בבטן האדמה: נחש צמא
מאגורות "נחש צמא" מובילות לשומקום, והן סיפור הרפתקת נפט כושלת. מרדכי חיימוביץ' ויוסי אלוני פגשו את אורי בן דוד, שועל שטח בודד, שחשף אותם לבורות הגרניט
שניים בשביל הדוד ובשבילי ושניים בשביל המשא. הוא עצמו ילך ברגל".
אורי בן דוד שמוביל אותנו דרומה לא מתכוון ללכת ברגל. ובמקום ארבעה סוסים הביא את ג'יפ ה"דיפנדר" שלו. המשא - גזיה, כיריים, מים, סכו"ם, צלחות ומזרונים - הכל מאחור. לראשו כובע חאקי עם שני רובים מוזהבים, סטייל הדרומיים במלחמת האזרחים האמריקאית.
בן 58 אורי בן דוד ועדיין עושה מילואים. רק במארס סגר חודשיים מילואים בתנאי קבע בכיסופים. הוא על ההגה מגיל 12, לעתים עושה הדרכות נהיגה לסיירת צנחנים. פעם בשבוע הוא מתנדב במשטרת התנועה. לפני שמונה שנים איבד את אשתו לסרטן והחליט לשנות את חייו. סגר את עיתוני הרכב שהריץ, הלך לבית ספר דתי לתיירות כדי ללמוד לטייל לפי התנ"ך. ומאז לא חדל.
בלי מפות, בלי ג'י-פי-אס, בלי נשק "כי אני חמום מדי כדי להחזיק נשק". שועל שטח בודד אורי בן דוד. נוסע בלי רדיו "כדי לתת למחשבות לרוץ, להסתדר עם עצמך". אוהב להתעורר לבד בשטח, לוקח את הזמן שלו "כי אין לי שעה שאני צריך להגיע לאן שהוא".
אחרי כלא נפחא, עשרה קילומטרים מצפון למצפה רמון, שוברים שמאלה. נוסעים בנחל צין, מקפצים על בליטות שאורי קורא להן "קורדרוי". מאגורות "נחש צמא" מובילות לשומקום, והן סיפור הרפתקת נפט כושלת.
בתחילת שנות ה- 70 נבדקה האפשרות להקים מאגרי נפט תת-קרקעיים לשעת חירום. בהעדר ניסיון ישראלי, הובאו לארץ מומחים מצרפת ומשוודיה. הם המליצו לחפור מאגרים בשטח גרניט וגיר יבש, כלומר באזור אילת. הסלע עבר בדיקות מעבדה ונמצא מתאים. אבל לסדקים האורכיים שבו לא כל כך שמו לב.
לאחר מלחמת יום הכיפורים התחילו העבודות. נחפרו שתי מנהרות באורך 400 ו-200 מטר שגם ג'יפ יכול להיכנס בהן. אבל הנפט חילחל וברח. פעמיים ברח. גם לאחר שמומחה שוודי יעץ לצפות את המנהרות בחומר אטימה. בלית ברירה, ננטשו מערות נחש צמא. לא לגמרי ננטשו. למרות שפתח הימנית נסתם במפולת, למרות שלט האזהרה, מטיילים באים לשמאלית. מקצתם
מנהרות נחש צמא, על שם "מעלה נחש צמא", חצובות בתחתית ההר. כעשרה מטרים גובהן. על הכניסה אתה מבחין באותם סדקי תקרה שדנו לפיאסקו את אגירת הנפט. בדפנות שרידי כבלים חשמליים, קרסים חלודים שתמכו כנראה בצינורות האוויר. אתה מעביר יד על הסלע והוא נוזל לך בין האצבעות. נותן לך מן הרגשת הרקולס בן זמננו. הנה אתה האיש שישנה את העולם. השותף הסמוי של מעשה הבריאה.
אתה צועד באפלולית, כל פסיעה צובעת בקמח את הנעליים. מרחוק נראה האור והוא ממש נראה כמו אור בקצה המנהרה. התכלת העזה בחוץ מצמצמת עיניים, אתה מחפש מקלט במערה שמשמאל, החסומה. את משקופי הברזל בכניסה ניקב משהו גדול מכדורים. אומרים שבמלחמת המפרץ היה פה גיהינום קטן. חיל האוויר תרגל ירי אל מחסני הטילים של סדאם. ועכשיו מה? רק רוח מקרקשת בין הברזלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם