קח מקל, קח תרמיל

שעה שכולנו מתחבטים בשאלה הקיצית אם לעוף מכאן בתקופת הקיץ, אני מציע לכם להישאר. עדיף לטייל בגליל מלהתייסר בנתב"ג

איל מגד | 10/7/2011 10:28 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יש איזה טירוף בשאיפה הגורפת לעוף מכאן בתקופת הקיץ. עד כמה שאני יודע, אין לתופעה הייחודית הזו אח ורע בין גויי הים. לא ישווה ולא ידמה לה בשום תפוצה. אתה תוהה מה עומד מאחוריה: האם המיאוס מהמכורה או שמא להפך: הרצון העז להתגעגע אליה, להוכיח לעצמך שאין לה תחליף.

כך או כך דומה שאין בינינו אחד שבימים אלה לא מגרד בפדחתו ושואל את השאלה הקיצית הנצחית - לנסוע או לא לנסוע? לכאורה התשובה היא חד-משמעית: בוודאי שכן, למה לא? אבל אני מציע, אם יורשה לי, אופציה אחרת, מפתיעה בישירותה ובפשטותה - לא לנסוע

שהיתי בשבוע שעבר עם משפחתי במשך יומיים בגליל לרגל השתתפות באיזה פסטיבל, ולמראה פלאי הפלאות שראו עיניי, נפלא ממני כל עניין הנהייה התזזיתית לחוץ לארץ. אין לי כוונה לפצוח בשיר אהבה מזויף לארץ או בהטפה פטריוטית דביקה, אבל כנראה שאין בררה. ולכן אני אומר באחריות מלאה: בטווח המרחק שאני מכיר, במסגרת מה שמכונה בחידונים "ידע אישי", אין שום חבל ארץ מושך לב וגדוש אטרקציות מכל המינים כמו הגליל.
לא חייבים לשלם ביוקר

הגענו אליו מירושלים בצלילה דרך כביש הבקעה, שמנופיו הקדומים, האפריקאיים באופיים, אי אפשר לשבוע; כעבור שעתיים כבר נסענו לאורך הכנרת הקדושה לצלילי יצירה דתית לעוגב מאת באך (עלה בדעתנו שהמלחין הגאוני היה מעריך מאוד את השילוב); וכהרף עין הגענו למחוז חפצנו על גדות הירדן.

הנהר העתיק מעולם לא היה כל כך מפואר ומטופח, מצויד בטיילת חדשה הנמתחת מכפר בלום עד הגושרים, עם המדרכה שלה המשובצת פסוקים מתאימים מהמקרא. לפתע כבר אין צורך לפלס דרך, להסתבך בסבך, אלא אפשר לגלוש בדשאים המוריקים ישר למים נקיים, קרים כקרח. ומה שהכי מפתיע - שאתה לא מוקף בשום אספסוף כצפוי, אלא מוצא את עצמך די לבד בין קני הסוף, תוהה אם פתאום התפנה מקום בארצנו הצפופה או שכולם מענים את נפשותיהם בשדות תעופה.

שכרנו קיאק משפחתי וזרמנו איתו במסלול-תעלול בנהרות השוצפים,

מתפתלים מהחצבני אל הדן, ומשם לעצם הירדן. תענוג להיסחף בתוככי הנוף הזה ואפילו להיטלטל על מפל אמיתי, כמו בהרפתקה קולנועית.

אני משער שרבים מקוראיי מתמרדים כעת ומעלים את נושא העלות, את מתח הרווחים המקומם של המלונאות המקומית (במילים אחרות, את רדיפת הבצע הישראלית), ובהתקוממות הזו אני תומך בכל לבי. אבל תשובתי לטענה זו היא שלא חייבים להתאכסן במלון, יש די והותר ביתנים מתונים יחסית במחירם ביישובי הסביבה, אפשר לשכור חדרים ולבשל בהם ארוחות (ויש גם מסעדת חומוס צנועה ומצוינת בצומת גומא).

אני לא רוצה להישמע ככרוז מטעם משרד התיירות, אבל למען ההגינות, זאת האמת. אין שום סיבה להתייסר בנתב"ג ולהפליג לאקלימים שאינם הולמים את הטבע שלנו, או לארצות שאין להן מושג איך מתמודדים עם חום אימים. די לנו בתלאות שהן מנת חלקנו כל ימות השנה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

איל מגד

צילום: .

סופר ומשורר המתגורר בירושלים. ספריו האחרונים: "ארץ אשה", "זוג" ו"איך לחיות"

לכל הטורים של איל מגד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->