אוניברסיטה ציונית: על שירת ההמנון בחיפה

הציונות היא תנועה של אמת, של תיקון ושל שחרור לאומי, אולם אין בכך משום התווית תוכנית לימודים, תוכנית מחקר או תוכנית של טקס סיום

אודי מנור | 29/6/2011 13:08 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בהנהלת אוניברסיטת חיפה נבהלו. לאחר שלפחות אחדים מחבריה לקחו חלק בטקס הסיום של הפקולטה למשפטים, ולא פצו פה כאשר הסתבר שלא יושר ההמנון הלאומי, הוציאו כמה מהם הודעה משונה המתנערת מהחלטתם של מנהלי הטקס ומדגישה את היותה של אוניברסיטת חיפה "אוניברסיטה ציונית".

פחד הוא יועץ רע, על כך אין ויכוח. אלא שיש גורמים העושים שימוש בהפחדה על מנת להשיג תוצאות בזירה הציבורית. במקרה הזה ברור לחלוטין כי הגורם העומד מאחורי הפעלת הלחץ על הנהלת האוניברסיטה הוא תנועת "אם תרצו".

ואמנם, אם למישהו היה ספק באשר לשורשים האידאולוגיים של התנועה הזאת הרי שבמקרה הזה הלוט הוסר: הפחדה היא מסימניו המובהקים של הימין. וימין הוא ימין גם אם הוא מניף בגאון ראוי לכבוד לכשעצמו את הדגל הציוני.
לאם תרצו אין שום קייס

לפני כמה חודשים תקפו אנשי אם תרצו את הפרופסור ניב גורדון מאוניברסיטת בן גוריון, על שהעז לומר אמת קטנה ולא מאוד חשובה, לפיה גלעד שליט הוא שבוי ולא חטוף.

באותה הזדמנות הצעתי אז לאנשי אם תרצו לא לעסוק בזוטות הגדרתו של שליט - אם כי לי אין ספק ששליט עצמו היה מעדיף לראות עצמו כחייל שבוי ולא כילד חטוף - ובמקום זאת להתמקד בתרומתו המחקרית של הפרופ' גורדון להבנת תולדות הסכסוך מכאן, ואת סיכויי פתרונו מכאן.

אילו היו עוסקים בנושאים אלו, דמותו של גורדון היתה מקבלת את ממדיה האמיתיים: שקרן בשירות אינטרסים זרים, שרלטן בחסות הערות שוליים ותואר אקדמי.

אותו עיקרון חל - או אמור לחול

- גם כאן. על השאלה האם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ראויה לתואר המגונה "פוסט ציונית" יש לענות לא באמצעות מבחן ההמנון בטקס הסיום, אלא ביחס לתוכנית הלימודים, לפרסומי המרצים הבכירים המובילים את הפקולטה, לנושאים בהם מתמקדים תלמידי המחקר בתואר השני והשלישי.

לא, לא עשיתי את הבדיקה. אנשי אם תרצו כבר הוכיחו את יכולתם הרבה והמבורכת בתחום זה. אין אלא להציע היפותזה, לפיה אם אנשי אם תרצו החליטו להתנפל על הפקולטה למשפטים בשל ההחלטה שלא לכלול את שירת ההמנון בטקס הסיום, הרי שככל הנראה בתחום החשוב באמת ההופך אוניברסיטה לראויה לשמה - ההוראה והמחקר - אין לאם תרצו שום קייס.

ככל שהסולידריות נשחקת נאחזים יותר בסמלים

לא מיותר לציין כי אין חובה לשיר את ההמנון הלאומי בכל הזדמנות. לא מיותר להוסיף כי לפחות ממה שניתן ללמוד ממקרים רבים ברחבי העולם, ככל שהסולידריות דה-פקטו הולכת ונשחקת, כך נוטים האנשים המודאגים, המפחדים והמפחידים, להיאחז בסמלים.

אין רע בלשיר את ההמנון, כדאי להיזכר במוטו שלו: להיות עם חופשי. מה שמוביל אותנו לסוגיה מהותית נוספת - האוניברסיטה. זו אינה יכולה להיות ציונית או פוסט ציונית. אוניברסיטה היא המקום בו חופש המחקר פוגש את החובה לחתור אל האמת.

גם אם אני, כמו אנשי אם תרצו, וכמו לא מעטים מסגל הפקולטה למשפטים בחיפה, סבור שהציונות היא תנועה של אמת, של תיקון ושל שחרור לאומי, אין בכך משום התווית תוכנית לימודים, תוכנית מחקר או תוכנית של טקס סיום.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אודי מנור

צילום: דעות

ד"ר בחוג להיסטוריה, תקשורת ואזרחות במכללת אורנים. מלמד היסטוריה במכינה ע"ש רבין. פרסם ספר על השמאל היהודי-רדיקלי בניו יורק של תחילת המאה ה-20, ביוגרפיה על ברל לוקר וספר בספרדית אודות 'ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית'. חבר מפלגת העבודה

לכל הטורים של אודי מנור

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->