מיהו יהודי ומיהו ישראלי?
בניגוד להיום, כשהרבנים קובעים עבורנו מיהו יהודי, סיפור מגילת רות מיטיב ללמד אותנו על הנכונות של מדינת ישראל דאז לקלוט זרים
המטרה היותר רחוקה היא לצוד חתן אשר יגאל אותה מעוניה - אחת ולתמיד. מהגרת העבודה מצליחה במשימה. לאחר עבודה קצרה בשדות השלף, היא מפתה את בועז, חקלאי עשיר ואולי גם קצין בכיר בדימוס. הם מקימים משפחה, שאחד מניניה יהיה לימים לדוד המלך ויקים אימפריה.
גם אם הסיפור של רות איננו אמת לאמיתה – הוא מיטיב ללמד אותנו על הנכונות של מדינת ישראל דאז לקלוט זרים מתוך ידיעה שהם בעלי פוטנציאל כלכלי, מעשירים את התרבות, ומרחיבים את המאגר הגנטי.
ברור שההגירה של רות נעשתה מטעמים פיננסיים. ברור גם שבועז חשק בה מטעמים מיניים ולא בגלל צניעותה או דתיותה. מה כבר צנוע או דתי בשיקסע שנשכבת על בחור בשדה חיטה? בועז ורות לא שמרו על מרחק נגיעה. רות לא התגיירה כהלכה - או שלא כהלכה - ובועז לא השחית את זמנו בפלפולי גמרא אלא עבד קשה למחייתו. התוצאה הייתה מדינה עשירה ומודרנית - בסטנדרטים של תקופת המקרא.
מים רבים עברו, אפילו בירדן החרב, מאז אותם ימים. תפיסתם של הרבנים האורתודוקסים החרדים, אשר השתלטו על שער הכניסה למדינת ישראל בחסות הסכמים קואליציוניים אומללים ושיטת משטר מעוותת, את הקריטריונים להצטרפות לעם ישראל שונה לחלוטין ממה שהיה מקובל ביהודה המקראית (למרות שהם רואים את עצמם כצאצאים ישירים לאותו שבט).
בניגוד לכמה מעמיתיי החילונים – אני דווקא לא מוטרד מכך שהאורתודוקסים בחרו בגישה מחמירה. זכותם להקים מועדון אקסקלוסיבי ולהזמין
מאידך, מטרידה אותי ההחלטה שלנו להפקיד את המפתחות של מדינה חילונית ודמוקרטית בידי בעליו של מועדון דתי כושל, שמאמלל את חייהם של מהגרים שתרומתם הכלכלית, הביטחונית והתרבותית למדינה עולה בהרבה על תרומתם של בעלי המועדון (שבניגוד לאבותיהם נוטים להתנזר מעבודה ומשירות צבאי).
הגיע הזמן שהציבור החילוני יפסיק להוליך את עצמו שולל ולהעמיד פנים שהשאלה הבוערת היא מיהו יהודי או מהי יהדות. השאלה הזו מעניינת, במקרה הטוב, קומץ רבנים.
הבעיה היא שמסרנו לאותו קומץ שורה ארוכה של סמכויות חיוניות בתחום האישי: נתנו להם לקבוע שהזכאות לאזרחות ישראלית היא על בסיס של דם יהודי ולא על סמך קשר חברתי; נתנו להם מונופול על הנישואין, הגירושין ואפילו הקבורה; אפשרנו להם להשתלט על מערכת החינוך הממלכתית החילונית ולהאביס את ילדינו בכמויות אדירות של תנ"ך, תושב"ע ומחשבת ישראל בגרסה האורתודוקסית; נתנו להם יד חופשית בצבא לעייף את חיילינו בקמפיינים דתיים שזוכים לשם "מסעות התעוררות לכבוד החג".
אפילו להודו נתנו להם להיכנס ולהקים בתי חב"ד, שמסבירים בחיוך מזויף לכל ישראלי שהם פוגשים בטראק שמי שיניח תפילין יגמור בגן עדן. כל זה נעשה כמובן על חשבוננו כמשלמי מסים, דרך תקציב משרד החינוך, משרד הדתות, מערכת הביטחון ועמותות למיניהן, וגורר אותנו בעל כורחנו לדיונים תיאולוגיים על גיור, שאינם רלוונטיים עבורנו.
כמו רות המואביה, גם הגרים של ימינו – מרביתם עולים מרוסיה - טרודים בעיקר בבעיות פרנסה ומציאת בן זוג. הם כבר מזמן ישראלים, אזרחים מועילים שרוצים – או מוכנים - להתגייר רק כי יש מי שגורם להם לחשוב שהגיור יעזור להם להתקדם בחיים.
לכן, הפתרון לבעייתם אינו בתיקון או בשיפור של מנגנון הגיור אלא בהפרדה בין דת למדינה, שתוציא את הדת מחייהם של מי שאינם רוצים בה. ניתן לרבנים האורתודוקסים לקבוע מיהו יהודי, בתנאי שהם יאפשרו לנו לקבוע מיהו ישראלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם