אבי, הרב עובדיה יוסף
במלאות עשור למכללה החרדית שהיא מנהלת, מתייצבת עדינה בר-שלום, בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף, לימינו של אביה, הודפת את ההתקפות האחרונות עליו, ומדברת על העתיד של ש"ס
"אבא חזר הביתה וראה ברחוב את פיסות הנייר עפות כמו עננים לבנים. הוא רכן אל האדמה בהלם מוחלט, אסף אותן בדחילו וברחימו והתחיל לרוץ אל הבית. טיפס אל הקומה החמישית והגיע בלי אוויר אל המרפסת. ושם תפס את הספר הקרוע ובכה עליו בכי תמרורים. ראיתי אותו מנשק את הדפים בכאב עצום והבנתי שמשהו איום ונורא קרה: ספר קודש חולל.? הרב עובדיה יוסף לא לימד את ילדיו תורה והשכלה. "אבא בכלל לא הרגיש איך גדלנו", מחייכת בר-שלום.
"אמא הייתה זו שניקתה, בישלה והשגיחה על השיעורים. היא נורא רצתה שאבא ילמד עם הבנים בשעות הערב, אבל לא תמיד היה לו זמן. פעם השכן נכנס אל אבא לשלם לו שכר לימוד על בנו. אז אמא אמרה, גם אני מוכנה לשלם לך כדי שתלמד עם הילדים. עד כדי כך היה חשוב לה שנהיה תלמידים טובים.
"הצטופפנו שמונה ילדים בשני חדרים קטנים בשכונת בית ישראל. עד גיל 11 ישנתי עם חמישה אחים בחדר שבו אבא ישב ולמד תורה כי כבר ידעתי 'לשמור ניקיון', ככה קראו לזה בבית. בחדר השני ישנו ההורים ושתי התאומות, עד שאמא עשתה לזה סוף. ערב אחד היא אמרה לאבא: שישה ילדים לא יכולים לישון כמו שצריך כשאתה לומד בחדרם. אם הייתה חיה היום, הייתי אומרת לה שדווקא בגלל הלילות האלה הסתובבתי כל שנות בגרותי עם ספר ביד".
אפשר שהכמיהה לעולם הספר הביאה את עדינה בר-שלום להקמת המכללה האקדמית החרדית הראשונה בישראל. כשנהפכה בעצמה לאם לילדים הבינה שאם אין קמח אין תורה, ושאי אפשר ללמוד מתוך עוני. באה לחדרו של אביה ואמרה לו שרק מי שרוכש השכלה כללית כדי להשתלב במעגל העבודה יכול ללמוד תורה מתוך הרחבת הדעת.
"כבר היו יזמים שניגשו אל הרב עובדיה יוסף לפני ואמרו לו שצריך להקים אוניברסיטה לחרדים, אבל אבא השיב להם שעוד לא הגיע הזמן, כי פחד על החינוך. אף אחד מהם לא דיבר על הצד הרוחני. מאחר שגדלתי כחרדית ואני יודעת שיש צדק לפחדים שלנו, אני יודעת גם איך להתמודד איתם, ולכן אבא נתן לי גיבוי. הוא כל כך התלהב, שישר רצה שאפתח בית ספר לרפואה. אבא לא חשב שמדעים מאיימים על תורת ישראל. להפך. מאז ומעולם התורה והמדע צעדו יד ביד. והוא גם הכיר בצורך העצום של העולם החרדי בפרנסה. הוא הרי מקבל את האנשים שדופקים אצלו על הדלת ומבקשים עזרה. הוא, יותר מכל אחר, רואה איך החרדים נמקים בעוני. איך הורים לילד חולה צריכים לעמוד ליד מיטתו ואין להם כסף להאכיל את שאר הילדים בבית. הם באים אליו ובוכים ואבא בוכה איתם. כשהייתי ילדה, חשבתי שבארץ ישראל צריך להתקיים הסכם יששכר וזבולון. חרדי יושב ולומד תורה והחילוני מרוויח כסף ומפרנס אותו. זו הייתה משאת נפשי. רק מאוחר יותר הבנתי שהחילונים לא מסוגלים לשותפות כזו ואמרתי לאבא, אנחנו נפרנס את עצמנו".
בהשקפת עולמה, עדינה בר-שלום היא החרדית הקלאסית. רק הופעתה החיצונית והבחירות האישיות שלה
לא תמיד ניהלה את חייה בשכונה האמידה. "כשהתחתנתי, גרנו בדירה קטנה כשבחדר השלישי הייתה אישה זקנה, דיירת משנה. הפרוזדור היה משותף וגם השירותים והמקלחת. חיינו בצמצום רב ולרגע לא עלה בדעתי שבעלי יפסיק את לימוד התורה ויעזור בפרנסה.? רק כשהתמנה לדיין, יכלה להרשות לעצמה חיים נוחים יותר. "לא קיבלו אותנו באהבה ברמת אביב. חילונים התנפלו עליי בסופר. הם לא ידעו שרמת החיים שלי דומה לשלהם. הם חשבו שיש לי 12 ילדים ואלכלך להם את המדרגות. שרטו לי את האוטו, שפכו עליי מים. שלושה חודשים הציקו לנו ורק בסופם, כשהכירו אותנו, שלחו פרחים עם מכתב התנצלות. כולם היו שמחים אם מספר החרדים בשכונות החילוניות היה הולך וקטן. אנחנו מהווים איום כלכלי, תרבותי ורוחני על הציבור החילוני. אנשים פוחדים שהחרדים יחזירו להם את הילדים בתשובה. ואני מבינה אותם כי גם אנחנו מפחדים שהילדים יחזרו בשאלה וינטשו את הדת".
"אמי מעולם לא עבדה מחוץ לבית. אבי דאג לפרנסה. הוא היה ראש מתיבתא בישיבה. בגלל שהיה עילוי, חטפו אותו לתפקיד בכיר בגיל צעיר וגם בגלל שהוא העביר שיעורי תורה בצורה יוצאת מן הכלל והדביק באהבת התורה את כל תלמידיו. היה קשה מאוד לפרנס שמונה ילדים במשכורת של ראש מתיבתא. אז אבא התמנה לדיין. היום אני חושבת שכל אב לשמונה ילדים חייב להשתתף בפרנסת המשפחה. ואני לא מתביישת להגיד את זה. צער בעלי חיים כשעול פרנסה של שמונה ילדים נופל על האישה.
"כשאבא התמנה לדיין עברנו לפתח תקווה. אבא אמר, אנחנו חיים בארץ ישראל וצריכים להכיר את כל סוגי האנשים שגרים בה, ובעצמו הלך לתת שיעורים בקיבוצים של השומר הצעיר. לא משום שחשב שצריך להחזיר אותם בתשובה, אלא כי רצה שיידעו גם הם משהו מהעושר שיש בתורה. אני זוכרת שהתווכחנו קצת עם בני גילנו על מה זה תורה ומהי שמירת מצוות. אבל הוויכוח עזר לנו לגבש את דעתנו. צורת הלבוש החילונית, למשל, לא הפריעה לנו בכלל. אם מחנכים ילדים לצניעות, החשיפה נראית זולה ולא מכובדת. לא רצינו ולא ניסינו לחקות את השכנים אבל שיחקנו איתם ואהבנו אותם כבני אדם. אבי לימד אותנו להעריך את חוכמת יהדות ספרד, את מסורת המזרח והמוזיקה שלה. אני לא מדברת על המוזיקה המזרחית המוכרת היום אלא על הפיוטים. הערצתי אותו על שידע לקחת משני העולמות, המודרני והישן. שרנו ?ישמחו השמים? ליד פיוט של בר יוחאי".
איך הרב עובדיה התייחס לאמך?
"הוא כיבד אותה ודאג לשקט הנפשי שלה. כשהייתי בגיל עשר הוא אמר לי, אמא שלך מתכופפת ואת עומדת ומסתכלת? קומי ותעזרי לה. הכבוד שלה היה הדבר החשוב ביותר בעיניו. הוא מעולם לא התחיל לאכול עד שגמרה למזוג את האוכל לכל הצלחות והתיישבה גם היא. ולכן התרגל כל חייו לאכול אוכל קר. בשבועות נהגנו לקשט את הבית בפרחים, והוא היה נותן לי את הכסף כדי לשמח את אמא. תמיד היה אומר לנו, תלמדו מאמא, האוכל שלה הוא הכי טוב בעולם, ומה שאמא סורגת ותופרת זה הכי טוב בעולם. האמא המושלמת עלי אדמות. והיא באמת הייתה כזו. עד סוף ימיה לא הייתה מסיבת יום הולדת לנו או לנכדים ששכחה. התענוג הגדול היה לקום בבוקר ולקבל טלפון מזל טוב ליום ההולדת ואת אבא שאמא קראה לו לטלפון והוא מברך שהשנה תהיה מוצלחת. בשנה האחרונה לחייה היינו כבר מעל 50 נכדים והיא עדיין התמידה לזכור ולברך. לא עבר יום בלי שתדבר עם כל אחד "לא קיבלו אותנו באהבה ברמת אביב. חילונים התנפלו עליי בסופר. הם לא ידעו שרמת החיים שלי דומה לשלהם. הם חשבו שיש לי 12 ילדים ואלכלך להם את המדרגות. שרטו לי את האוטו, שפכו עליי מים. שלושה חודשים הציקו לנו ורק בסופם, כשהכירו אותנו, שלחו פרחים עם מכתב התנצלות? מילדיה. אפילו שהייתה חולה וחלשה ידעה מה נעשה אצל הילדים וסחרה בבורסת החדשות. הייתה מדווחת, אצל אחותך נולד עוד נכד, אחותך השנייה בהריון".
וכשנפטרה ?
"אבא הסתגר והפך לאדם אחר. האיש העליז, השמח, שלא ישב ולמד בלי מוזיקה ברקע, שיכול היה לדבר איתנו שעות על היסטוריית חייו, התכנס לתוך עצמו ורק לעתים נדירות נפתח אלינו מחדש. הבדידות שלו הולכת ומחמירה עם השנים וההסתגרות שלו פוגעת בי מאוד. בעבר יכולתי לשבת איתו שעות ולדבר, והיום הרבה יותר קשה לי למצא לנו זמן משותף. היום, כשאני באה אליו, אני מרגישה שהוא קצר רוח. שהוא מאד ענייני. הרגש אבד לו. עד שאמא נפטרה היה אומר תמיד, לנשים יש אינטואיציה בריאה, אפשר לסמוך עליהן שיידעו מה טוב ומה לא. הוא סמך על אמא, קיבל את עצותיה בענייני היומיום. היא לא הייתה רק אשתו, היא הייתה החברה הנאמנה ביותר שלו וכשנפטרה, הוא איבד את כל עולמו. בשבעה הוא הבטיח לנו שיהיה לנו גם אבא וגם אמא. רק אחרי שנים הבנתי איזו עוצמה נדרשה ממנו להגיד משפט כזה.
"היום אבא השתנה. חסרה לי ההשתפכות שלו, ההקשבה, הרגש. בעבר זה היה כל כך בולט אצלו והיום אין לדברים האלה מקום. אני חושבת שגם העסקנות שפעם הייתה בראש מעייניו אבדה לו. החשיבות של השליחות הציבורית ירדה בעיניו. מדי יום פונים אליו עשרות אנשים, אם לקבל ברכה, אם להתייעץ על משהו, והיום הוא מוצא את עצמו מתלבט האם לקבל את הפונה אליו או לשבת ולכתוב פסק הלכה. היום אנשים באים להתייעץ איתו על עניינים שהיו מקובלים פעם רק בחצרות החסידיות. אנשים התרגלו להתייעץ עם אבא על כל שאלה קטנה, וזה לא מתאים לרב עובדיה יוסף. אבא מבין את הצורך של האנשים בעצה מגדול הדור, אבל האנשים היום מגזימים בתפיסת כמות וסוג העצות.?
מה נחשב לפנייה מוגזמת?
"אם לעבור דירה, אם להעביר ילד לבית ספר אחר, כשרק הם יודעים למה נדרש המעבר. הרב עובדיה לא היה המורה של הילד, והם צריכים להתייעץ עם המורה שלו, לא עם הרב. או כששואלים אותו שאלות ברפואה, והוא הרי לא רופא. לפעמים, כשהוא רואה את מצוקתם, הוא בעצמו במצוקה נוראה כי הוא יכול להעניק להם רק ברכה או עידוד, לא עצה מעשית. בתקופה האחרונה הוא הרבה יותר רגיש לכאבם של אחרים. אני רואה אצלו דמעות בעיניים על כל קושי, קטן כגדול. אולי זה נובע מחוסר האונים שלו לעזור לפונים במיידי".
מה סדר יומו של הרב?
"מיד אחרי תפילת הבוקר הוא מקבל קהל. אחר כך הוא עולה לארוחת הבוקר ובסיומה יושב ללמוד. אחר כך הוא עובד עם עוד שלושה אנשים בהגהות על הספרים שלו. בעבר הוא עשה את זה לבד. אבא עדיין כותב את פסקי ההלכה שלו בכתב יד, ומישהו מקליד אותם על המחשב. בצהריים הוא מתפלל, עולה לארוחת צהריים, נח שעה וקם לתפילת ערבית. אחרי ארוחת הערב הוא יושב ללמוד עד חצות. גיסתי יהודית מבשלת לו, וביחד עם אחי הם דואגים לו לכל מחסורו הפיזי היומיומי ולטיפול הרפואי. הם עושים את זה במסירות נפש שלא תתואר. יש להם תשעה ילדים ובכל זאת הם מטפלים באבא כאילו היה בן יחיד. יומם ולילה ממש".
"אני מעורבת בכל, אבל בעיקר באינפורמציה ובאהבה. לפני שפתחתי את המכללה השתדלתי לבשל לו לפחות פעם בשבוע. אחרי המכללה אני מבשלת רק מיום שישי ליום שישי. אבל אני מעדכנת אותו במה שקורה אצלנו והוא מתעניין מאוד. כל חוג לימודים חדש שנפתח מקבל את אישורו. והוא עצמו מגיע אלינו פעמיים בשנה. אם אני חסה על זמנו או בריאותו הוא שואל מיד, מה קרה? למה לא הזמנת אותי למכללה?
"בזמנים הנדירים שאנחנו יושבים יחד הוא מדבר איתי רק על אמא. כל הזמן מזכיר אותה ודומע. חוזר ומספר סיפורים עליה ולא מתעייף לרגע. אבא היום בודד מאוד והבדידות שלו מעציבה אותי. כשעבר לגור עם אחי, חשבתי שזו החלטה לא נכונה. שהוא צריך את השקט שלו. אבל אחר כך ראיתי שהתינוקות של אחי מביאים לו שמחה. הוא יושב לאכול תמיד כשאחד הילדים יושב לו על הברכיים והוא קורא לנכדים כדי לתת להם ממתק שתמיד מוכן אצלו במגירת השולחן. העונג הגדול שלו הוא לקרוא את התעודות הטובות שהילדים מביאים מבית הספר. אבל מעל כל זה עדיין מרחפת בדידות רגשית של אדם שחי לבד ומתגעגע לאשתו שכל כך אהב.?
למה הוא לא התחתן בשנית?
"זה לא יצא. ואנחנו גם לא דיברנו איתו על הנושא כדי לא לפגוע בכבודו".
אביך מנהיג היום את ש"ס כבעבר?
"הוא עדיין מכוון את מנהיגי התנועה כמיטב יכולתו. אבא בטח בנציגי ש"ס ששלח לכנסת וקיווה שש?ס תהיה גשר, והוא לא מבין למה זה לא עובד. הוא יודע שש?ס היום לא כל כך פופולרית וזה מאוד כואב לו. הוא לא מצליח להבין למה התנועה שהקים כל כך מוכפשת, בדיוק כפי שאני לא הבנתי לפני 14 שנה איך העם יוצא אל הכיכר וצועק ?רק לא ש?ס.? הרי אנשי ש"ס עובדים למחייתם, משרתים בצבא, נמצאים בכל העשייה הציבורית, וכל אלה שצרחו 'רק לא ש"ס' לא הזכירו את החרדים החסידים והליטאים מאגודת ישראל שהם אלו שלא משרתים בצבא ולא יוצאים לעבודה ומשתלבים בציבור הכללי. בעיניי, הקריאה הזו הייתה המשך של ההשלכה העדתית. גם אצל אבא אני רואה לפעמים את חוסר האונים על ש?ס. את הצער והכאב. הוא ממש פורש ידיים פיזית מרוב כאב וכל הזמן שואל, מה צריך לעשות כדי שהיחס אל ש"ס ישתנה לטובה? אולי לכן רוב זמנו מוקדש היום לספרים שלו ומעט מאוד זמן נותר אצלו לעסקנות ציבורית. ההחלטה הזו נובעת מהמחשבה ששליחיו בכנסת יידעו את הדרך כפי שהדריך אותם בתחילת הדרך ויפנו אליו רק בעניינים המהותיים ביותר".
כמו למשל?
"לעזור בנושאים החברתיים ולהקל את העוני בחברה הישראלית".
הטענה נגד ש"ס שהיא דווקא מנציחה עוני ובערות.
"אנחנו לא רואים בלימוד התורה חינוך לבערות".
את עצמך, בעידודו של אביך, הבנת שיש צורך בהשכלה גבוהה.
"אבל גם אני עדיין חושבת שטוב לצאת ללימודים אקדמאיים בגיל בוגר יותר, אחרי שהאישיות של הבן אדם מעוצבת. אני מאמינה שטוב שהנוער שלנו ילמד תורה ויעצב את זהותו ורק אחר כך יגיע, כמו כולם, לאוניברסיטה".
בלי לימודי ליבה ובלי בגרות.
"הם משלימים את הבגרות בשנה אחת. לפעמים בשבעה חודשים. הטענות על ש"ס מוטעות. רוב הבוחרים במפלגה הם אנשים עובדים שיודעים לקבוע עתים לתורה. יש חלק לא מבוטל של בני תורה, אבל לצדם יש רבים שמפרנסים את עצמם. גם הפעילות של ש?ס למען בני התורה מתפרשת לא נכון. דווקא בבתי הספר של ש?ס מלמדים את תוכניות הליבה, ובכל בתי הספר, גם של הבנים, לומדים אנגלית ומתמטיקה. רק בתלמודי התורה של אגודת ישראל מתנגדים ללימודי הליבה".
"אמסלם הודח על הזלזול הזה בכבוד רבנים, ולא על שום דבר אחר. מה שהוא אמר על תורה עם דרך ארץ, כלומר תורה ועבודה, אומרים כל הרבנים בש?ס וגם אבא שלי. אבל הלעג שלו לגדולי ישראל הוא הדבר שהעביר את כולם על דעתם. אנחנו מאמינים בכל לבנו ש?עשה לך רב? זה הכבוד לתלמידי חכמים והחובה לסור למרותם. כבוד הרבנים בציבור החרדי הוא דבר נשגב ממש כי אף אדם לא יכול לסמוך על עצמו עד יום מותו. ואז בא האמסלם הזה וכמעט כפר בעיקר. זרק את כבוד החכמים לפח. ברגע שעשה זאת, סר חנו בעיני כולם".
ולגופו של עניין - מה שאמר על אביך?
"חס וחלילה".
עסקנים וחברי הכנסת לא מנצלים את הרב עובדיה?
"חס וחלילה".
"לא. אני משיבה מתוך ידיעה. אני שומעת את אבא. אני שומעת את אלי ישי. אני לא מרגישה שמישהו מנצל אותו.? ואריה דרעי? "אריה מאוד אהוב על אבא, מאוד מקורב אליו. אבא אומר על דרעי, אדרבה, שיהיה עוד גוף שישלב יראת שמים ועזרה לבריות. אבא מאוד מאמין שאריה דרעי יידע לשלב תורה, עבודה וגמילות חסדים והוא בטוח שהפעילות שלו לא תפגע באף אחד בש"ס. להפך".
אין קנאה או יריבות בינו ובין אלי ישי?
"קנאה? זו לא המילה המדויקת".
רבים מזכירים את כשרות הבית יוסף, מפעל המגלגל מיליונים, כמקור למלחמות עולם על הירושה העתידה.
"לא מתאים שאדבר על מלחמות ירושה. אבי יחיה עד 120 ואני עוד עלולה למות לפניו.? למה אחיך יעקב יוסף הורחק מהחצר? "אחי בחר בדרך שלא הייתה מקובלת על המשפחה. הוא לא הורחק בכוח. אחי בחר מרצונו להרחיק את עצמו בפסיקה שנוגדת את הפסיקה של אבא ובהתחברות שלו לחסידי חב"ד ולדרך חיים שלא הייתה מקובלת על אבא שלנו".
וזה מכאיב לאביך?
"אני חושבת שכן".
ולך?
"לא. התרגלתי".
למה לא שמענו מילה אחת מפיו, רק מפי בנו המודח, כשהתחוללה האפליה נגד עדות המזרח בפרשת עמנואל?
"האפליה נגד עדות המזרח לא מגיעה מהרבנים החרדים. דעת תורה מעולם לא הפלתה בין ספרדי לאשכנזי. העסקנים הקטנים עושים את כל המעשים הרעים האלה, כי כך הם מקבלים מעמד ועוצמה וכולם מחזרים אחריהם ומבקשים שידאגו לילדיהם למוסדות לימוד איכותיים. בשנה השניה להקמת המכללה רציתי לשתף את אחד ממנהלי הסמינרים החרדיים. אבל המנהל דרש יותר מחמישים אחוז שותפות. אז אבא אמר מיד, אל תשתפי אותו, תישארי יושבת הראש עם כל השליטה כי אם לא, ברבות השנים ניאלץ להתחנן בפני ההנהלה שיקבלו ספרדיות למכללה".
בשבועיים האחרונים הרב עובדיה יוסף לא חש בטוב. הציבור החרדי בארץ ובעולם נדרך ונדאג לשלומו. עצרות ותפילות התקיימו לבריאותו ולהחלמתו ונדמה היה שהוא שרוי בסכנת חיים. ברשלום מתקוממת על האירוע בכל לבה. "יש איזו פאניקה לא הגיונית לגבי הרב עובדיה יוסף,? היא אומרת במרירות. "אבא בסך הכל השתעל - וכל העולם עמד על רגליו והיה בטוח שהוא נוטה למות. אבא לא היה מסוגל לקיים קבלת קהל בגלל השיעול וזה כל הסיפור. אבל אנשים חשבו שמדובר בדלקת ריאות ובסכנת חיים וניפחו את האירוע מעל ומעבר לכל פרופורציה. חזרנו ואמרנו שהרב בסדר גמור, רק קצת מצונן, ולא האמינו.
"שלחו הודעות כתובות בנייד ואנשים פשוט רעדו והתעלפו מפחד. גם אנחנו. גיסתי ואני קיבלנו הודעות שמי יודע מה קרה לאבא, וכל השבוע נאלצנו להרגיע את כולם שהכל בסדר, שום דבר חריג. ואני אומרת, מאוד יפה שכל כך אוהבים את הרב עובדיה יוסף. אבל אל תגזימו. אל תחנקו אותו מרוב אהבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם