תג מחיר לעלילות שווא

מרבית התלונות על עבירות מין שבוצעו על ידי גברים מוגשות כאקט נקמני של נשים במהלך הגירושים. הגיע הזמן לשים לזה סוף

אמיר חצרוני | 19/6/2011 20:51 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
צעת חוק חיונית תעלה בקרוב לדיון בכנסת. חברת הכנסת יוליה שמלוב ברקוביץ (קדימה) דורשת להעניש נשים (וגם גברים) שמגישים למשטרה תלונות שווא נגד בני ובנות זוגם, ומאשימים אותם ללא סיבה בעבירות מין ואלימות.

כדי להבין את חשיבותה של הצעת החוק צריך להכיר את הסטטיסטיקה הרלוונטית. בשנת 2010 הוגשו למשטרה כ-4,500 תלונות בנוגע לעבירות מין. מרבית התלונות הוגשו על ידי נשים וכוונו נגד גברים. המשטרה עצרה פחות מ-800 מהגברים נגדם הוגשה התלונה. בשאר המקרים התלונה לא הייתה מספיק רצינית בשביל להצדיק מעצר.

אם נוסיף לתמונה את מספרם של עברייני המין אשר מורשעים ויושבים בכלא (כאלף גברים בסך הכל – וזה כולל גם עבריינים מהשנה האחרונה וגם משנים קודמות), מגיעים למסקנה שמרבית התלונות על עבירות מין של גברים הן תלונות שווא. פחות מאחת מכל ארבע תלונות כאלו מצדיקה מעצר של החשודים (למרות שכמעט בכל התלונות החשודים קלים לאיתור).

רק מיעוט קטן מתוך האחוז הנמוך ממילא של תלונות שמצדיקות מעצר מסתיימות בהרשעה בדין ובמאסר. בתלונות הנוגעות לאלימות לא מינית שמגישות נשים כלפי בני זוגם הגברים המצב אינו שונה בהרבה: על כל תלונה שמובילה למעצר של העבריין, יש כמעט שלוש תלונות שנדחות על הסף.
האיום בהגשת תלונה הופך לנשק אסטרטגי

ריבוי תלונות השווא נובע מסיבה ברורה: הפרקליטות בוחרת שלא לפתוח תיקים פליליים נגד נשים, אשר מייחסות מעשים איומים שלא היו ולא נבראו לבני זוגן. דבר זה מעודד הגשת תלונות שאין להן שחר, בידיעה שבמקרה הכי גרוע התיק ייסגר - לא לפני שעצביו של הגבר נגדו הוגשה התלונה יימרטו.

עצם התלונה, ואפילו האיום בהגשת תלונה, הופך לנשק אסטרטגי של הצד הנשי בהליכי גירושים

הגבר מבין שאם ברצונו להימנע מביקור בחדר החקירות המשטרתי עליו לגלות גמישות בכל הנוגע לחלוקת הרכוש המשפחתי, להציע לאישה מזונות נדיבים, ולוותר על גישה לילדים המשותפים.

מדוע פרקליטות המדינה מטפלת במתלוננות השווא בכפפות של משי? מכיוון שבכירי הפרקליטות תופסים את הנשים כמין החלש, ול"חלשים" - כידוע -  מוותרים גם כשהם מעגלים פינות ועוברים על החוק.

הקשר בין נשיות לחולשה כבר אינו רלוונטי

בפועל, הקשר בין נשיות לחולשה, שאולי התקיים בעבר הרחוק, איננו רלוונטי במציאות שבה אפליה מתקנת לטובת נשים בעבודה ובמיסוי היא ברירת המחדל, וכאשר חקיקה דרקונית בנוגע לעבריינות מין בכלל ולהטרדה מינית בפרט הופכת כל גבר נורמטיבי לעבריין בפוטנציה וכל חיזור רומנטי לעבירת מין. ועדיין, אפילו החקיקה המחמירה אינה מצליחה למצוא אלמנט פלילי במרבית התלונות של נשים נגד בני זוגן.

המשך המצב הקיים מעניק פרס עידוד לנשים עברייניות, ומאמלל בכל שנה את חייהם של אלפי גברים, שחטאם היחיד הוא שבחרו להתחתן - או לנהל משק בית משותף - עם נשים נקמניות, שרותמות את רשויות אכיפת החוק למסע צלב פרטי.

הפללת הנשים הללו תזרים חמצן למי שנרדפים בשל מינם, ותשחרר את העומס מעל המשטרה והמערכת המשפטית.

כל זה לא בא לומר כי יש להקל ראש בעבירות מין או במעשי אלימות בין בני זוג. יש להעניש את העבריינים האמיתיים בכל חומרת הדין. ואולם, שני המינים צריכים להבין כי לעלילות שווא יש תג מחיר גבוה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמיר חצרוני

צילום: .

פרופ' אמיר חצרוני הוא מרצה בכיר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. הדעות המפורסמות הן דעותיו האישיות בלבד

לכל הטורים של אמיר חצרוני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->