בבטן האדמה: רידינג
עשרות אלפי המבקרים במרכז רבין בצפון תל אביב, לא יודעים שמתחתיהם נמצאת תחנת כח שהוקמה בחשאי בשנות ה-50 כדי לשמש מקלט אטומי לממשלות ישראל. תכירו את "הג'ורה"
"הג'ורה", כינו אותה אז. זאת לא הייתה תחנת כוח רגילה. במקרה של התקפת אויב שתפגע ברידינג, היו לתחנה הזאת שתי משימות: לספק חשמל למערך החירום של תל אביב, ולשמש מקלט אטומי לממשלות ישראל.
המימון להקמת התחנה התקבל במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה. את הציוד סיפקה AEG הגרמנית. מספר התכנון של הפרויקט היה 326, ושם הקוד שניתן לה היה "תחנה 326".
ב-1956, ערב מבצע סיני, הושלמה הבנייה. הכל עבד. רק להרים את השאלטר. אלא שבסיני ובמלחמות שאחריה אף תחנת כוח לא נפגעה. כך שכל הקונסטרוקציה הגוליברית הזאת מעולם לא הופעלה.
לפני 15 שנה הוחלט שדי עם הפראנויה. התחנה פורקה, הברזלים הושלכו, לוחות הבקרה הושבתו. משה ספדי התלבט אם להקים את משכן רבין בבונקר, אבל בסוף החליט שלא. "וכרגע זאת ג'נקיאדה אחת גדולה", מגדיר דני דנוש, מנהל האחזקה של מרכז רבין.

אנחנו בחלל אפל של 12 אלף מטר. העומק הוא שלושים מטר. האם אנחנו בארץ תחתיות? האם זה הכלא שבו כתב אוסקר ווילד את "ממעמקים"? האם על הווינצ'ים החורקים שמשתלשלים מהתקרה נתלו המאפיונרים של "ימי שיקגו העליזים"? "אקסל...מרגע זה אנחנו חודרים אל תוך האדמה. כאן מתחיל המסע האמיתי", אומר הפרופ' אוטו לידנברוק לאחיינו.
הפנס של דני חושף לאיטו עולם של חלודה ואבק. טורבינה שבורה, דלתות ברזל אכולות, מפוח מתפורר, דלי ללא ידית, שולחן עבודה שהתמוטט, לוח חשמל אפוף קורי עכביש שכל מחוגיו מורים על ה-0. תעלות אוויר מאובקות, קירות מפוצצים, בטון עירום,
המצמררים מכל היו הקירות הישרים שבנו הגרמנים. "רמת הדיוק הייתה פשוט מדהימה", אומר לי צביקה לוין שעבד עם ספדי, "קירות ארוכים ללא סטייה של מילימטר". אחד הקירות, אולי בגלל סידור הלבנים, אולי בגלל הכפתורים השחורים על לוח הבקרה, מחזיר אותך לשם. אל מחוזות האבדון.
אתה יוצא לאור אפוף מחשבות על חברה גרמנית שמעט אחרי השואה בנתה מקלט לממשלה יהודית. ב"פונטנלה" מתאר מאיר שלו יחסים מורכבים של אנשי נהלל עם היישוב הגרמני וולדהיים - בית יער. אותם איכרים גרמנים חרוצים ורודפי שלום.


