מה תפקידם של הכרובים?
קיומם של הכרובים הטריד את מנוחתם של הוגי הדעות במחשבת ישראל, במשך דורות רבים
הרמב"ן מפתח נקודה זו ומסביר שהכרובים נבנו כחלק ממכלול שלם של מטרת המשכן כולו: "עקר החפץ הוא במשכן מקום מנוחת השכינה שהוא הארון ... וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר ...והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני, ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני... ונתת הכפורת עם כרוביו ... על הארון מלמעלה ... כדי שיהיה לי כסא כבוד, כי אני אִועֵד לך שם ואשכין שכינתי עליהם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים בעבור שהוא על ארון העדות, והנה הוא במרכבה אשר ראה יחזקאל ... ולכך נקרא יושב הכרובים, כי היו פורשי כנפיים להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד" (שמות כה, ב ו- כא). דהיינו, תפקיד המשכן ובית המקדש הוא להוות נקודת אחיזה עבור השכינה עלי אדמות, כהמשך תמידי לאירוע חד-פעמי של התגלות ה' בהר סיני. לכן עליהם להיות דומים במידת האפשר להיכל ה' הרוחני, כשבתוך מכלול זה עיקר ייעודם של הכרובים הוא להוות את הבסיס הגשמי לשכינת האל בעולם.
הרמב"ם, כדרכו בקודש, מציג היבט שונה לתפקידם של הכרובים. לדעת הרמב"ם אין בכרובים שום כוח כלל ועיקר אלא תפקידם הוא סימבולי במהותו. על פי התפיסה האריסטוטלית אותה אימץ הרמב"ם תוך שהוא מתאימה להשקפתו היהודית, השכלים הנבדלים שבשיטת אריסטו הם אלה המכונים מלאכים במסורת היהודית. לדעת הרמב"ם
המלאכים אינם אחראים רק על ניהול חוקי הטבע, אלא גם על ניהול התקשורת שבין הקב"ה לבני אדם, באמצעות הנבואה, שכן הנביאים אינם יכולים לקבל את השדר האלוקי בצורה ישירה אלא רק דרך שכל מיוחד הנקרא בתפיסה היהודית, מלאך.
מכאן מגיע הרמב"ם לתפקיד הכרובים במשכן ובמקדש: "הדעה במציאות המלאכים נספחת לדעה במציאות ה', וכי בכך תתקיים הנבואה והתורה, ולחיזוק הדעה ביסוד הזה צווה יתעלה לעשות על הארון צורת שני מלאכים לבסס מציאות המלאכים בדעת ההמון, שהיא השקפה אמיתית שנייה לדעה במציאות ה', והוא המקור לנבואה ולתורה, ומבטל עבודה זרה כמו שבארנו" (הלכות יסודי התורה ג, מח). בהמשך דבריו מסביר הרמב"ם כי משה נצטווה לעשות שני כרובים ולא אחד, כדי למנוע את המחשבה שמדובר בהאנשת האל.
רבי מאיר שמחה הכהן מדוויסק בעקבות התלמוד הבבלי (בבא בתרא צט, ע"א) מציג הסבר אחר למטרת הכרובים: "והכרובים אין להם עבודה ושום מחשבה ועניין, רק זהו כמו הקברניט רוצה לדעת הרוח לאן נוטה, עושה תורן, כן עשה הבורא יתברך סימנים וציונים להודיע אם ישראל עושים רצונו של מקום בזמן שפניהם איש אל אחיו" (משך חכמה, כי תשא, לב, יט). בעל המשך חכמה מסרב לייחס לכרובים קדושה עצמית אלא רואה בהם מעין 'מכשיר סיסמוגרף' המאפשר לעם ישראל לדעת האם האלוקים מרוצה ממעשיהם אם לאו. ביטוי נוסף אך שונה במהותו לאותו רעיון מופיע אצל המקובלים הרואים בצורתם של הכרובים ביטוי לקשר האינטימי שבין האל לכנסת ישראל, בדומה לחיבור הקיים בין איש לאשתו.
בין אם מטרת הכרובים הייתה לייצג, באופן מעשי או סימבולי, את הקיום האלוקי בעולם הגשמי; ובין אם מטרתם הייתה לייצג את מערכת היחסים שבין עם ישראל לאלוקיו, המשיך קיומם של הכרובים להטריד את מנוחתם של הוגי הדעות במחשבת ישראל, במשך דורות רבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם