אופציית ברק
כך מנסה שר הביטחון לשרוד את דוח מבקר המדינה על חשבון היכולת לקדם סנקציות נגד תוכנית הגרעין האיראנית
הם מפחדים, כתב מי שכתב, הם לא הצליחו לספק את הסחורה, הם חששו מכישלון, ולכן במקום להודות בטעות הם משתלחים בדרג המדיני. במקום להילחם באייתוללות, הם שופכים את מי השופכין על ברק ונתניהו.
קהל היעד של המאמר הזה הוא איש אחד, כסוף שיער וקפדן, מיכה לינדנשטראוס שמו. מבקר המדינה, ששוקד עכשיו על הדוח הנפיץ שלו בפרשה הבלתי נגמרת ההיא, יודע את האמת בנושא האיראני. ולכן, יש עכשיו צורך דחוף לדחוף לו את גירסת "בכלל לא התכוונו לתקוף באיראן" מבית היוצר של אהוד ברק. "רצינו רק לעשות כאילו", ולא לתקוף באמת, וגבי אשכנזי התבוסתן הרס לנו את הפוזה הזאת.
למאמר ב"הארץ" יש שתי בעיות. הראשונה היא שחוץ מלינדנשטראוס, קראו אותו גם אנשים בארה"ב, באירופה, בסין, ברוסיה, גם באיראן, והם קוראים עכשיו את הטענה שלישראל אין אופציה צבאית אמיתית נגד הגרעין האיראני וליום שלמחרת. בראבו. היה שווה. מעכשיו, יהיה קצת יותר קשה לקדם את הסנקציות נגד איראן, אבל העיקר שברק מכניס לגבי ומגדיל את סיכוייו לצאת בחיים מדוח המבקר.
הבעיה השנייה היא העובדות. הנה מקבץ קצר שלהן: כשנכנס בנימין נתניהו לתפקידו, הוא קיבל סקירה על ה"אופציה הצבאית" הנרקמת, זו ש"אינה קיימת". הפגישה התארכה, ואז נקבעה נוספת, ועוד אחת, בסך הכל עשרים שעות הוא ישב שם, ואחד מאנשיו סיפר ש"עיניו נצצו".
משחק אותה גבר
הציגו בפניו אופציה מפוארת, שזרעיה ניטעו עוד בימי קודמיו. נתניהו תמך בהמשך הטיפול בנושא האיראני, על מנת לשכלל, לשפר ולחדד. בסוד העניין הזה נמצאים אנשים רבים. הנה רשימה חלקית שלהם: יוחנן לוקר, היום מזכיר צבאי לראש הממשלה, לשעבר ראש מטה חיל האויר, אליעזר שקדי, עידו נחושתן, דן הראל, לשעבר סגן הרמטכ"ל, בני גנץ, שכיהן כסגן הרמטכ"ל, עמוס ידלין, אלוף מאיר כליפי וטל רוסו, לשעבר ראש אגף מבצעים.
הרמטכ"ל אז גבי אשכנזי מעולם לא הסתיר את האופציה הזאת. בכל הפגישות החסויות, וגם הגלויות, הדגיש פעמים רבות את קיומה, את האפקטיביות שלה, את העובדה שהיא על השולחן. שיטת הפעולה שאשכנזי הגה היתה לגייס את העולם באמצעות החדרת ההכרה שיש לישראל נבוט צבאי, ואם תגיע לקו האדום שלה לא תהסס להשתמש בו.
הראיה הטובה ביותר להצלחת
המהלך הזה היא הסנקציות הנוכחיות, וגם אלה שמתוכננות בעתיד הקרוב. העולם לא היה נחלץ בעוצמה כזאת אלמלא השתכנע שיש לישראל אופציה. אבל לאהוד ברק ושליחיו אין עניין כרגע בסנקציות, באופציות או בנזק שנגרם להרתעה הישראלית (כן, גם מאיר דגן גרם כאן נזק לא פשוט).
יש להם עניין רק בלינדנשטראוס. ולכן הם מעזים להעליל על אשכנזי, על דגן, על ידלין, ולהפוך אותם לתבוסתנים ופוטשיונרים, תוך ניצול העובדה הפשוטה שאין להם דרך לענות. מה יעשו, ינופפו בתוכניות? כל מה שנותר לנו זה להיזכר באופציה צבאית אחרת, שדווקא כן מומשה, על פי פירסומים זרים, כשסוריה ניסתה להגיע ליכולת גרעינית. אותם גיבורים יש בעלילה הזאת, כמו בעלילה ההיא. הפעם הם פעלו, על פי פירסומים זרים, ומי שניסה לעכב ולדחות אותם היה זה שעכשיו משחק אותה גבר.
אקו"ם