בבטן האדמה: רכבת ישראל
הרכבת המהירה לירושלים היא מגה-מיזם לאומי. תוכנית הנדסית, אולטרה מודרנית, שתחבר בחצי שעה את עיר הבירה לתל אביב וגם תספיק לעבור דרך נתב"ג. המסע בבטן האדמה מסתיים ברכבת
בעוד כשש שנים הכל אמור להתחיל לעבוד. שני הקטעים הראשונים כבר משמשים את הקו למודיעין. על האחרון - 30 ק"מ אורכו עובדים עכשיו קשה מאוד והוא יחבר את כפר דניאל לירושלים. הקטע הזה יסתיים בתחנה תת-קרקעית בעומק 80 מטר בין בנייני האומה לתחנה המרכזית בשערי ירושלים.
אז בואו נתחיל מהסוף. מסף הפיר, זה נראה כהצצה אל הקרביים של האדמה. מנתחי כיס שם למטה מנסים לסלק את גידולי הפרא. המגדל ההפוך, 80 מטר עומק כאמור, יהיה מקלט אטומי ל- 2,500נוסעים. ארבע מעליות יחליקו על דפנותיו. למעלה תהיה ה"פיאצה" שתחבר את התחנה של אגד, את "תחנת האומה" של הרכבת הקלה וחניון של 2,400 מקומות מעבר לכביש.
מנהרת חילוץ הרכב בליפתא קרובה למקום ממשלתי שנבנה בחשאי ואסור לדבר עליו. במקרה של תאונת רכבת לכאן יישלחו רכבים של המשטרה, מד"א ומכבי האש. גלאי חום יאתרו את הנקודה שבה פרצה השריפה. חיצי חירום יראו לנוסעים מה היציאה הכי קרובה. מפוחים יתאימו את הזרמת האוויר על פי כיוון האש. צלע ההר שתכורסם עכשיו מסומנת בנקודות בצורת חצי גורן. נראה כמו סימני שיניים של קיקלופ שניסה לנגוס את ההר.
ליד כבר מוכנה ה"קסגרנדה", שזה שם מתאים יותר לרקדנית פלמנקו מאשר למכונה. מאחורינו עץ מייש בן חמש מאות שנה שהתעקש לגדול דווקא בתוואי של הקיר התומך. "מכיוון שיש רק ארבעה כאלה בארץ", מסביר מנהל הפרויקט לייזי שטרן, "אופציית העקירה נדחתה על הסף". אז הזיזו את הקיר ב- 2.5 מטרים. אגרונום מפקח שהעץ יקבל גיזום ומים בדיוק בזמן.
מעל הפתח של מנהרת A3 יש כתובת St. Borbala ומתחתיה זר פרחים יבש. הכורים ההונגרים שבפנים מאמינים כי זכותה של הקדושה תעמוד להם ברגעים קריטיים. לכורים, כך אני למד, יש המון אמונות תפלות. כמעט כמו למלחים. על פי אחת מהן, אין להכניס
"גם הקסדות על הראש", מזהיר לייזי, "לא יצילו מבוגדנות הסלע". לבוגד קוראים חבר והוא מאט את הקצב. במקום שלושה עד שישה מטרים ביום, מכרסמים כעת רק בין מטר לשניים, מה שגורם למכונות האימתניות תחושת חוסר אונים ואפילו בושה. הנה הזרוע של אחת מורדת, והיא נראית כמו ממותה שטומנת את הראש בחול.
במתחם לא רחוק ממודיעין ממתינה מפלצת אחרת. ראש כרייה הוא שמה. גובה של שלוש קומות, אורך של מאתיים מטר, משקל 160 טונות. מי שרוצה לייצר ולהרכיב כמו במשחק לגו, רצוי שישריין לו שנה וחצי.
בנעלי עבודה אנחנו צועדים אחרי מגפי הגומי הירוקות של ראש מנהלת הרכבת המהירה דן ארי. בן 51 שמגיל 6 התחיל עם רכבות ולא חדל. לא מכבר הרכיב בבית דגם של 30 רכבות עם 100 קרונות. "פשוט כיף", הוא מסביר, "אתה עושה הכל מהיום למחר בלי תלות באדריכלים ויועצים". כשאנחנו מתקדמים למנהרה יאסר מנסורה צועק אל גבנו: "תצאו בזמן, עוד רבע שעה אני מפוצץ".
בפתח המנהרה, דימה הג'ינג'י הקטן מותח פתיל אדום לאורך הדופן. חסר רק הקאובוי שיעביר גפרור על עקב המגף וידליק. "יאסר אתה מוכן?", שואל בווקי-טוקי גיא מנהל המנהרה. הקול של דימה הרוסי מהדהד בסינית אל הכורים בירכתיים: "יוצ'ילאי או פינג'ון חופ אם" ("צאו החוצה, עוד חמש דקות פיצוץ").
תוקעים אצבעות לאוזניים, דימה לוחץ על המתג. בומבה הירושימית מתפוצצת בחלל. מעיפה לי מהראש את הקסדה, מזרה חול לעיניים, מכנסת את האוויר לנחשול אדיר שמרעיד את הלחיים, גל חום לבתי שמחזיר אותנו לכדור הארץ כפי שהר הגעש סטרומבולי פלט את פרופסור לידנברוק ואת אקסל אחיינו מהמסע אל בטן האדמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם