מופע בלי רגש: כך מנוצלים החתולים

מעיר לעיר, מאולם לאולם, ממתנ"ס למתנ"ס. החתולים מוחזקים גבוה מעל הבמה על גבי חישוקים. המוסיקה והקהל רועשים. האורות מסנוורים ומופנים אליהם. כך מנצלת תעשיית הבידור את החתולים

יוסי וולפסון | 29/4/2011 9:50

תגיות: התעללות בבעלי חיים

באחד השיאים של מופע "תיאטרון החתולים של קוקלצ'ב", קוקלצ'ב יוצא מבעד למסך ומלהטט בחישוקים. הוא זורק אותם מעלה-מעלה ומשחיל אותם סביב צווארו. בפנטומימה משכנע את אחד הצופים להתנדב. לאחר שהחישוק הראשון מתעופף ומושחל בדייקנות על צווארו של הצופה, כל האחרים רוצים גם. קוקלצ'ב מזמין את הצופים לזרוק את החישוקים חזרה לבמה, ומצליח שכולם יושחלו סביב צווארו. אני מסתכל ותוהה: עם כישורים כאלו בלהטוטנות והפעלת קהל, למה הוא זקוק לניצול של בעלי-חיים?

שחקן או חתול? נאחזים שלא ליפול ממשטח ישיבה קטן צילום המחשה: רויטרס

כי את המופע הזה מקלקלת הנוכחות על הבמה של מי שמעולם לא נשאלו אם הם רוצים להיות שם: קרוב לשלושים חתולים וכלב אחד. הם הגיעו לארץ מרוסיה בכלובים, וכך מטלטלים אותם מעיר לעיר, מאולם לאולם, ממתנ"ס למתנ"ס. אני רואה אותם מוחזקים גבוה מעל הבמה על-גבי חישוקים. המוסיקה והקהל רועשים. אורות מסנוורים מופנים אליהם. כל תזוזה שלהם תנענע את החישוק ותקשה על שמירת היציבה. אני רואה אותם בתנוחה קפואה נגררים מצד לצד על גבי סוס עץ; או מאולצים לחצות את הבמה על גבי מוטות אופקיים המוחזקים באוויר; או נאחזים שלא ליפול ממשטח ישיבה קטן, בקצהו של מוט, שנישא על הבמה בידיהם של פועלי המופע – והאחרונים מסחררים את המוטות, מטים אותם, שומטים אותם כמעט עד לרצפת הבמה, והכול כשהחתול עליהם.

אולי זה יהיה המופע האחרון

כשיוסי שריד היה השר לאיכות הסביבה, הוא אסר על כניסתם לארץ של קרקסים עם חיות בר. חיות ביתיות לא היו תחת סמכותו. בג"ץ קבע בשנת 1997 שבידור אינו הצדקה לגרימת סבל לבעלי חיים. אדרבא, יש מימד של כיעור וחוסר תרבות בקהל צופים שמשתעשע נוכח בעלי-חיים שנגרם להם סבל. לפי החוק אדם שרוצה להעלות מופע עם בעלי חיים חייב קודם לכן לשכנע את משרד החקלאות שלא נגרם להם סבל: לא במופע, לא בהכנות למופע ולא בתנאי ההחזקה. אבל האכיפה בעייתית, וכך הגיע לישראל גם המופע הנוכחי.

אולי הפעם זה יהיה המופע האחרון. מופעים כאלו מתקשים יותר ויותר למצוא אולמות שיסכימו לארח אותם. הדבר אילץ את מארגני מסע ההופעות האחרון לבטל שלוש הופעות. במקומות שהמופע התקיים בכל זאת, התקבל המופע עם משמרות מחאה. כרוזים חולקו לרוכשי

הכרטיסים. ההתארגנות באה מהשטח ו"תנו לחיות לחיות" נתנה לה גב ותמיכה. אזרחים כתבו מכתבים לאולמות ולעיריות שבהם התקיימו המופעים ודרשו את ביטולו. ההזדהות עם המחאה רחבה.

ועדיין התופעה לא נעקרה מהשורש. לא תמיד מדובר במופעים גדולים באולמות. לפעמים מדובר ב"קוסם" שמנצל יונה, דג או ארנבת – והילדים וההורים לא יודעים מה קורה מאחורי הקלעים. לפעמים מדובר בהפעלה ליום-הולדת עם בעלי חיים – כותרת שהמשמעות שלה עלולה להיות בעלי חיים שסובלים מטלטול מתמיד ממקום למקום ומהצקות.

ילדינו זכאים להתפעל מלהטוטנים מוכשרים. הם זכאים להתפעל מהחתול שיודע לפתוח דלתות בבית - לא כי אולף אלא כי כך הוא רוצה! הם זכאים שנחנך אותם שבעלי-חיים הם שותפים נפלאים לחיים – לא כלים לניצול בתעשיית הבידור.

הכותב, יוסי וולפסון, הוא עו"ד של עמותת תנו לחיות לחיות