הבושה שלנו: סגירת הספרייה בקריית שמונה
האור בספרייה בקרית שמונה עוד רגע ייכבה, ואז אפשר יהיה לומר שמשהו מת בנשמה שלנו. כמה מילים על גוויעת התרבות בפריפריה
בבת אחת התייתמה הספרייה בקרית שמונה מחמישה אבות: משרד החינוך, משרד התרבות, החברה למתנ"סים, העירייה ומשרד הפנים.
לבית המשפט המחוזי בנצרת לא נותרה ברירה אלא להוציא צו סגירה למתנ"ס בקרית שמונה ולשלוחותיו ולמנות כונס נכסים ומפרק. המפרק החרים בין השאר את ציוד הספרייה הדל שערכו נאמד ב-150 אלף שקלים. על כן, בעוד כמה ימים, אפשר יהיה לקנות את דיקנס, שלום עליכם ושלונסקי יחד בשקל אחד.
הילדים שידם כבר אינה משגת גביע של גבינה בבוקר, יעמדו ובעיניים כלות יביטו בנכסי הרוח שלהם המתגבבים בערימות ומוחרמים. הכרתי את הסבים של הילדים האלה בשנות החמישים. הם נאפו ביקוד הקיץ בבדונים, בפחונים ובצריפים.
בחורף קפאו מקור ללא יכולת להפעיל תנורי חימום, לפי שלא היה ברשותם אף לא ליטר אחד של נפט. המאושרים שבהם, אשר זכו בעבודה, לא קיבלו שכר בסוף החודש, כי אם תלושים שכוחם היה יפה רק באיחור רב. הילדים רעבו ללחם.
הספריה בקרית שמונה, השבוע. ''דיקנס, שלום עליכם ושלונסקי יחד בשקל אחד''.
צילום: חמד אלמקת
הבושה בוערת על מצחנו
ההורים נאלצו למכור את התלושים לגזלנים במחיר מוזל, כה מוזל. במקום חמש כיכרות לחם, הביאו הביתה שלוש. בעוד בני הגזלנים זכו במינויים שערורייתיים ומצצו את לשד העיר עד כדי פשיטת רגל.
היום אוספים בעלי רצון טוב ספרים ישנים וחדשים מישובים שיד המצוקה לא מצצה את דמם ובשיירה עולים אל העיר המצולקת, מוכת הקטיושות, אל העיר היתומה מפרנסים הרואים בראש ובראשונה את טובת בני עירם.
אפשר להאשים את משרד החינוך, את משרד התרבות, את החברה למתנ"סים, את העירייה, ואכן הם אשמים.
אפשר להאשים את משרד ראש הממשלה שקיזז באחוזים ניכרים את התמיכה בישובי הפריפריה, ואכן הוא אשם.
אולם כאש טמאה הבושה בוערת על מצחנו אנו. איך הרשינו היווצרותו של בקע כה מחריד בין ישראל המתפקעת משובע וממותרות לבין ישראל שגוזלים ממנה הן את טיפת החלב והן את הזכות הבסיסית לגעת ברוח.
תושבי קרית שמונה אינם זקוקים לנדבה. באמצעים דלים הם בנו ישוב יפה. הם משלמים מיסים ואף מילאו את כיסיהם של כרישים נוכלים למיניהם. חיסול הספרייה שם יעיד על משהו שמת בנשמה שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם