דוח

ההדלפות ושלטון החוק

מתבקש לשאול, לאור דוח המבקר מאתמול וחשיפת זהות המדליף מלשכת ראש הממשלה, מה כאן ההבדל. מדוע מבחינים בין ד"ר עוזי ארד, שחמק מהלשכה בלא עונש, לעו"ד ליאורה גלאט ברקוביץ, הפרקליטה המדליפה שחטפה כתב אישום? ולמה במקרה של הבת מיכל ברק אין חקירה, ובמקרה של מיכל ליברמן יש? ככה זה כשלא כולם שווים בפני החוק

בן כספית | 18/5/2011 5:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כמה מכם מאמינים שהמיליונים שקיבלו החברות של אהוד ברק, אחרי שמונה לתפקיד שר הביטחון, אכן נכנסו לכיסיהן של בנותיו, להן העביר את הבעלות באותן חברות רבע שעה לפני כניסתו לתפקיד? כמה מכם מאמינים שאהוד ברק מסר את מלוא המידע על עסקיו, רווחיו, חברותיו וענייניו למבקר המדינה? נדמה לי שמספר המאמינים לשתי המעשיות הללו גדול רק במעט ממספר המצביעים של "עצמאות" בבחירות הבאות לכנסת.

אהוד ברק. מי מאמין לו?
אהוד ברק. מי מאמין לו? צילום: ראובן קסטרו
צריך לקרוא את דוח המבקר כדי להבין עם מי יש לנו כאן עסק: איך הכל מתבצע בחסות החשיכה, איך מטשטשים את הבעלות על אותן חברות עלומות באמצעות שרשורים ארוכים ומעייפים, איך עושים את כל זה שלושה ימים לפני הכניסה לתפקיד שר הביטחון, אחרי הניצחון בפריימריס, כשכבר ברור שברק הוא שר הביטחון הבא.

ועכשיו, שאלה אחרונה, מתבקשת: מדוע במקרה של מיכל ברק אין חקירה, ובמקרה של מיכל ליברמן יש? למה מיכל אחת בוכה והשנייה צוחקת? מי שיגיד שיש הבדל בין המקרים, צודק. המקרה של ליברמן, על פניו, נראה חמור יותר. אבל העיקרון זהה, גם השיטה דומה, ולכן רק חקירה משטרתית אמיתית יכולה לחשוף את הקרחון האמיתי שרובץ מתחת לפני השטח. מה גם שהמבקר עצמו ציין שקשה היה לקבל מידע ולא הייתה לו יכולת להשיג כזה שלא מפיו של ברק עצמו, כי הוא לא משטרה. כל מי שחושב שבמקרה דומה הייתה נפתחת חקירה נגד ליברמן, חושב נכון.

ועוד דוגמה: תארו לעצמכם שליברמן מונה לשר חוץ בישראל (כן, זה אפשרי) וכעבור זמן מה מתברר שאשתו אלה פתחה חברת ייעוץ אסטרטגית, הפועלת מביתם המשותף בנוקדים, ובהגדרת מטרותיה ואופי פעולתה נאמר שהיא עוסקת בניצול קשרים בצמרת הכלכלית-עסקית-מדינית בישראל. החברה כבר פועלת, הכסף כבר זורם, והעולם שותק. האם יכול להיות שהיתה נפתחת חקירה? כן, יכול להיות. כי היו חושדים שאלה ליברמן מנצלת את קשריו של בעלה ואת עוצמתו, והוא, בעצם, עומד מאחורי החברה הזו, שמכניסה כסף למשק הבית בו הוא שותף.
נתניהו בחר להתעלם מהקולות

אצל ברק זה קרה עם סיפור "טאורוס" הבלתי נשכח, וכמו תמיד אצלו זה נגמר ב"נו-נונו", החזרת הכספים שכבר התקבלו והבטחה "ללמוד את הדוח וליישם את עיקריו". חקירה? יוק. גם אתמול, למרבה הגיחוך, הודיע ברק שהוא מכבד את דוח המבקר ו"יישם את עיקריו".

איך הוא מתכוון ליישם את עיקרי הדוח? בפעם הבאה שירשום חברות קש על שם בנותיו יעשה את זה בצורה יותר מתוחכמת ומוסווית? לא בטוח שיש צורך. כי אהוד ברק, שומר חומות רחביה, נוטר שלטון החוק לדורותיו, תמיד ייצא נקי. נגדו לא תיפתח חקירה. ואם תיפתח, כולם ישתקו ולא יקרה כלום (ראו פרשת "עמותות ברק" בהן זרמה כמות אדירה של כסף כמותה לא נראתה כאן באף קמפיין, אבל לא יצא משם אפילו כתב אישום אחד לרפואה).

ועכשיו נעבור לסקנדל היומי השני מאתמול, זה

שעיקריו היו מרוחים על הקיר מהרגע הראשון, להלן פרשת עוזי ארד מספר 300 בערך. הרי הזהירו את בנימין נתניהו בטרם מינה את האיש לתפקיד רגיש כל כך. הרי בנימין נתניהו כבר חווה חוויה לא קלה עם ארד בקדנציה הקודמת. הרי נכתב כאן, אינספור פעמים, עד כמה האיש המוכשר הזה, ארד, אינו מתאים לתפקידים רגישים בסביבה סטרילית, הכרוכים גם במגעים אישיים עם יצורים אנושיים.

הרי פורטו התקלות הלא מעטות בהן היה מעורב בחייו, במוסד ובמקומות אחרים. ולמרות כל זאת, בנימין נתניהו לא ראה את הקולות, לא שמע את המראות והעדיף להיכנס עם הראש בקיר לטרגדיה שעיקריה היו ידועים מראש וגם נכתבו מראש, תוך גרימת נזק ממשי לעניינים שלנו. כי המטה לביטחון לאומי עוסק לא רק בביטחון של ביבי, אלא גם בחיים שלנו.

אם ארד יפתח פה תפרוץ כאן רעידת אדמה

ויש אפשרות אחרת, שבנימין נתניהו בכלל לא מקבל את ההחלטות. שרוב המינויים נכפים עליו, בגלל התנהלויות שאינן ענייניות בסביבתו. מה שלא יהיה, היועץ לביטחון לאומי נחשף כמדליפן של עניינים רגישים מאוד, חיוניים לביטחון המדינה.

עוזי ארד. נאלץ לעזוב בקול ענות חלושה.
עוזי ארד. נאלץ לעזוב בקול ענות חלושה. צילום ארכיון: פלאש 90
היו לו כמובן סיפורים מתירוצים שונים, אבל התוצאה הסופית ברורה: ארד קיבל אחריות על ההדלפות. ראש השב"כ, יובל דיסקין, בישר באופן אישי לראש הממשלה את בשורת האיוב המתבקשת הזו ואף הוריד את הסיווג הביטחוני של ארד באופן מיידי.

היה ברור שהוא לא יכול להישאר בתפקידו, אבל נתניהו לא יכול לסגור פרשה בלי למצות את סאת התקלות והכישלונות, אז הוא התעקש למנות את מקורבו הפטפטן לתפקיד השגריר בלונדון, וגם זה התפוצץ ברעש גדול, וארד נאלץ לאסוף את ענייניו וחפציו ולעזוב את לשכת ראש הממשלה בקול ענות חלושה מאוד. והארץ תשקוט ארבעים שעה, עד הסקנדל הבא.

ועכשיו תנסו לענות מה ההבדל בין ד"ר עוזי ארד לבין עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ, הפרקליטה המדליפה ההיא, שאחרי שנתפסה (בגלל התנהלות עיתונאית מביישת) הועמדה לדין ונשאה בעונש. מדוע אצל גלאט-ברקוביץ, שהדליפה עניין שלא נגע לביטחון המדינה ועשתה את זה ממניעים אידיאולוגיים, הייתה חקירה והיה כתב אישום, ואצל עוזי ארד אין חקירה ואין כתב אישום? לי זה לא ברור.

נכון, אם ארד יפתח פה תפרוץ כאן רעידת אדמה אזורית וצונאמי מפלצתי ישטוף את חופינו, אבל לא זו צריכה להיות הסיבה לפתיחת חקירה או סגירתה. כולם אמורים להיות שווים בפני החוק. העיקרון הזה, למרבה הצער, הפך מזמן לאות מתה. אם תופסים אותך במשהו, עדיף שתהיה עוזי מליאורה, והכי טוב להיות אהוד. ברק, לא אולמרט.

> nrg גם בפייסבוק. הצטרפו לרשימת החברים שלנו וקבלו עדכוני חדשות

בלוגים של בן כספית
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

בן כספית

צילום: דעות

עיתונאי, משפטן, ישראלי. היה בעבר שליח 'מעריב' בניו-יורק. כתב ופרשן מדיני-פוליטי-בטחוני. כתב שלושה ספרים וסיקר חמישה ראשי ממשלה

לכל הטורים של בן כספית

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->