בשם ההמנון: תגובה לאם תרצו
מאחורי הקריקטורות של הערבי הקורץ וההתקפה על כל מי שלא חושב כמותם, לתנועת "אם תרצו" יש מעט מאוד תוכן
את האיום הרבני קל לזהות. כך גם את השמאל הפוסט ציוני. אך כיצד ניתן להתמודד עם צעירי ישראל הנאמנים כמו ארז תדמור המצהירים בכל חמש דקות אמונים לציונות, לדגל ולהמנון?
ארז תדמור האשים את "אנשי האקדמיה" (ביניהם פניה עוז-זלצברג, ניבה אלקין-קורן ואנוכי) על כך שהם "מרשים לעצמם להפיץ להג וסיסמאות חסרות בסיס". את עוז-זלצברג האשים ב"התלהמות", את אלקין-קורן הוא שלח לסעודיה או ללוב, ואילו אותי הוא שלח לקורס פסיכומטרי. מי יודע, אולי בעוד חמש שנים, כש'משמרות המהפכה' המזוקנות יחברו לימין הצעקני מהסוג של' אם תרצו', עוד נתגעגע לסוג כזה של סנקציות.
עד אז אין אלא להמשיך ולומר, כי כמו במקרה של תומכי 'מדינת ההלכה' (שהיא סיסמה ריקה), או במקרה של 'מדינת אזרחיה' (עוד סיסמה ריקה), כך גם במקרה של 'אם תרצו': מאחורי הקריקטורות של הערבי הקורץ, הדגלים וההכרזות, יש מעט מאוד תוכן. חרטא ברטא.
וכשאין תוכן, 'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה'. על מי? על כל מי שלא חושב ופועל על פי הקוד החדש של ארז תדמור גם אם מדובר במי שמגדירים את עצמם כציונים ופועלים בהתאם. כמוני למשל. או כמו פניה עוז-זלצברג.
המנון הוא לא מדד לפטריוטיות וליושרה. הוא לא תוכנית לימודים. המנון הוא סמל המבטא משאת נפש, מעט המחזיק את המרובה. "להיות עם חופשי בארצנו"
במסגרת החופש הזה שמחתי לקרוא את תחקיר 'אם תרצו' על האקדמיה. אדרבא, לא פעם שיבחתי אותו. אלא שלהבדיל, אך כמו ההמנון, הוא לא סוף פסוק. הוא בקושי נקודת מוצא.
84 אחוז מהקורסים בחיפה נגועים בפוסט ציונות? מבלי להיכנס לעובי קורת המתודולוגיה עליה מבוסס נתון זה, אני, כציוני, נוטה להביט על ה-16 אחוז בכלל - ובפרט שקורסים הם לא רק סילבוסים ורשימות קריאה, אלא בעיקר המפגש האינטלקטואלי בין סטודנטים ומרצים. כאשר סטודנט הלובש טי-שירט של' אם תרצו' יושב וסופר התבטאויות פוסט ציוניות של המרצה, הוא לא עסוק בלימוד לשמו.
"עוד לא אבדה תקוותנו". אף פעם לא מאוחר להשיב לאוניברסיטה את תפקידה האמיתי המצדיק משכורות של 30,000 שקל בחודש (גילוי נאות: אני מקבל מארז תדמור משלם המסים הנאמן 10,000 שקלים בלבד).
תפקיד האוניברסיטה הוא החובה - לא הזכות, החובה - לחתור אל האמת המדעית. וזו, מה לעשות, מורכבת מגוונים של אפור, הנגזרים מההבחנה בין סמלים לתוכן, בין מהויות לסיסמאות.
הבחנות כאלו זרות לשמאל הרדיקלי, לרבנים צרי אופק. ולימין הצעקני-הצדקני. הוויכוח על ההמנון מסמן את השלב הבא במאבק על דמותה של החברה והמדינה בישראל: בשם כבוד ההמנון, ארז תדמור ושות' דוחפים אותנו לאותם מקומות אליהם שואפים אלו שבכל מחיר מעוניינים לפגוע בהמנון וברוחו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם