המדינה הפקירה גם את בעלי החיים
הפרות הופכות למכונות חליבה, החזירות למכונות הולדה והעכברים למכשירי מחקר חד פעמיים. והכלבים? כשלא מעקרים - ממיתים
כשאני שומע על אדם פרטי בירושלים שכבר עיקר על חשבונו את כל החתולים ברחוב שלו – אני שואל איפה התקציב הממשלתי. כל פעם שאני רואה פקיד ממשלתי מניד את ראשו בספקנות מול הצעה לקבוע עיקור חובה מסובסד לכלבים, אני יודע: אנחנו חיים במדינה שבה לא מתערבים באופן שבו אדם נוהג בקניינו, במדינה שבה בעלי חיים הם קניין, במדינה שאין לה תקציבים לפתור בעיות ציבוריות.
הפתרון לבעיית הכלבים הלא רצויים הוא פשוט, מוכר, הומאני ובהישג יד. אבל במקום להשקיע בו, המדינה מעדיפה שימשיכו להיוולד מאות אלפי כלבים שדינם מוות. רק סכום כסף עלוב מוקצה לצמצום ההתרבות של בעלי-חיים חסרי בית. וכל פעם שמועבר חוק ההסדרים אנו עוצרים את נשימתנו: שמא יילקח גם הפירור הזה.
וכשלא מעקרים - ממיתים. וכמו הבריאות, כמו החינוך – גם האיסוף וההריגה של כלבים חסרי בית מופרט. והתוצאה של ההפרטה היא מצוקה. אנחנו שומעים על קבלנים שאוספים כלבים בפתח ביתם – כנראה הם מקבלים שכר לפי ראש. אנחנו שומעים על מכלאות פרטיות אליהן מובאים הכלבים האלו, ושומעים על תנאים מזעזעים ועל רשימות מוות.
תנובה מסרבת
ולא רק הכלבים והחתולים הם קרבן השיטה הכלכלית. כל אימת שאנחנו מבקשים לבטל איזו פרקטיקה של ניצול בעלי חיים, אכזרית ככל שתהיה, מנופפים מולנו ב"זכות הקניין" (שוב: בעל-חיים, נפש חיה, נחשב לקניין). מנופפים מולנו גם ב"חופש העיסוק". כשאנחנו דורשים לאסור יבוא של פרוות, מתייצבות מולנו גילדות של פרוונים ומנופפות בעקרון הסחר החופשי. מזלנו שבמשרד המשפטים הכריעו שאיסור על יבוא פרוות לא פוגע באמנות הסחר.
המדינה הפקירה את בעלי חיים והפקידה את גורלם בידי השוק הפרטי. ובשוק הפרטי הם מנוצלים עד תום כדי למקסם רווחים. פרות הופכות למכונות חליבה, חזירות למכונות הולדה, עכברים למכשירי מחקר חד פעמיים, קופים לסחורה ליצוא. רפורמה ממשלתית בתעשיית
הביצים תשתמש בכספי משלם המסים כדי לתת הטבות לבעלי הון שישתלטו על תעשיית הביצים. המושבניקים יישארו ללא פרנסה, והתרנגולות יישארו בלולי כלובים תעשייתיים. את האחריות, שהממשלה השילה מעליה, תאגידי הענק לא רוצים לקחת. כך, למשל, תנובה, למרות פניות של תנו לחיות לחיות, מסרבת לקחת אחריות על תנאי המחיה של התרנגולות שאת ביציהן היא משווקת.
בהפגנה בירושלים שמעתי את פרופ' יוסי יונה מוחה על כך שעובדים הפכו להיות "כוח אדם". במדינה שלנו בעלי חיים הפכו לסחורה. שמעתי על מדינה שהפקירה את אחריותה לאזרחיה. גם האחריות לבעלי חיים הופקרה. לכן, במוצאי השבת הקרובה תמצאו אותי בהפגנה לצדק חברתי, בגוש שיקרא לצדק חברתי – גם לבעלי-חיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם