כוח לעובדים או ההסתדרות:
מדוע בחר ועד עובדי חיפה כימיקלים, אחד מסמלי העבודה המאורגנת ומאבקי העובדים בישראל, לנטוש ארגון גדול וחזק לטובת גוף קטן וצעיר
שלשום כתב ב-מעריב יו"ר מטה המאבק של הועד, כמעט שלושים שנה במפעל, על המאבק החריף שעובדי חיפה כימיקלים מנהלים נגד ההנהלה שממשיכה בתהליך ההפרטה, במלחמה בחוזה הקיבוצי ובמעבר לחוזים אישיים ולהעסקתם של עובדי קבלן. במקביל טען הכותב כי התנאים הסוציאליים של העובדים מקוצצים וכי ההנהלה אינה מקיימת הסכמים שנעשו עם ותיקי המפעל.
מה מסמנת הבחירה של הפועלים שבעי הקרבות של חיפה כימיקלים לעבור מההסתדרות הגדולה לכוח לעובדים? נסתכל על העובדות: מ-1997 ועד היום לא התקוממה ההסתדרות מול פיטורים של מעל 180 עובדים ולהחתמה על חוזים אישיים של מאה עובדים חדשים.
ההסתדרות שתקה כשההנהלות המתחלפות של המפעל, כל אחת בתורה, כיווצה את ההסכמים הקיבוציים והתעלמה מהם. גם בתחילת המאבק הנוכחי ניסתה למתן את זעם הפועלים.
השיא מבחינת העובדים היה צעד שיזם נציג ההסתדרות, אריה זולא. אחרי התנהלות גסה של ההנהלה נגד הוועד, שכללה עקירת דלתות והסטה, בחר זולא שלא הגיב. הוא אף קבע לבדו פגישה עם מנכ"ל החברה, והודיע לוועד שבפגישה יסגרו הסכמות.
ועד העובדים, שרצה להיות נוכח בפגישה ולוודא שלא נסגרות הסכמות מאחורי גבו, לא קיבל אישור מנציג ההסתדרות להשתתף פה. זה היה הקש האחרון על גבם המכופף של עובדי המפעל. הם הרימו טלפון לארגון המתחרה, כוח לעובדים.
ההסתדרות היא גוף ענק וחזק עם זיקה פוליטית היסטורית לממסד. בזמנו היא היתה המעסיק השני בגודלו במדינה, והיא סיפקה לחבריה שירותים כמו קופת חולים וקרן פנסיה. גם כיום, כשגופים אלה לא ברשותה, נהנית ההסתדרות ממעמד של מונופול כאיגוד מקצועי אצל המעסיקים והמדינה, עדות לכוחה בעבר. כדי להישאר ככזה, להסתדרות היה אינטרס מובהק למנוע חקיקה של חוקי עבודה העוסקים בקבוצות ובארגוני עובדים.
מרבית החוקים בנושא עוסקים כיום בעובד כפרט: חוק הלנת השכר, חוק שעות עבודה ועוד. אין חקיקה העוסקת במערכת היחסים בין ארגון העובדים לוועד העובדים או כזאת שתסדיר התנהלות השקופה של ארגון העובדים ותפקח עליו. כך למשל, ההסתדרות אינה חייבת לעמוד לביקורת מבקר המדינה.
כוח לעובדים הוקם ב-2007 על ידי קבוצת אקדמאים: עו"ד איתי סבירסקי, שי כהן וד"ר ליאת יקיר. מייסד נוסף היה ד"ר עמי וטורי. וטורי
על הדגל שלהם חרת ארגון כוח לעובדים את המילה "דמוקרטי". ובמילה הזאת מקופל ההבדל המהותי בין ההסתדרות לכוח לעובדים, ובין הרוחות ההיררכיות שנשבו לפני 50 שנה לרוחות הטריות שנושבות היום.
בכוח לעובדים שותפים העובדים לכל ההחלטות שמתקבלות מול ההנהלה. בלי הצבעה של כל קול וקול שלהם, הארגון לא יחתום על שום הסכם עם המעסיק. זאת בעוד שההסתדרות כופה על העובדים לקבל את ההחלטות שקיבלה עם ההנהלה בלי שיינתן להם ייצוג בפגישות. כל עוד בהסתדרות לא יתעוררו ויסדירו את פעילותו של הארגון, המודל הדמוקרטי של כוח לעובדים עשוי להיות הכתובת היחידה של 2.5 מיליון העובדים שעדיין אינם מאוגדים עדיין בישראל.
> nrg בפייסבוק. הצטרפו לרשימת החברים שלנו וקבלו עדכונים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם