לשדכנים הדתיים נמאס והם רוצים תשלום מלא
למרות שהשדכנים במגזר הדתי-לאומי משקיעים זמן, כסף ומאמץ, הם מקבלים רק מתנות צנועות במקום 1,000 דולר כמו אצל החרדים
השיחה הגלויה הזו צבטה לרבקה בלב. "עסקתי הרבה בשידוכים כשהייתי רווקה, וגם בתחילת הנישואין", היא מספרת. "עם השנים הפסקתי עם זה לחלוטין, אבל הכאב של עינת כל כך נגע ללבי שאמרתי לה בביטחון מלא שאני אהיה זו שאכיר לה את בעלה. אני חייבת להדגיש שלא חשבתי לרגע על כסף כשאמרתי את הדברים. אמרתי את זה ממקום נקי לחלוטין.
"עינת התלהבה מהנחישות שלי ואמרה שהייתה מוכנה לתת הרבה בשביל להתחתן. היא הסבירה שלפני החתונה מוציאים כל כך הרבה על אולם, קייטרינג, תזמורת והזמנות ושהיא לא מבינה מדוע על שידוך מוצלח לא נותנים כלום במגזר שלנו. היא הוסיפה ודיברה על הציבור החרדי, שמקפיד לתת אלף דולר מכל בשביל שידוך, ועד כמה זה בעיניה מתגמל.
"היה ברור מדבריה שמי שיכיר לה את בעלה יזכה לתגמול כספי, אבל זה בהחלט לא מה שהמריץ אותי", מדגישה רבקה, "היה משהו בשבירות שלה ובפגיעות שלה שגרם לי לחוש שאני לא יכולה לשמוע את הדברים ולהמשיך הלאה".
תוך זמן קצר, מספרת רבקה, היא הכירה לעינת את מי שהפך לבעלה. צעיר ששמעה עליו מחברות ומשכנות ושחשבה שיכול להתאים לה.
"תוך ארבע
"אחרי החתונה עינת התקשרה וביקשה שניפגש. היא הבהירה שיש חוב שהיא צריכה לסגור מולי. הרגשתי שהיא מתייחסת לעניין כאל חוב ולא כמשהו שהיא עושה בשמחה, והעדפתי לוותר. דחיתי את הפגישה שוב ושוב, אבל היא התעקשה. בסוף נפגשנו והיא נתנה לי מתנה - סט לקפה. אמנם יפה, אבל לא שימושי. היה לי די ברור שזה אחד מהסטים שהיא קיבלה לחתונה".
איך הרגשת?
"זה היה מעליב. העדפתי שלא תביא כלום. היה ברור שהיא עושה את זה כדי לסמן 'וי'. היא שמעה שמבחינה הלכתית חייבים לתת משהו לשדכן והיא חששה להיפגע אם לא תביא לי מתנה".
רבקה לא אמרה לעינת דבר ונפרדה ממנה בחיוך. כמה חודשים לאחר מכן הכירה לבחור נוסף את אשתו והפעם קיבלה רק הזמנה לחתונה. "זו הייתה הכרת הטוב שלו", היא אומרת. בעקבות כך, החליטה לעזוב את התחום ולוותר על ניסיונות שידוך נוספים. "כשצעירים מכירים לחברים הטובים שלהם זה דבר אחד. אבל כשאת מכירה לאנשים שאין לך איתם כלום ואת טרודה בעול פרנסה ובגידול הילדים ובכל זאת משקיעה זמן ומאמץ, זה כבר סיפור אחר".
אם היית יודעת שתמורת כל שידוך מוצלח תקבלי אלף דולר, כמו שסיפרה לך עינת, היית משתדלת להשקיע יותר בשידוכים?
"אני חושבת שכן".
זה עשוי להישמע קצת חמדני.
"נכון, ובגלל זה לא ביקשתי תשלום מעולם. אבל צריך להבין שההתעסקות בזה מתישה ואין לי כוח בסוף היום. אם הייתי מקבלת כסף, זה היה תמריץ רציני עבורי לחפש שידוכים אחרי שהילדים הולכים לישון".
רבקה היא רק דוגמה לשדכנים נוספים רבים, שחשים מתוסכלים מהמתנות שהם מקבלים עבור שידוך שמוביל לחופה וקידושים. לכתבה התראיינו לא מעט אנשים שעסקו או עוסקים בשידוכים, ולדבריהם חוסר הכרת הטוב מדהים בכל פעם מחדש.
"התקשרה אליי אימא של בחורה שהכירה אותי במעורפל", מספרת אפרת. "היא ידעה שאני עוסקת בשידוכים וביקשה שאשדך לבת שלה בחור טוב. חיפשתי ומצאתי והזוג החל לצאת. הם אפילו לא טרחו לבשר לי שהם מתחתנים. רק אחרי שמכר משותף הוכיח אותם על כך שלא הודו לי, הם הביאו מתנה".
מה הייתה המתנה?
"סדינים שנראה לי שההורים שלהם הוציאו מהבוידעם. הם אפילו לא טרחו לעטוף את המתנה. זה היה מעליב. אבל הם לא היחידים. יש כל מיני מתנות משונות: פעם זוג נתן לי ספרונים של הרב קרליבך וזוג אחר נתן לי ספר".
גם ליהודית, שעסקה בשידוכים באזור ירושלים, יש סיפור על ספר שגרם לה להחליט להפסיק לעסוק בנושא: "עסקתי בשידוכים זמן רב והוזמנתי לחתונה של זוג ששידכתי. החתונה הייתה מפוארת ואנשים דיברו על כך שהמנות עולות בסביבות 100 דולר למנה. אחרי החתונה הזוג בא אליי ונתן לי ספר במתנה. פחות ממחיר מנה".
נעלבת?
"הסיפור הזה היה הטריגר מבחינתי להפסיק לעסוק בשידוכים. גם אם היה מדובר בחברים שלי הייתי מצפה שיגמלו על הדבר הגדול שעשיתי בשבילם. בכל דבר שהיה בחתונה הזאת הם השקיעו יותר. אני, שבזכותי כל הדבר הזה קרה, קיבלתי ספר. בהחלט מעליב".
יעל עדיין לא עזבה את השדכנות, אבל בקולה יש סימני שבירה. "התחלתי עם השידוכים כשנישאתי והכרתי לחברות שלי חברים של בעלי. עם הזמן פנו אליי עוד ועוד, והמעגל התרחב. היום פונים אליי אנשים שמכירים אותי היכרות קלושה ולא מתביישים לדרוש שאשדך לילדים שלהם. אף אחד לא חושב על הזמן או הכסף שזה עולה לי. חשבונות הטלפון שלי גבוהים מאוד ואני מתלבטת אם להפסיק לחלוטין או להתחיל לבקש תשלום, כי המצב כרגע הוא פשוט בלתי נסבל".
יעל מספרת שכל יום היא מקבלת לא מעט שיחות טלפון בענייני שידוכים. "רק אתמול", היא עוצרת כדי לספור, "התקשרו אלי תשעה חבר'ה וביקשו שאכיר להם. זה תופס אותי בכל מקום: כשאני בגינה עם הילדים, כשאני מקלחת אותם או באמצע ארוחת ערב. אחר כך, על כל פונה צריך לעשות עוד עשרות טלפונים כדי למצוא מישהו מתאים. מצד שני, אני מאוד אוהבת לעסוק בזה. אני יודעת שיש לי טאץ' ואני מצליחה. חבל לי שאין הבנה שנעשית פה עבודה".
נתקלת גם במקרים אחרים? טובים יותר?
"כן. היה לי לא מזמן מקרה של זוג שהתארס. ההורים משני הצדדים הגיעו ונתנו לי סכום של 5,000 שקלים. הם אמרו שזה בא ממקום של הכרת הטוב, אבל גם כי חשוב להם לתת לי תמריץ לעסוק בנושא ולעזור לזוגות אחרים".
וזה אכן ממריץ?
"לא נכנסתי לתחום הזה בשביל כסף ותמיד נהניתי כששידוכים הצליחו, אבל עם השנים והפניות הרבות אני מרגישה יותר ויותר כפיות-טובה לא לשלם".
הרב הסופר יוסף אליהו, יו"ר ארגון 'עין טובה' המאגד שדכנים ושדכניות שעובדים תמורת שכר במגזר הדתי-לאומי לגווניו, מכיר היטב את הסיפורים הללו. לדבריו, "יש בציבור הדתי-לאומי תופעה של שדכנים ושדכניות שעוסקים בנושא כמה שנים ואז נעלמים". הרב אליהו מסביר שההתחלה תמיד שמחה ומלאת רצון טוב. "השדכנים עושים זאת לשם המצווה וההצלחות שלהם עוברות מפה לאוזן. שדכן מצליח מקבל עוצמה מההצלחות, נענה לפניות ומקדיש לזה יותר זמן, מתוך טוב-לב ורצון לעזור. הוא רואה זוגות שהתחתנו ומתמלא אושר".
הרב אליהו נוקב בשמות של שדכניות ידועות בקרב צעירי והורי המגזר הדתי-לאומי שהחלו כך אבל נשברו בהמשך. "יש שדכניות שאינן עונות יותר לטלפונים, כי כל שיחה אורכת זמן רב". הרב אליהו נוקב בשמה של אחת השדכניות המוכרות מאזור המרכז שהחלה לעסוק בתחום כגמ"ח לשם מצווה לפני כעשר שנים. לפני מספר שנים, כשהפניות הרבות גרמו לה להתעסק בנושא לאורך כל שעות היממה, היא החליטה לבקש מהפונים 500 דולר אם וכאשר יצליח השידוך. היא עזבה את התחום לאחר שספגה השפלות ועלבונות על עצם בקשתה. כיום היא עובדת כשכירה בתחום שונה לחלוטין. "עכשיו יש לה שקט", הוא מסביר.
לא חבל לוותר על האנשים האלו, שיש להם טאץ' בנושא הזה?
"את האנשים עם הטאץ' אני רוצה להחזיר לעיסוק בנושא. אני מתכנן לעשות קורס במכללה לשדכניות שהצליחו לעשות חמישה-שישה שידוכים. האנשים האלו מתבזבזים".
הרב אליהו ואשתו עוסקים בשידוכים במכללה לבנות ירושלים. "המכללה היא פורצת דרך בתחום. יש לנו יום קבוע בשבוע שבו אנחנו יושבים במכללה ומראיינים בנות, ואחר כך מראיינים בנים בישיבות ועוסקים בשדכנות. רק בשבוע שעבר היינו בישיבת הכותל וראיינו תשעה בחורים במשך יום שלם".
בשכר?
"כן. האורח חיים הקדוש התבסס על הזוהר בפרשת תרומה, וכתב שאם אדם רוצה לקיים מצווה, על מנת שלא יהיו הפרעות וקטרוגים שיקנה אותה בדמים יקרים".
אבל התחושה של צעירים ששדכן בשכר עושה שידוכים מתוך חמדנות ולא לשם שמיים ומסירות נפש.
"קציני צה"ל שמוסרים את נפשם לא מקבלים שכר? וסופר התפילין שעושה תפילין לבר-המצווה עושה זאת בחינם?"
כמה צריך לגבות?
"הייתי אצל הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה, לפני ארבע שנים. בחוץ עמדו רווקות ותיקות שחיכו לקבל ממנו ברכה אחרי תפילת ותיקין, והרגשתי את הסמליות שבשאלה שלי. הוא אמר לי שכדי לעבוד ברצינות על שידוך יש לגבות 1,000 שקלים בתחילת העבודה ולאחר הצלחת השידוך עוד 3,000 שקלים. אבל צריך לסייג את זה ולומר שיש ללכת רק לשדכנים ששמעת מכלי ראשון שהם משקיעים ברצינות בחיפוש. אם מגיע אליי מישהו במקרה ולא כי שמע על הצלחותיי, אני אומר לו שהוא לא במקום הנכון".
למה?
"כי האמון של הבחור או הבחורה בשדכן חשוב מאוד לעבודה. עבודה רצינית זה לא רק להעביר מספר
טלפון, אלא גם ללוות את השידוך עד החתונה".
למה אנשים שלא עשו זאת לכתחילה למען הכסף, נעלבים כשהם מקבלים מתנות צנועות?
"כי הכסף הופך להיות הרבה יותר מכסף. הכסף מביע משהו רוחני. רוח גבית טובה שגורמת לשדכן להמשיך הלאה עם הטוב".
- הכתבה המלאה מתפרסמת היום במוסף הנשים של עיתון מקור ראשון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם