש בסמל החמסה-כף יד בעלת חמש אצבעות. יהודים (בעיקר אלה שגרו בארצות האיסלאם), גורסים שמקור הסמל בכף ידה של מרים הנביאה, אחותו של משה רבנו. המוסלמים נשבעים שמדובר ביד של פאטמה, בתו של הנביא מוחמד, אבל יש גם שמשוכנעים כי מקור הסמל הוא בפיניקים שגרו בקרתגו (תוניסיה של ימינו) והאמינו שמדובר בסמל של טנית, אלת הירח. פרופ' אלכסנדר מסבירה כי גם בני משפחה קרובים עלולים, שלא במתכוון, להטיל בנו עין הרע.

לכן רבים מאמינים כי כדי להתמגן מפני עין הרע צריך להשתמש בספרה 5 כמגן. זו הסיבה שאנשים עלולים לשקר לכם ולהגיד שהם קנו חמישה תפוזים ולא את המספר האמיתי, או שיש להם חמישה ילדים, גם אם המספר האמיתי הוא שונה.

ביהדות ובתרבויות עתיקות נוספות האמינו שישנו שלל שדים ורוחות העלולים להזיק לאדם. לדברי פרופ' אלכסנדר, האמונה הרווחת הייתה שההגנה הטובה מפני אותם מזיקים היא פשוט להימנע מלהיות לצדם, או לפחות לשהות במחיצתם כמה שפחות - במקומות מלוכלכים או מסריחים כגון ביוב. בגמרא כתוב שיש מזיקים שנמצאים בחורבות, בבתי קברות ובעוד מקומות לא סימפטיים, והדרך הטובה ביותר היא, כאמור, לשמור מהם מרחק נגיעה.

פרופ' אלכסנדר מסבירה כי בתרבויות שונות האמינו שהמזיקים נוטים לעתים לעזוב את הבית הקבוע והמזוהם שלהם ולהגיע אליכם לביקור, אפילו לבית החדש שקניתם. הפתרון העממי היה לפייס אותם באמצעות הנחת שמן או מאכלים מתוקים בפינות הבית. אלא שהנחת אוכל מתוק בפינות הבית תביא לשם מזיקים אחרים, כגון נמלים ותיקנים, אבל מול אלה קל להתגונן בלי קללות, בעזרת כפכף או תרסיס נגד חרקים.

בתרבויות רבות האמינו כי דווקא אירוע משמח כמו חתונה עלול למגנט אליו באופן מיוחד עין רעה או שאר מרעין בישין, ולכן ישנן כמה שיטות להגנה עצמית. פרופ' אלכנסדר מסבירה כי זו הסיבה שבגללה רבים מלבישים את שושבינות הכלה בבגדים הזהים לבגדי הכלה. במוזיאון ישראל מוצגים בימים אלה תכשיטי כלות, בין היתר תכשיטים שמשמיעים צלצול להברחת מזיקים. לדברי פרופ' אלכסנדר רעש הירי בחתונות נועד, על פי האמונה, להגן מפני מזיקים, אם כי הוא גם מהווה סיכון עבור מי שנמצאים בקו האש.

הרב דוד בן יוסף מציין כי בגמרא מסופר על בתו של רבי עקיבא אשר החוזים בכוכבים טענו כי תמות ביום חתונתה. אלא שבתום החתונה הניחה הבת את סיכת הראש שלה בתוך הקיר והלכה לישון. כאשר קמה בריאה ושלמה ביום שלמחרת והוציאה את הסיכה, גילתה כי זו שיפדה נחש קטלני שארב לה. בירור קצר שערך האב המאושר העלה כי באמצע החתונה דאגה הכלה להאכיל עני רעב, ומצוות הצדקה היא שהגנה עליה מפני הגורל האכזר שציפה לה. בגלל הסיפור הזה, ועוד רבים דומים, הדתיים ושומרי המסורת מקפידים במיוחד על מתן צדקה, שעל פי האמונה מעניקה הגנה מיוחדת לאדם ולבני משפחתו.

ד"ר הררי מציין כי המאגיה היהודית כוללת שורה ארוכה של קמעות ולחשים לצורך הגנה מפני שדים וכשפים שונים, אולם השימוש בקמעות ולחשים הוא תופעה אוניברסלית. פרופ' אלכסנדר מוסיפה כי ערכה מחקר על לחשי ריפוי בסרביה, שנועדו לגרש מזיקים. מתברר שחלק מהלחשים נאמרים גם אצל הנוצרים וגם אצל המוסלמים. הסיבה לכך היא השפעת התרבויות זו על זו, אבל גם הטבע האנושי-כאשר אדם נקלע למצוקה הוא איננו חושש לחפש מזור גם בדתות אחרות. זו הסיבה שבגללה אנשי עסקים ומפורסמים שאינם יהודיםיגיעו לבקש ברכה ממקובל יהודי, ויהודים לא יהססו לבקש סיוע ממרפאים בני דת אחרת.

בנוסף ללחשים, לקמעות ולתפילות, לאורך הדורות סיגלו היהודים לעצמם עוד שלל פעולות, בניסיון להתגונן מפני עין הרע ולהביא על עצמם מזל טוב - החל מאמירה כמעט אובססיבית "בלי עין הרע", ביידיש, או "בן פורת יוסף" (בקרב יוצאי עדות המזרח), ענידת סרטים אדומים על היד, תינוקות זכרים שמולבשים בבגדי בנות, חתן וכלה שנכנסים לביתם ומקפידים לצעוד ברגל ימין מעל כף עשויה כסף, ועוד ועוד. חובה לציין כי אף שבגמרא כתוב שרוב האנשים מתים מעין הרע ולא בשל החטאים, הגמרא גם מסתייגת ומבהירה כי עין הרע פוגעת רק במי שמאמין בכך.

הרב דוד בן יוסף מבקש להבהיר כי ישנם שני משפטים שישראלים מרבים לומר רק כיוון שאין להם שמץ של מושג מה משמעותם: "טאץ' ווד" ו"להחזיק אצבעות". מקור הביטוי "טאץ' ווד", המלווה בהקשה על עץ, הוא נוצרי ונועד להזכיר את צלב העץ שעליו נצלב ישו, כהגנה עצמית מפני עין הרע. הביטוי "להחזיק אצבעות" הוא שיבוש של הביטוי "קרוס פינגרס", שפירושו "להצליב אצבעות", כלומר ליצור באמצעות האצבעות צורה של צלב. ישו נולד אמנם כיהודי, התפלל בבית המקדש ואפילו חגג את ליל הסדר, אבל תודו שכאשר יהודי מזכיר את הצלב, סמל הנצרות, בניסיון להגן על עצמו, זהו אקט שיש בו סתירה פנימית.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...