משחקים גרעיניים: המאבק על המזה"ת
השאלה אם לאיראן תהיה פצצת אטום היא עניין איראני פנימי שיוכרע בטהרן. ההתבטאויות נגד תקיפה צבאית מחזקות את התומכים בגרעין
בשעתו, אלון, ממתנגדי האופציה הגרעינית, טען שנשק גרעיני באזור יביא ל"מאזן אימה" אזורי (כולם ירצו פצצות), ויחליש את כוחה היחסי של ישראל בגלל שטחה המצומצם. אולם יש מדינאים, בדיוק כמו שיש עיתונאים ופרשנים, שדווקא מוכנים לייצב מאזן אימה גרעיני אזורי.
"אנחנו לא יכולים למנוע את חדירת הנשק הגרעיני" לאזור, טען פרס לאחר מלחמת לבנון השנייה. ההכרזה הזאת איננה נבואה אלא מדיניות קונקרטית שבאה לידי ביטוי במשך חצי מאה. כשהרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ובעלי תפקידים נוספים דאגו לתת דרור למחשבותיהם על כך שהאופציה הצבאית איננה רלוונטית, ושהם "לא ישנים בלילה" בגלל ראשי המדינה, מאחורי אמרותיהם על "דאגה" מסתמר מאבק ממשי על עתיד האזור.
לפני מספר ימים דווח שפרס הכשיר את אשכנזי ודגן כ"קול השפוי" במאבק על מדיניות ישראל-איראן, וכך הוא נעזר בהם בכדי לקדם את מדיניותו. לגבי אשכנזי אין ספק. לגבי דגן יש.
למה "קול שפוי" ? האחרון טוען כבר כמה שנים בכל העולם - והבה נניח למה שמדווחים בטלויזיה הישראלית - "שהוא לא מאמין באופציה צבאית. בשום סוג של אופציה צבאית" (" סאנדיי טיימס", 7.9.08).
מה שכן ברור הוא
ההכרעה נגד גרעונה של איראן תתרחש אך ורק בתוך איראן, במאבק בין התומכים והמתנגדים לפצצה. מתקפה תביא רק לעיכוב הפרויקט והמתנה לסיבוב הבא. מאבק זה נעזר במגמות השונות הקיימות במערב ובישראל.
הדיבור בישראל המבטל את האופציה הצבאית רק מחזק את ידי התומכים בפצצה, שכן הוא נותן להן תחמושת לטענה שישראל לא תעשה דבר. יוצא אפוא, שמי שמוריד את האופציה הצבאית מעל סדר היום מסייע לאיראן לרכוש פצצה ועל ידי כך מסייע להכניס את המזרח התיכון לעידן של מאזני אימה גרעיניים.
השבוע פירסם ארי שביט ב"הארץ" שמי שבלם את הרעיון של אופציה צבאית בשנתיים האחרונות היה דווקא בוגי יעלון, למרות המגמה הרווחת להציגו כמחרחר מלחמה.
מאחורי הקלעים מתרחש מאבק על עתיד האזור, אולם הוא לא מאבק בין "מטורפים" דוגמת ברק ונתניהו לבין ה"שפויים" דוגמת פרס, אשכנזי ויעלון. משה דיין טען שיש מאבק "בין שתי קבוצות או צוותים החלוקים על הדרכים בהן יש לנהל את מדינת ישראל". הוא גם הוסיף, שיש הסכמה שאת המחלוקות לא חושפים ב"רחבת שוק המוגרבי". ה"היגיון" של אלו המדברים נגד אופציה צבאית מחזק את תומכי הפצצה באיראן, וזה היגיון מפחיד למדי, שההיסטוריה מוכיחה שעדיף בלעדיו.