מרחק נגיעה
דודי זילברשלג ורעייתו רבקה מדברים על נערת הפיתוי תום דרומי, הסחיטה, הזוגיות ועל ההסתבכות הכלכלית שבעקבותיה הכל התחיל
- כך נחשפה פרשת הסחיטה של דודי זילברשלג
- התקשורת החרדית התקשתה לדווח על הפרשה
11 ילדים הביאה לעולם, ועדיין, כשהיא מדברת על מאירק'ה שלה, הלב מפרפר והנפש יוצאת אליה. "יכולנו להרים שתי ידיים נקיות לקדוש ברוך הוא ולהגיד, החזרנו אותו אליך זך ונקי", היא מתלעלעת בדמעותיה. "אלף משניות הילד זכר בעל פה".
בשיא מחלתו, בין התקף להתקף, יצא מאיר עם אביו, איש התקשורת דודי זילברשלג, להתפלל עם הנץ החמה במניין ראשון. ישב על ספסל בבית הכנסת ובכה על נעוריו שידע שלא יספיקו. אחרי השבעה הלך זילברשלג לבית הכנסת בלעדיו. "והספסל הריק פשוט שרף אותי", הוא מספר. "הייתי יושב כל התפילה ומתייפח. יום אחד ניגשתי לארון הספרים והוצאתי ספר של הרב חיים קנייבסקי. קוראים לו 'אורחות יושר'. פתחתי בפרק 'הארת פנים' וקראתי על האישה שאליהו הנביא החיה את בנה משום שהאירה פניה לאורחים. על המקום ירד לי האסימון. אמרתי, לארגון החסד שיגיש אוכל לרעבים נקרא 'מאיר פנים'".
עשר שנים האירו בני הזוג זילברשלג את זכר בנם ב'מאיר פנים'. בית התמחוי הקטן התפתח והתעצם, הרחיב את אגפיו למועדוניות נוער, מטבחים שיקומיים ומחסני ציוד. במלחמת לבנון השנייה הקדיש מבקר המדינה עמודים רבים לפעילות הארגון, שבימיו הטובים גלגל 30 מיליון דולר בשנה. יום אחד החלו רוחות רעות לנשב בו. תככים וסכסוכים בין שותפים ובעלים הובילו לעיקולים, הכפשות ותביעות הדדיות בבתי משפט. לפני כשנתיים מכר זילברשלג את אחזקותיו בארגון. לאחר מכן פוטר.
"זרקו את החפצים שלו החוצה וסגרו בפניו את דלת המשרד", אומרת רבקה בעלבון. "והתנאי הראשון היה שאני, מתנדבת פשוטה שלא קשורה לשום סכסוך, לא אגיע לשם יותר. את יודעת כמה היה לי קשה להישאר בבית? הייתי אומרת לדודי, רק עוד היום אלך ומחר כבר לא. עשר שנים הייתי מתנדבת בבית התמחוי יום-יום. פולי, הבת הקטנה שלי, הייתה שואלת, אמא, למה את הולכת כל הזמן ל'מאיר פנים?' והייתי עונה לה, 'כי מאירק'ה שם'".
ככל שנקפו הימים הפכו ההתרחשויות בארגון למתוקשרות יותר. הרחוב החרדי האמון על חסד, אמון גם על רכילות, ופרשת "מאיר פנים" סיפקה סחורה נאה לסעודות יום שישי. השיא התרחש לאחרונה, כשלדודי זילברשלג נשלחה נערת פיתוי. דוס המחמד המפורסם ביותר בארץ, החרדי שנחשב לקולו המתון, השפוי, הערכי של הציבור החרדי, הפך בן לילה לכוכב פרשייה מביכה שעיקרה שחקנית שהתחזקתה למטפלת והציעה לזילברשלג טיפול רפואי בחזה חשוף. "אפילו השבוע", אומר זילברשלג במרירות, "חרדים קיבלו תמונות ישירות אל המחשב עם הכיתוב 'מדובר בפרק אחד מתוך 24'".
איך נפלו גיבורים?
"שגיתי. כשלתי. אני לא ראש הממשלה שרץ לטלוויזיה ואומר, 'זה לא היה', 'זה כן היה', עם קלטת, בלי קלטת. אני אומר את האמת בלי שום פוזות. שגיתי ואני מתחרט. ביהדות יש מקום גבוה מאוד לחרטה".
במה שגית?
"בן אדם כמוני, במעמד שלי, לא צריך ללכת לפגישה עם אישה זרה בלובי של בית מלון. לא מתאים. אני חסיד. לא הייתי צריך לעלות לחדר עם הבחורה בשום פנים ואופן. לא הייתי צריך להתפתות כל כך בקלות לקבל ממנה עיסוי רפואי. כבר עמדתי בימי חיי בפני פיתויים ודווקא בגללם הייתי צריך להיות הרבה יותר עירני ותקיף. כשקיבלתי את אות 'גלובס' לעסקים קראו לי לבמה ועדנה ברון הושיטה לי יד. לא רציתי ללחוץ יד לאישה. היה רגע של מבוכה. התכופפתי לפודיום ואמרתי, אני מבקש מאשתי רבקה לעלות לבמה וללחוץ בשמי את ידה של עדנה. כל אצולת הממון באולם פרצה בצחוק והקרח נשבר. אני מאמין שצריך לכבד את המקום שממנו אתה בא ואותו אתה מייצג. לכן לא הייתי צריך להגיע לנפילה הזו, למרות שבתכל'ס לא עשיתי שום דבר".
היית קרוב?
"לשבריר שנייה הייתי קרוב. מאוד", הוא משיב ביושר. "אבל אז חשבתי לעצמי, כל התפילות שהתפללתי לאלוקים, כל המעשים הטובים שעשיתי, הכל יירד לטמיון בגלל מעשה בגידה? לא ולא. התגברתי על עצמי וברחתי משם".
אני מתבוננת ברעייתו. מבטה נעוץ בו, נקי וישר ובוטח. אין בדל של אי נוחות בתנועותיה. "ברגע שדודי חזר הביתה וסיפר לי, לא הייתה בי שום טינה כלפיו", היא אומרת בנחרצות. "היה לי ברור שכל מה שעבר עליו שמר אותו הכי נאמן ונקי. לא ראיתי את הפרשה ככישלון. כאב לי רק שהאדם שהכי נערץ על ידי, הושפל. שבועות הסתובבתי עם התחושה הנוראה שאולי
העובדה שארגון החסד "מאיר פנים", מקום שנועד לעילוי נשמה, נקשר היום בכל כך הרבה לכלוך ורוע מייסרת אותה מאוד. "הרגו לי את הילד פעמיים", היא אומרת. "בפעם הראשונה זה היה בידי הקדוש ברוך הוא, ועליו אין לי טענות. בפעם השנייה זה היה בידי בני אדם ועל כך אין לי סליחה ומחילה. אני אישה פשוטה שמנוהלת בידי שמים. לא נותר לי אלא לעשות חשבון נפש. רק שלפעמים, בשעות קשות, אני אומרת לאלוקים, דבר עברית. אני לא כל כך מבינה שפות אחרות".
" חזרתי הביתה, טלפנתי לאם חד הורית שאנחנו עוזרים לה שנים והעברתי לה את הכסף. אני אדם בלי פרוצדורות, אבל למזלי ביקשתי מהאישה שתכתוב מכתב תודה לבחורה עם ציון הסכום המדויק. וכך, האנשים ששלחו את הבחורה לא הצליחו להפיל אותי עם הכסף. לכן התקדמו הלאה".
באוגוסט התקשרה הבחורה לתאם פגישה שנייה, הפעם במלון "שרתון סיטי טאואר". "מיד כשנכנסתי הבחורה שאלה אותי, למה אתה משרך רגליים? ואמרתי שיש לי בעיות ברכיים. אז היא אמרה, אני מעסה של שחקני כדורגל שעיקר הפציעות שלהם בברכיים. אם אעשה לך טיפול אחד תצא אדם חדש. אמרתי לה, "לא מתאים לי. אני חרדי".
הפגישה השלישית התקיימה במלון "רמדה רנסנס". "הבחורה אמרה לאשתי שהיא מבקשת לתרום ציור יקר לבית החולים. כשהגעתי היא אמרה שהציור נמצא בחדר וביקשה שאעלה איתה לשם. עליתי, ולמרבה האבסורד השארתי חריץ פתוח בדלת, משום איסור ייחוד. שוב היא הציעה לי טיפול רפואי והפעם הסכמתי. הבחורה אמרה ששנינו צריכים ללבוש חלוק מטעמים היגיינים. לא חשדתי בכלום. אחר כך היא רכנה מעליי והתחילה לגעת לי בברכיים. היא הייתה לא צנועה לא באופן שיכולתי לראות, אלא בכך שמי שרצה, יכול היה לראות ולצלם. באותו רגע עמדתי בפני פיתוי מאוד גדול. היה בי ריסון עצמי ומלאכי שמים שמרו עליי. קמתי מיד והלכתי. הייתי כל כך בלחץ ששכחתי את הפלאפון שלי בחדרה".
רבקה : "לפי ההלכה, מותר לגבר לקבל טיפול רפואי מאישה".
זילברשלג: "באתי הביתה וסיפרתי הכל לרבקה. לא חשבתי שמדובר בסחיטה. רק אחרי כמה שבועות התחלנו לקבל הודעות בפלאפון. ואחר כך תמונות. ההודעות דרשו ממני לבטל את הבוררות ואת התביעה המשפטית שהגשתי נגד השותף לשעבר מארגון 'מאיר פנים'. 'אם לא יחולו שינויים', נאמר בהודעות 'יקבלו עוד נמענים את התמונות'".
רבקה: "קיבלתי הודעה מאדם שהזדהה כבעלה של הבחורה. הוא ביקש פגישה במוצאי שבת. כתבתי לו, 'מוצאי שבת לא שייך'. אז הוא כתב לי בחזרה, 'חבל מאד, 3,000 דולר במזומן זה הרבה כסף. בררי שוב'. אמרתי לדודי, 'זו סחיטה, צריך לגשת למשטרה'. וכך עשינו".
זילברשלג: "במשטרה ישב מולי חוקר מימ"ר ירושלים. אמר לי 'אתם הגברים, אותו זבל, מה אתה מספר לי סיפורים שלא היה ביניכם כלום? סיטואציה מהסוג הזה אף פעם לא נגמרת בלי כלום. אם אתה רוצה שנעזור לך, אין מקום לטיוחים. תודה שעשית משהו עם הבחורה'. בהתחלה נעלבתי, אבל אחר כך אמרתי, זה מגיע לי, כי נפלתי. כי לא שמרתי על הקודים החסידיים והערכיים שלי. האמנתי שאני יותר חכם מכולם ושלי זה לא יקרה. חשבתי שבתור סחבק עם העולם החיצון, יש דברים שאני יכול להרשות לעצמי'.
תגובת תום דרום, שנמסרה באמצעות עו"ד צבי ואתורי ואברהם לביא: "תום הינה שחקנית מקצועית ונבחרה לתפקיד תוך שנאמר לה כי מדובר בחשיפת שחיתויות. היא לא ידעה כלל מהקונספירציה הכוללת, אשר מטרתה כנראה הייתה לסחוט את מר זילברשלג. תום מצרה על עוגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו"
רבקה: "מי שמודה בטעויות הוא בן אדם גדול".
לא מכאיב לך לשמוע את הדברים?
"אני ודודי באותו צד. יש מערכה ואני נלחמת איתו באותה החזית. אנחנו מושכים זוגיות בת 35 שנה ואני מכירה את דודי ומאמינה בו. אני כועסת רק על תום דרום. היא ניסתה להפיל בן אדם, חרדי, תמורת בצע כסף. איך הייתה מסוגלת? עורך הדין שלה פנה לעורך הדין שלנו וביקש שניפגש איתה כדי שתבקש את סליחתי. אמרתי שאני עדיין לא מוכנה. אני כועסת עליה. מבחינתי היא טיפשה גמורה. בהתחלה היא ניסתה להצטדק. אמרה שחשבה שנשלחה למעשה הומני כדי להציל אנשים מבן אדם מושחת. אחר כך חזרה בה והוסיפה גיבוב של שטויות ששמו בפיה".
ואיך אתה מרגיש כלפיה?
"אני לא מונע מנקמה או שנאה. מבחינתי, תום דרום היא אפיזודה. רק התוצאות לא נגמרות עד היום. רשעים, אפילו על פתחו של גיהנום לא חוזרים בתשובה. היום העבירו קליפ מהחדר במאות עותקים. שולחיה מתנהלים באכזריות. אין בהם שמץ של חרטה".
איך הגבת כשנחשפת לתמונות?
"רע מאוד. הרגשתי על פי תהום. ידעתי שאני צריך לחזור הביתה, לקהילה, לילדים. אני יודע היטב מה המשמעות של כל זה. הבושה היא הדבר הקשה ביותר. המבטים. הידיעה שכולם יודעים. אני מזכיר לעצמי איזה שכר יש בשמים לעניין בזיונות. במידה מסוימת אפשר לראות באירוע גם משהו חיובי. כי אם לא הייתי הולך למשטרה, ייתכן שהשלב הבא היה לנסות להתנקש בחיי. עכשיו, כשהמשטרה בתמונה, לפחות ההתנכלות נעצרה".
מה אמרתם לילדים, לחתנים, לנכדים?
"סיפרנו מה שהיה, באופן כללי. הילדים לא רצו לרדת לפרטים. בעיניהם, אבא שלהם צדיק גמור. מאז שהפרשה התפוצצה כל הנכדים אומרים עליי תהילים. אנשים ברחוב אומרים לי, 'למה אתה מספר שהיית בחלוק, אתה מטומטם?". ואני אומר, 'אתם המטומטמים. עם בעיה כזו אפשר להתמודד רק עם האמת. אי אפשר להביך אותי יותר. שם עצרתי'. מספרים שהיה בעל עבירה שלפני פטירתו ביקש שיביאו לו שזיף עם תולעת. אמרו לו, 'זה הזמן לעשות עבירות?', אמר להם, 'כשאגיע לשמים ויתחילו להתחשבן איתי, לא אדע מתי יגיע הסוף. כשתגיע התולעת, אדע'".
"עוד כשדודי היה בשיא תהילתו הכלכלית הייתי משאירה את הילדים באמבטיה, צועקת לגדולים שישגיחו עליהם ורצה לדפוס לאשר את גודל הגופן והצבעים כי דודי ביקש. כל כך הרבה פעמים אמרתי לו, 'עזוב אותי לנפשי', והוא היה אומר, 'כל מה שאת יודעת לעשות אצל מישהו אחר, בואי תעשי פחות טוב, אבל אצלי'".
הצער לא זר להם. גם בנם הראשון, משה, נפטר ממחלת הכבד. "כשנולד מוישל'ה גרנו בחיפה", מספר זילברשלג. "יומיים אחרי הלידה התחילו קשיי נשימה. ישבתי ליד אשתי בבית החולים ופתאום נפתחת דלת המעלית ויוצא האדמו"ר מוקף בחסידים ובגבאי. קמתי ממקומי. אמרתי בקול רועד, 'אולי הרבי רוצה לדבר עם רופא מחלקת היילודים?', והאדמו"ר אמר, 'לא, לפני שעתיים כבר דיברתי איתו בטלפון. באתי לכאן כי חשבתי לנכון להגיד לאשתך איזו מילת חיזוק.? הלכנו יחד לחדרה. עד היום שנינו לא מצליחים לזכור מה הוא אמר, כי בכינו מהתרגשות".
ומה האדמו"ר אומר עכשיו?
"כמובן שהלכתי אליו בשלב מוקדם. בחדרו של הרבי היה לי הכי קשה לגולל את הסיפור. כי הרבי זה החיים שלי. אני מקורב אליו שנים. אבל הוא הקל עליי. לא ביקש לרדת לפרטים ולדשדש במקומות קשים. רק אמר, 'אתה הולך במסלול הנכון', ועודד אותי לטפל בעניין באמצעות החוק".
רבקה: "אולי הקלות היחסית שבה אנחנו מתמודדים עם הפרשה האחרונה נובעת מהעובדה שבבית שלנו שום דבר לא מובן מאליו. המשפחה שלנו מחולקת לאנשים שהם פה וילדים שכבר שם. אנחנו תמיד אומרים שכשתגיע השעה נעלה לשמים בשקט, כי הבנים מחכים".
מחלת הכבד מתבטאת בקושי באגירה ובפירוק גלוקוגנים. משמעותה הקפדה על תזונה ותרופות אחת לארבע שעות. "13 שנה אשתי הייתה משועבדת למחלה של מאירק'ה, ולא סמכה על אף אחד", מעיד זילברשלג. "אשתי היא המין החזק בבית, אני המין החלש. אני זוכר שהייתי ליד הילד אחרי ניתוח שעבר בבית חולים. הוא התייסר ייסורי תופת ונשך את המיטה מתוך כאב ואני, שלא יכולתי לראות בכאבו, התמוטטתי ונפלתי על הרצפה. אחרי שמאירק'ה נפטר, מאוד חרדנו לה. אבל רבקה אמרה, יש שני ילדים נשואים, אחת מניקה ועוד שלושה קטנים בבית. צריך להתחזק בשבילם".
רבקה: "אני זוכרת שאמרתי, מזל שאף אחת מהבנות לא בהריון כרגע. ולא ידעתי שטעיתי בזה. הייתה לי תחושה שאני מסתובבת בתוך חלום בלהות. כשקמנו מהשבעה אמרנו שצריך לחזור לחיים, אבל לא היה פשוט בכלל כי החיים בבית סבבו סביב מאיר?קה, וכשנפטר, באה תחושת ריקנות גדולה. היינו חייבים להיתפס במשהו. לכן, כשנפתח 'מאיר פנים', הרגשתי שמצאתי נחמה".
אז מה השתבש?
"ידיד שלי נכנס איתי כשותף", משחזר זילברשלג. "סיכמנו שהוא לוקח תחת פיקודו את אגודת הידידים בארצות הברית. בגלל כל מיני סיבות, התפתח סכסוך בינינו. הלכנו לבוררות וכדי להשתחרר מעולו, מכרתי את האחזקות שלי. אני מצאתי את עצמי זר בביתי. היום אני מתבייש לספר כמה נאיבי הייתי. אפילו אהוד אולמרט התקשר אליי ואמר לי, 'גם אתה כל כך טמבל?'".
אחרי שפוטר מהארגון תבע זילברשלג את הבעלים החדשים. לאחר שנחשפה פרשת נערת הפיתוי עצרה המשטרה לחקירה את מרדכי פרץ הרנשבוים, יו"ר "מאיר פנים". פרץ הרנשבוים הכחיש כל קשר לפרשה.
מ"מאיר פנים" נמסר: "דודי זילברשלג נאלץ לפנות למשקיעים שונים על מנת להציל את הארגון מקריסה בגין החובות שאליהם נקלע. בדצמבר 2008 הועברה השליטה להנהלה חדשה. מרגע העברת הבעלות, נעשו פעולות לצמצום הגירעון שהותיר אחריו זילברשלג. אחת הפעולות הייתה קיצוץ בעלות שכרו של זילברשלג בארגון, שהסתכמה בכ-45 אלף שקל בחודש. לא ראינו כל הצדקה מוסרית או תועלת במימון שכר זה ולפיכך נאלצנו לסיים את ההתקשרות עמו. כמו כן, רשם העמותות דרש חד משמעית שזילברשלג יעזוב לאלתר את הארגון. כיום, לאחר שנתיים ולאחר פעולות התייעלות ושקיפות מקסימלית שבוצעו אל מול רשם העמותות והגופים הפילנתרופיים המכובדים בארצות הברית ובאירופה, הורחבה משמעותית פעילות הארגון".
דודי, איך הרחוב החילוני מגיב לפרשה האחרונה?
"הלכנו לפני שבוע ברחוב בצלאל בירושלים ולא יכולנו לעבור מרצפת בלי שאנשים עצרו אותנו. אפילו צפצפו מהמכונית. אמרו לנו, 'אתם גיבורים שלא נכנעתם לסחיטה'. אמרו לנו, 'אנשים פושעים ניסו להפיל אתכם בפח'".
והקהילה החרדית?
"אצל המיעוט, המעידה שלי נחשבת לחטא חמור יותר מחטאם של הסחטנים. אבל הרוב מחזק אותי. וגם עם אלה שפוגעים בי אני לומד להסתדר. מאז ומעולם כתבו נגדי. כשכתבתי בעד יציאה לעבודה אצל חרדים, היה מי שכתב בעיתון: 'א.ד. גורדון יכול ללמוד שנאת לומדי תורה מדודי זילברשלג'. יש מקומות שאף פעם לא הייתי בהם פופולרי. אסכולת התורה עם דרך ארץ, שהייתה פעם נר לרגלה של אגודת ישראל, לא קיימת היום בציבור החרדי. ומי שמוביל את ההחמרה ומתנגד ליציאה לעבודה ולאינטרנט כשר הם הקיצונים במחנה שמטילים השכם והערב עוד איסורים ועוד חרמות, ועליהם אני לא תמיד מקובל".
רבקה : "הצד הגשמי פחות מטריד אותי כי כל השנים חיינו בנסים. הצד הרוחני בציבור החרדי הרבה יותר בעייתי. יש אצלנו שבר תרבותי. דיאלוג לקוי בין הקבוצות וחינוך שמידרדר. כבר אין אצלנו כבוד למורה או הקפדה מלאה על צניעות. אם מורה או מנהלת דורשת צניעות מהבנות, היא לא יכולה לחתן את הבת שלה ולהופיע בחתונה מפוחלצת עם איפור ובגדים שהסגנון שלהם פרוץ מאוד מאוד".
דודי: "אנשים חרדים מנהלים היום שיח בפייסבוק. בכל יום יש לי לפחות ארבע הצעות חברות מחסידים עם זקן ופאות. פייסבוק זה מקום שבו אנשים מתפשטים בציבור. מפחיד כמה נשים וגברים חרדים מצויים שם. התשובה הנכונה לפגע הזה הוא אינטרנט כשר שיהיו בו הרבה אתרי מידע פתוחים, אבל מבוקרים. הבעיה היא אוזלת היד של חלק מהמנהיגים. משקיעים משאבים בפתרונות שוליים במקום בצרה האמיתית. למשל, בהחלפת הפלאפון לנייד חרדי בלי אפשרות לשלוח מסרונים ובלי גלישה באינטרנט. אחד מגדולי ישראל שבאו לאחרונה להחתים אותו על צו להחלפת הטלפונים הניידים בכשרים אמר משפט מדהים: 'אצלנו, צריך שיהיה 90 אחוז חינוך ועשרה אחוז סנקציה. ואתם החלפתם את הסדר'".
רבקה: "חרדים מחזיקים פלאפון כשר ואומרים, סמס לי בפלאפון השני. והשני הוא כבר אייפון, דור שלישי וחצי".
איך זה עולה בקנה אחד עם השאיפה לצניעות?
"יש באורח החיים החרדי מושג שאני מכנה 'שאיפת החינוך הטהור'", מסביר זילברשלג. "אפילו אנשים חרדים ברמה הכי נמוכה שנוסעים להמר באטלנטיק סיטי ולעשות עוד כמה מצוות ליד, מתפללים שהבנים שלהם יהיו לפחות הרב אויירבעך או החזון איש. האמא החרדית יכולה לעמוד מול נרות השבת בלבוש הכי פרוץ, במקום המוסרי הכי ירוד, אבל על הילדים שלה היא תתפלל שיהיו צדיקים גדולים. לא חכמים כמו וינרוט או עשירים כמו לבייב. וזו הנחמה שלי. שלפחות לגבי חינוך אנחנו עדיין מנוהלים בידי שמים".
רבקה: "כשהתחילו את הרישום לבתי הספר ולישיבות, אמרו, ?מי שיש לו בבית טלוויזיה, אפילו קטנה בחדר השינה, הילדים שלו לא יתקבלו למוסדות הלימוד. ועל זה אנשים לא הסכימו להתפשר. לכן ויתרו על הטלוויזיה ומי שנשאר עם חסך, הולך פעמיים בשנה לבית מלון, מוותר על הבריכה ועושה רצף צפייה של שלושה ימים. גם העדר המחשב הוא תנאי לקבלת הילדים למוסדות חינוך נחשבים. היום ילד לא הולך לשחק בבית של חבר אם יש שם מחשב. וכשילד חרדי מתקשר להזמין חבר הוא אומר, 'אמא שלי שואלת אם יש לכם מחשב?'".
"לפני 33 שנים הבאתי את המחשב הראשון הביתה. היו לנו ארבעה ילדים ומסך מגושם, ירוק. הילדים באו מהחיידר ועשו עליו מלחמת עולם. אחרי שבוע אשתי אמרה לי, 'אם אתה רוצה להרוס את תרבות הפנאי של הילדים בגלל הגולם הירוק הזה, תשאיר בבית. ואם לא, תעיף החוצה'. ומאז אני עם המחשב הנייד. אף אחד לא נוגע בו חוץ מאשתי וממני.
"אצלנו בבית יש איזונים. הקצנה לצד עוגנים ליברליים. כמו החרדיות עצמה, שנמצאת בתהליך של שניות. יש היום הפלגה חרדית עם אלילי זמר חרדים, דברים שלא שיערום אבותנו. ומצד שני, יש אנשים שלא ילכו לבית מלון אם לא ניתקו שם מראש את הטלוויזיה. הדברים, אני אומר, צריכים להתנהל על ציר שביל הזהב. בדרך הממוזגת, האמצעית. נער חרדי שלא ידע על פדופיליה, איך יוכל להתגונן מפניה? הסגירות הגטואית שלנו, יש בה דברים שמחייבים ללכת צעד אחד קדימה.
"אצלנו בבית הבנים והבנות לומדים ביידיש. אין אצלנו שידוך עם יותר מפגישה אחת בין בני הזוג לפני האירוסים. ומצד שני, כשאנחנו הולכים לבקר חברים שלנו בקיבוץ השומר הצעיר, הילדים באים איתנו. וכשאדם חילוני בא אלי הביתה, לעולם לא אבקש ממנו לשים כיפה על הראש. מבחינתנו, יש צדיקים חילונים, והילדים מכירים את המושג. מערכת האיזונים לא נמצאת בארגז הכלים של החרדי הממוצע. רק אם הוא מביא אותה מהבית, הוא מסוגל להתמודד עם עולמו המשתנה".
רבקה: "האיזונים שלנו הם המשפחה. לחדר השינה שלנו קוראים 'אודיטוריום'. הנשים יושבות על המיטה שלי והגברים על המיטה של דודי ומקיימים דיונים על כל הנושאים שבעולם".
כמו למשל?
"יציאת חרדים לעבודה", אומר זילברשלג. "אני בא ממקום של אהבה עצומה לציבור החרדי ואמונה רבה ביכולותיו. ואני רואה שהחברה הזו גדלה בממדים עצומים וכבר לא יכולה להרשות לעצמה ליהנות מפריבילגיות של חברת מיעוט, בפרט כשחברת המיעוט הזו נסמכת על חברת הרוב. לכן טענתי שמי שרוצה בטובת הציבור החרדי צריך לדאוג שהוא יתקיים מתוך רווחה. וכמובן שחטפתי על כך. כתבתי, למשל, על שני אחים חרדים ידועים מאוד בקהילה מטבריה. אחד מהם תלמיד חכם גדול שכל הזמן מלמד וכותב ספרים חשובים. השני פקיד בעירייה. הבנים של הראשון היו חלשים מבחינה תורנית ודווקא הבנים של השני היו צדיקים ומקובלים. שאלו את האח הצדיק איך זה קרה, והוא אמר שכשהיה מגיע מהכולל בסוף היום, אשתו הייתה אומרת לו, 'חייבים כסף לירקן, ולמכולת, ולחשמל ועוד לא שילמנו את הנעליים של הילדים מחג הפסח'. השיח בבית היה הכסף והמחסור. ואילו האח הפקיד היה מגיע ערב-ערב הביתה עם נהרה על הפנים ושואל את הילדים, קינדרלעך, מה למדתם היום בחיידר? כל השיח היה על תורה ורווחה.
"הסיפור הזה הוציא את האידאולוגיה הליטאית החרדית משלוותה. שגיתי בכך שכתבתי משפט מאוד חריף על חלק מהכוללים שמסתובבים שם אברכים 'לוחצי ספסלים', הגדרה מתקופת ההשכלה. אסור היה לי לכנות כך לומדי תורה. החלה מתקפה קשה מאוד נגדי. אבל אני התעקשתי. נלחמתי לא כדי לקדם את התדמית שלי או לרוץ לפריימריז. רציתי רק להיות סוכן של שינויים.
"אבל לאחרונה אני חש שהחלק שלי כדון קישוט בעולם החרדי גובה ממני מחיר כבד מדי. השמיצו אותי. דיברו מאחורי גבי. ניסו להפוך אותי לרפורמי. כשקרה מה שקרה, אמרתי לעצמי שאולי הקדוש ברוך הוא נתן לי את הפליק הזה על מנת לייצר אצלי מחשבה שנייה. אמרתי לעצמי, חזור לספרים שלך, חזור לדל?ת אמות. מה אתה רוצה לתקן את העולם? אלא שרבותיי אומרים לי בתוקף, המקום שלך הוא בשטח הציבורי. יש לך שליחות ויש מה לעשות".
השליחות לא מפריעה למשפחה, למשל בשידוכים?
"אשתי ואני קיבלנו החלטה לא פשוטה, שגם המחלה הגנטית של הילדים וגם המהלכים הציבוריים שלי לא יהיו סוד. ובאמת באו לאדמו"ר מסערט ויז'ניץ הרבה אנשים שלא מכירים את המחלה. חששו שאולי היא תעבור לנכדים ולנינים והרבי אמר, 'עליי ועל צווארי'. מחותנים אחרים באו לאדמו"ר ושאלו אותו, 'זילברשלג, אנשי העולם הגדול ירצו בכלל להשתדך עם משפחה כל כך צדיקה וחניוקית?', אז הרבי צחק ואמר להם שאתמול משפחת זילברשלג הייתה אצלו לברר על השידוך ושאלה אותו, 'משפחה כל כך צדיקה וחניוקית תיקח אנשים כמונו?' ובשידוך אחר, כשהציעו לנו משפחה מודרנית יותר בגלל הפעילות הציבורית שלי, לא רציתי להגיע לפגישה. אשתי התקשרה אל הרבי ושאלה, 'איך מביישים ככה בחור?', אז הרבי אמר, 'לכי לפגישה'. אמרה אשתי: 'לבד?' והרבי אמר, 'אני אבוא איתך'. אז אשתי קראה לבת שלנו. אמרה לה, 'בואי, הולכים'. וסגרנו שידוך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם