על מלביני פנים: דרכה של קיצוניות
זהו סיפור על פלגנות ושנאת חינם. למעשה, זהו סיפור על עניין נורא יותר בו מסע הרדיפה אחרי שי ניצן עבר כל גבול
אין לי שום היכרות עם שי ניצן, מעולם לא שוחחתי איתו ואינני מכיר את חבריו. אבל הידיעות בתקשורת מספרות שחייו הפכו לסוג של גיהינום. הוא סובל הצקות, הטרדות ואיומים ממשיים. לאחרונה ניסו פעילי ימין קיצוני לפרוץ לביתו בשעה שהיה בחו"ל. הוא ייצג את ישראל.
השבוע החליט שדרן ברדיו "גלי ישראל", התחנה האזורית של יהודה ושומרון, לראיין את בתו, בהפתעה, ברדיו. היא בת 12. השדרן לגלג על אביה ("ההורים בחו"ל, השאירו אותך לבד, ברחו?"), טרח ואמר לה ש"המשנה לפרקליט המדינה זה אחלה ג'וב, לא?", והמשיך לשוחח איתה אחרי שציינה את גילה. ואולם במסגרת מסע הרדיפה שעובר על ניצן בשל עבודתו בפרקליטות, האירוע סר הטעם הזה הוא באמת זניח.
אירוע משמעותי יותר היה בחתונה. שי ניצן הוזמן אליה, אבל נאלץ לעזוב. שני פעילי ימין, כך דיווחה הידיעה, התיישבו לצדו של המשנה לפרקליט המדינה, בעודו אוכל ויושב לשולחן, והחלו מאשימים אותו ברדיפת התורה וברדיפת הימין.
ראוי להביא את הטקסט כפי שנכתב בידיעה המקורית: "ניצן רגיל אמנם לפעילי ימין שמתעמתים איתו בסיטואציות שונות, אולם הוא נראה המום מהפנייה אליו בעיצומו של אירוע פרטי. לדברי נוכחים במקום, הוא אמר לפעילים: 'אנחנו בחתונה, זה לא נראה
הם סירבו, ואמרו שלא יסלחו על ביזוי הרב ליאור. המאבטח ניסה להרחיק אותם (נכון, זה לא תפקידו). הם ציינו שהם קרובי משפחה, מהמזמינים. טוב, את ההמשך אתם יכולים לנחש. קמה מהומה גדולה. החל ויכוח בין יושבי כמה שולחנות. אלה מצדדים בשי ניצן ובעיקר טוענים שזה איננו הזמן ואינו המקום, והאחרים דוחים אותם וצועקים על ניצן. וכל זה בחתונה. לבסוף קם המשנה לפרקליט המדינה ועזב את האולם. הידיעה ציינה שהוא "נראה מתוח".
אינני יודע אם הידיעה מדויקת לגמרי. אך הסיפור הזה, שבו מביישים ומביכים אדם עד שהוא נאלץ לעזוב אירוע שאליו הוזמן, מזכיר אירוע מפורסם בתולדותינו, ומובא במסכת גיטין, על קמצא ובר קמצא. הסיפור די ידוע, אבל בכל זאת ובקיצור גמור, בר קמצא, בניגוד לשי ניצן, הוזמן והגיע בטעות לאירוע שערך שונאו הידוע - שהתכוון להזמין את קמצא.
המארח, כאשר גילה כי ההזמנה נמסרה לבר קמצא ולא לקמצא, התעקש שהראשון יקום ויעזוב תכף ומיד וסירב אפילו לקבל שכר עבור הארוחה, שכר שאותו הציע בר קמצא כדי להימנע מבושת גירושו. בלי להיכנס לאירועים הפתלתלים שלאחר האירוע הזה, אפשר לקפוץ היישר אל מוסר ההשכל: "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". יש שאומרים שזהו סיפור על פלגנות ועל שנאת חינם. למעשה, זהו סיפור על עניין נורא אפילו יותר. הלבנת פנים.
כך עשו פעילי הימין לשי ניצן. הוא הגיע לשמחה, לחתונה. אולי בני הזוג או משפחותיהם דתיות. אולי ידע שייתכן שייתקל באורחים שאינם מסכימים לדעתו. אך הוא הגיע. ופעילי הימין תפסו אותו, עובד מדינה שגם איננו יכול לענות להם, וביישו אותו בפומבי, עוררו מהומה, ואולי השביתו מעט שמחתם של חתן וכלה. וגרמו לניצן לעזוב את האירוע. ביהודית אומרים: הלבינו פניו.
הלבנת פנים היא עבירה שמכילה בתוכה את גדלותה של היהדות. בעידן שבו אנשים החזיקו עבדים, הקריבו קורבנות אדם ועבדו אלילים, המציאה היהדות עבירה שמחייבת אדם אחד לא לפגוע ברגשותיו של אחר. בתוך העבירה הזו גלומה הבנה עמוקה לכך שכבודו של אדם איננו חשוב פחות מהאוטונומיות הפיזיות שלו, ופגיעה חמורה באדם יכולה להיות מילולית בלבד.
הרבה דתות ותרבויות שוללות גניבה, גזל, רצח ועושק. היהדות היא בין הראשונות. אבל היא היחידה כנראה שמטילה איסור חמור כל כך על גרימת עלבון ובושה, ובכך מחייבת צניעות ועדינות. עד כמה חמור? כל מי שקרא קצת סיפורי צדיקים מכיר את הדפוס החוזר שבו מסופר על הדרך שבה הם יוצאים מגדרם כדי שחלילה לא יעליבו אחר, כל שכן יביישו אותו.
דוגמאות אינן חסרות. המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק בעולם הבא, וחז"ל מוסיפים "נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". ספר המידות של ברסלב מציין שטוב לבטל תורה מלבייש יהודי אחר. והתוספות אומרות - אם כי זה במחלוקת - שהלבנת פנים היא עבירה של ייהרג ובל יעבור, בדומה לגילוי עריות ושפיכות דמים.
אין לי מושג אם שני פעילי הימין שביישו את שי ניצן בחתונה והכריחו אותו לעזוב מציגים עצמם כשומרי מצוות. הידיעה לא אמרה על כך דבר. אם לשפוט מהעבירה שעברו, הרי לא רק שאינם שומרי מצוות אלא שאין להם מושג ביהדות שמלומדת אפילו בבתי ספר ממלכתיים, חילוניים, בכיתה ג'.
דווקא בחתונה ובפרהסיה הם בחרו לבייש אדם אחר, להוציא אותו מהכלל ולהלבין פניו. זה מעשה ברור ברשעותו. אין לו תירוץ. וכדי להסיר ספק כדאי לומר במפורש: לא, לא צריך להלבין פניהם של אנשי שמאל, אנשי ימין, אנשי פרקליטות, משרד ראש הממשלה או מועצת יש"ע. בעיקר משום שזה עניין דוחה, אבל גם בשל סיבות פרקטיות יותר: הרי כולנו, ככלות הכל, צריכים לחיות אחד עם השני, ועם דעותינו המרובות.
אגב כך, לבד מ"מעריב" דיווח על הפרשה הזו אתר האינטרנט של ערוץ 7, והיה משמח (אם כי לא מפתיע) לראות שרוב המגיבים לידיעה הביעו שאט נפש מול ההתנהגות הזו.
וכאן אנחנו חוזרים לחסידיהם של הרב ליאור ויוסף. שהרי כל סיפור "תורת המלך" הוא בהיתרים שהספר מעניק להרג גויים. המיתממים שטוענים כי בסך הכל מדובר באיסוף פסיקות מההלכה יודעים היטב את ריקנות טענתם. הרי הספר מכיל לשון פרקטית. הרב שלמה אבינר, נניח, קורא בו היתר להרג חילונים, ובמילותיו שלו לרדיו גלי ישראל: "כתובים בו דברים שאי אפשר להלום אותם לא רק כלפי הגויים, גם כלפי יהודים חילונים; שגם יהודי חילוני - דמו הפקר. אלו דברים שאי אפשר לסבול".
ובאשר לגויים, כותב הספר "יש סברא לפגוע בטף, אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה - הפגיעה תכוון דווקא אליהם". וכדי להבין בדיוק, המחבר, הרב שפירא, הבהיר בשעתו בראיון לרדיו קול חי שמושג טוהר הנשק הוא "ביזיון".
להרוג ילדים במתכוון ולהתחיל להתפלפל מדוע, זהו פשע מלחמה. ובשפת היהדות: שפיכות דמים.
וכאן נסגר המעגל. חסידיהם של הרב יוסף והרב ליאור נחפזים להלבין את פניו של שי ניצן כדי לגונן על חיבור, ועל רבנים שתומכים בחיבור, שעוסק בשפיכות דמים. זוהי דרכה של קיצוניות.
מי שמוכן לדבר ולעסוק בהיתרי הפגיעה בחפים מפשע, לא יירתע מהטלת עלבון בחברו. אלה שאינם נרתעים מלעסוק בדיני הריגת ילדים, לא יירתעו מהלבנת פניו של יהודי בחתונה ומהשבתת שמחת חתן וכלה. ואין מה להוסיף על חז"ל: "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים". חסידי תורת המלך כנראה אינם חוששים משתי העבירות גם יחד.
nadaveyal24@yahoo.m
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם