על הסכין: ההתנהגות של האירופאים מבישה
לאירופה בכלל ולהולנד בפרט אין שום זכות מוסרית או שמץ של צידוק הגיוני שעומדים מאחורי הניסיון שלהם לאסור שחיטה כשרה
אך כמו כל יסוד רוחני ומוסרי – הכל במידה. כשעל כף המאזניים עומדים מצד אחד מסורת עתיקת יומין, זהירות שלא להתאכזר לבעלי חיים, אמונה בצו אלוהי ובקדושת המאכל, חשיבות שלא לטשטש את ההבדל בין בעל חיים ובין בני אדם – ומצד שני עומדת הערכה בלתי מבוססת כי בעלי החיים סובלים יותר בשחיטה יהודית מאשר בדרך אחרת, ברורה מה צריכה להיות העמדה.
מי שאינו מקפיד על שיקול הדעת הזה סופו שיהיה אכזר שבאכזרים כלפי בני אדם. את זה ראינו כבר במדינות אירופה. הרצון להתייחס אל צער בעלי חיים כערך המצדיק פגיעה חמורה
בדרכה של ציוויליזציה אנושית לכאורה נחשבת כהתנהגות נאורה. אולם דווקא עמדה זו היא שמביאה בסופו של דבר לא להעלאת ערך צער בעלי חיים אלא להורדת ערך האדם, ולהתייחסות אל בני אדם כאל בעלי חיים. את זה למדנו על בשרנו במדינות אירופה בשנות ה30 של המאה הקודמת, וטוב שהם ילמדו את השיעור הזה.
מוטב היה לה לממשלת הולנד להעריך בהערכה מרובה את היהדות, לעסוק בתיקון העוולות האנטישמיות המתעוררת באירופה, לקדם את הצדק והמוסר בעולם ולא את ההתייחסות האינטרסנטית מול העולם האיסלמי, וגם להתייחס במידה הנכונה לצער בעלי חיים, מאשר להיכנס למלחמה חזיתית עם עולמה הנאדר של היהדות, של תורתה ושל קדושת מאכליה. זה מה שיגן עליה מפני עצמה, ומפני ההתדרדרות הקשה שעברה עליה ושאפשר שהיא מתחילה לחזור עליה שוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם