גבעה וקידושין: מפגש פנויים-פנויות בשומרון
אב לשלוש בנות רווקות מכפר תפוח הוביל לאירוע ראשון מסוגו לפנויים ולפנויות בהתנחלויות. כתב מעריב היה שם כדי להתרשם
אם באמת כל הרווקות של כפר תפוח הן הילדות שלו, הוא בטח באמת לא מצליח להירדם בלילה. אז ניסים החליט שהוא מסתער בעצמו על הפרויקט. המטרה: הקמת בתים נאמנים בישראל.
האמת שעדיף מחוץ לקו הירוק, אבל לא משנה איפה הן יגורו, העיקר שיסתדרו כבר. שמח החליט שהוא יוזם את ערב הפנויים פנויות הראשון בשומרון, ואנחנו הגענו כדי לראות האם רווקות בשטחים היא עסק קל יותר.
בתוך האולם דממה. כמאה איש יושבים וצופים במופע על בחור דתי ובחורה חילונית שהכירו בטיול בהודו. משהו לא מסתדר לי בקהל הזה. איך יכול להיות שבערב פנויים פנויות יש כל כך הרבה כיסויי ראש?
אני ניגש למשה דובר הישוב ויש לו תשובה ברורה: "זה מופע שמעניין את כולם, אז את החלק הזה של הערב פתחנו לכולם". ככה שלערב הפנויים פנויות הראשון בשומרון, הגיעו גם עשרות זוגות מאוהבים כדי ליהנות מהמופע, אבל לא נראה שמישהו מהרווקים מתבאס במיוחד.
בחזרה למופע. משום מה הבחור הדתי שעל הבמה התאהב בבחורה החילונית באמצע הטיול והתחיל לחזר אחריה באופן עיקש. בסוף, אחרי חודשים ארוכים של שכנוע ומסע חוצה יבשות בעקבות האהבה, היא חזרה בתשובה והם התחתנו.
מישהי בקהל נשמעת קצת מיואשת מסיפור ההצלחה הזה "הלוואי שהבנים אצלנו היו יודעים לחזר ככה", היא מפטירה. מההנהון של חברותיה אני מצליח ללמוד שרוב החבר'ה פה באולם לא ממש ירדפו אחרי מישהי עד אוסטרליה וניו זילנד. הדיכאון עמוק יותר כי עד שהיה דתי אחד כזה, בסוף הוא התחתן עם חילונית.
אחרי שהמופע נגמר אני מתחיל לדבר עם טלי. היא בת 31, רווקה כמובן, וגרה בכפר תפוח. היא מספרת שברזומה שלה יש עשרות דייטים. "מאוד יכול להיות שזה עבר את המאה אפילו. מזמן
אבל טלי משדרת אנרגיות מיוחדות. היא מספרת על עולם הדייטים ועל כמה זו חוויה לא נעימה, ובמקביל לא מפסיקה לחייך. "הבעיה אצלנו במגזר", היא אומרת, "היא שיש הרבה פחות פתיחות. חברים שלי חילונים, פוגשים מישהי ברחוב או בבר ומיד מתחילים לדבר איתה. אצלנו יש ביישנות מובנית עם בני המין השני".
אני מהרהר בתובנה של טלי, ואז קורה הרגע המכונן - לפתע עובר לידנו בחור, וטלי מצביעה עליו "רואה, הנה אחד שיצאתי איתו". מתברר שדודו, שגר ביישוב סמוך בשומרון, יצא עם טלי לפני כמה חודשים. אני מעמיד אותם זה לצד זו והופך את השיחה שלנו לראיון זוגי.
מהר מאוד מספק לנו דודו את הוכחת המחץ לכך שאין שום הבדל בין סצינת הדייטים בהתנחלויות לזו של תל אביב. טלי יודעת הכל על דודו: איך קוראים לו, איפה הוא גר, מתי הם יצאו ובעיקר: למה זה נגמר. ודודו? הפרצוף שלה באמת נראה לו מוכר, אבל הוא לא סגור מאיפה.
טלי, כבר אמרנו, בחורה עם אנרגיות טובות. היא לא נעלבת וזה דווקא מצחיק אותה. אז החלטתי שאולי זו ההזדמנות שלי לצאת מהערב הזה עם מעשה אחד טוב. אני תופס את דודו בצד רגע: "תקשיב אחי, יש לך פה אוצר אמיתי, ואתה אפילו לא יודע למה זה נגמר. אם נפגשתם פה שוב, זה בטח לא מקרי". דודו מהנהן בראש אבל לא משחרר תשובה.
מהצד השני, נראה שטלי מבינה על מה אנחנו מדברים והיא לא מביעה התנגדות. ניסים שמח מתפנה אלינו ומצהיר שמבחינתו אם ייצא זוג אחד מהערב הזה, הוא עשה את שלו. בסוף, רגע לפני שאני הולך, אני משאיר את טלי ודודו יחד. "נראה לי שיש לכם כמה עניינים לסגור", אני אומר. אין לי מושג איך זה המשיך אבל דבר אחד ברור: יש סיכוי, גם אם קטן, שבזכותי ייבנה בקרוב בית חדש בכפר תפוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם