הגיע הזמן לדמוקרטיה ישירה: על שיטת הממשל
הפוליטיקאים נבחרים על ידינו אבל פועלים נגדנו בגלל שיטת ממשל לקויה. הסיבה: הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה של נציגים
עבירות מין אינן התחום היחיד בו עמדתו של המחוקק שונה כנראה מתפיסת עולמו של הציבור הרחב. כמה מאיתנו, למשל, מסכימים שהטלת מכסים של מאות אחוזים על פירות וירקות מיובאים, מכסים שמייקרים בשיעורים אסטרונומיים את התוצרת הטרייה ומביאים לשולחנם של מיליוני ישראלים פירות וירקות מסוג ב' מתוצרת הארץ - כל זאת במטרה להגדיל את רווחיהם של אלפים בודדים של חקלאים מקומיים - היא תקנה צודקת?
וכמה מאיתנו תומכים בהעלאה של עשרות אחוזים במשכורות רבני הערים בתמורה לעבודה חסרת ערך? יש להניח כי רובנו מעדיפים שהחקלאים יעשו הסבה מקצועית, ושהיינו שולחים את הרבנים לקושש תרומות או לעבוד בהיי-טק. בכל זאת, הכנסת מתעקשת לחוקק חוקים, והשרים מתקינים תקנות, שהציבור הרחב מתנגד להן.
הפוליטיקאים נבחרים על ידינו, אז למה הם פועלים נגדנו? התשובה נעוצה בשיטת ממשל לקויה. הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה של נציגים ולא דמוקרטיה ישירה.
המשמעות היא שבמקום להצביע על חוקים, אנחנו בוחרים חברי כנסת שיצביעו בשבילנו. הציבור הרחב, אשר נאלץ לעבוד קשה למחייתו, אינו יכול לצבוא על שערי הכנסת. הזירה הפוליטית נותרת, לכן, פנויה ללוביסטים מקצועיים ולקבוצות לחץ שזמנם בידם והממון בכיסם.
כך מצליחים החקלאים, הדתיים, והפמיניסטיות להעביר חוקים שלעולם לא היו עוברים במשאל עם - שלא לדבר על טייקונים אשר מצליחים לקדם תקנות שמגדילות את
הדמוקרטיה של נציגים פשטה את הרגל. גם בחירה ישירה של החכ"ים לא תפתור את הבעיה, כי הנבחרים – מטבעם – יישארו חשופים ללוביסטים, שירמזו להם בצורה שאי אפשר לטעות בפרשנותה, שאם ברצונם בקריירה רווחית אחרי שיגמרו עם הפוליטיקה - מומלץ להם לקדם חוקים מסוימים.
הייאוש הגדול מהפוליטיקאים גורם לכך שאחוזי ההצבעה בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות הולכים ויורדים עם השנים, מה שרק מפקיר את הזירה הפוליטית עוד יותר לחסדיהם של טייקונים, לוביסטים, שדולות וארגונים חברתיים לכאורה שמייצגים בפועל את האינטרסים של עצמם.
הפתרון האמיתי היחיד למשבר הדמוקרטיה הישראלית הוא לבטל את הפוליטיקה במתכונתה הקיימת ולעבור לדמוקרטיה ישירה – אשר תהיה מבוססת בעיקר על משאלי עם. הפוליטיקאים לא ייעלמו לגמרי מהתמונה (לפחות לא בשלב הראשון) – אבל תפקידם ילך ויצטמצם לניהול שוטף של ענייני המדינה.
ההחלטות הקובעות יוחזרו לריבונות העם – כמו בדמוקרטיה הקלאסית של הפוליס היווני. למי שחושש כי חזוני הוא אוטופיה בלתי ניתנת ליישום, או אפילו מרשם לברדק שלטוני – אני מזכיר שהמדינות הדמוקרטיות ביותר, העשירות ביותר והמאורגנות ביותר דוגמת שווייץ, קנדה וארצות סקנדינביה מרבות בעריכת משאלי עם. מי מאיתנו לא רוצה להיות כמו שווייץ או כמו שוודיה?
מבקרי הדמוקרטיה הישירה טוענים שהיא תחייב אותנו לקבל הכרעות חותכות בעניינים לא פשוטים, אבל אני טוען שהגיע מזמן הזמן שהעם יכריע בעניינים האלה.
דווקא העברת הסמכות לפוליטיקאים היא שאחראית לכך שבמרבית הסוגיות הקריטיות ביותר לקיומנו כגון גבולות המדינה, הבעיה הפלסטינית והקשר בין דת למדינה אנחנו מתחמקים במשך שנים מהכרעה חותכת, ומעדיפים פשרות חסרות תוחלת וכניעה לקבוצות לחץ.
כבר מזמן הגענו לנקודה שבה עלינו להחליט אם ברצוננו להיות מדינה ליברלית בנוסח אירופאי עם משק קפיטליסטי תחרותי או לשמור על השטעטל, להישמע לרבנים, ולתת צדקה ואפליה מתקנת לכל מי שזז.
מאחר והפוליטיקאים משותקים ואינם מסוגלים להגיע להכרעה, יש להחזיר את המנדט לעם. בניגוד לעבר, טכנולוגיית האינטרנט תאפשר לנו לקבל בתוך דקות ספורות הכרעות ראויות שהפוליטיקאים מתקשים לקבל במשך עשרות שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם