אין כמו ועדה מסדרת: שיטת הפריימריז פשטה את הרגל
זו תמיד אותה חבורה עם אותם פוקדים שבאים עם אותם ארגזים בהם טמונות אותן קבוצות וחמולות. שיטת הפריימריס פשטה את הרגל
זו תמיד אותה חבורה עם אותם פוקדים שבאים עם אותם ארגזים בהם טמונות אותן חמולות מהמגזר, קבוצות לחץ, ועדי עובדים כוחניים, או סתם חבורות מאורגנות שמתפקדות ונמסרות לכל המרבה במחיר.
הדוגמה הגרוטסקית ביותר אירעה בפריימריס של "ישראל אחת" ב-99', כשמורה רוסיה בשם סופה לנדבר עקפה בישורת האחרונה את אדיסו מסאלה המסכן לאחר שגרפה מאה אחוזים מקולות המגזר הערבי, או הדרוזי, או שניהם, ומאז שום דבר לא השתנה, להיפך. ליכוד, עבודה, קדימה, זו אותה שיטה, אותם מאכערים ואותה מסחרה בדיוק, כל קשר בין זה לדמוקרטיה מקרי בהחלט.
כן, אני עושה עכשיו עוול להרבה מאוד פוליטיקאים ישרים שמכתתים רגליהם ועושים לעצמם נפשות בערים ובכפרים, ופוקדים לעצמם תומכים ומקוששים מצביעים, אבל מה לעשות, המציאות מוכיחה לנו בכל פעם מחדש שמקומן של הקבוצות המאורגנות והממומנות והמופעלות מבחוץ גדול ובדרך כלל גם מכריע.
אז מה עושים? היום תגיע לוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק של ח"כ יוחנן פלסנר (קדימה) אליו הצטרפו יריב לוין מהליכוד ואיתן כבל (עבודה), שתקשה מאוד על התפקדות כפולה ליותר ממפלגה אחת ותעניק לרשם המפלגות כלים להתמודד עם התופעה וגם להעניש. הצעת חוק חשובה וחיונית, אבל אין בה די.
"בנק" המפלגה
גם הרעיון ללכת לפריימריס פתוחים לא יושיע. בפריימריס כאלה יוכלו מגזרים מאורגנים בחברה הישראלית להכריע גורל מפלגות בהופעה המונית וממושמעת לפריימריס והטלת הרשימה הנכונה.
תארו לעצמכם, למשל, שאיזה אדמו"ר חרדי יתן ערב הפריימריס ב"קדימה" הוראה לכמה עשרות אלפי חסידים לגשת ולהצביע. רעיון טוב קצת יותר הוא זה שלפיו רשימת המפלגה תיקבע, בעצם, ביום הבחירות, על ידי כל מצביעי המפלגה. זה עובד ככה: כל מפלגה תספק רשימה בת 50 מועמדים, נניח, שתודפס (באותיות קטנות) על גב פתק ההצבעה של אותה מפלגה בקלפי.
הבוחר הנאור ייכנס אל מאחורי הפרגוד, ישלוף את הפתק של המפלגה שלו, לפני שיכניס אותו למעטפה יסמן על צדו האחר 10 מהמועמדים של אותה מפלגה החביבים עליו ביותר, ובא לציון גואל. המערכת תספור לא
רק את מספר הפתקים של אותה מפלגה, אלא גם תשקלל את רשימת המועמדים שלה לכנסת (למעט מספר 1 שייקבע בפריימריס) מתוך ה"בנק" שהמפלגה הציגה. מה רע?
לא רע, אבל לא מושלם, כי אם הציבור הכללי בוחר, הרי שדרכם של מועמדים אלמונים, חדשים, שאפתנים, נחסמת. הציבור הכללי בוחר במי שהוא מכיר וכך יינתן יתרון עצום לוותיקים, לחזקים ולמפורסמים, או לאלה שיכולים להרשות לעצמם להיות מפורסמים.
וכך אני מגיע, על חשבוני ואחריותי, למסקנה הבלתי נמנעת שאין כמו "ועדה מסדרת". לא בפורמט ההוא של מפא"י, עם הפתקאות והסיגריות והלחשושים במסדרונות, אלא בסוג של מבנה חדש, שבסופו תשב חבורה לא גדולה של אנשי מפלגה מסוימת, מייסדיה ומנהיגיה, ותרכיב רשימה מאוזנת, איכותית, מייצגת ואלקטורלית, שתעמוד למבחן הציבור.
אקו"ם