הארץ לא שקטה 40 שנה: הפנתרים עדיין רעבים
ארבעה עשורים אחרי שיצאו לרחובות, המהפכה של "הפנתרים השחורים" רלוונטית מתמיד
יוזמי השינוי הם חברי קבוצת "מוסללה" בשיתוף ועד שכונת מוסררה, והסיבה: 40 שנה להפגנה הראשונה של הפנתרים השחורים.
לכבוד הסמטאות באו צ'רלי ביטון ודני (אח של סעדיה ז"ל) מרציאנו, ומשוררים שקראו שירים ומוסיקאים שטיפסו על סולם תווים חברתי וציירים שציירו על קירות השכונה. חברי הקבוצה אף הדפיסו מחדש את "דבר הפנתרים השחורים", עיתון שאף שורה בו לא מזכירה דרשה של מדליק משואות.
בכמה פינות הוציאו כורסאות לכבוד קונצרט קול קליפות הגרעינים השחורים, ונראה שתושבי השכונה די התרגשו מהמאורע. הם הפכו למדריכים בין יצירות האמנות שנתלו בסמטאות, הם הרגישו שמתחת רגליהם בוערת חתיכת היסטוריה ובחצר אחת אפילו פתחו שולחן שחוץ ממופלטה
היו בו כל החיילים מצבאה המתוק של המימונה.
אגב, רוב הבתים האלה, שלפני 40 שנה תויגו כפרחי בר בשכונת עוני, הם היום פרחים מבוקשים במשתלת הנדל"ן, וההוכחה - בחדר שבו הצטופפו 11 הילדים של משפחת מרציאנו, אומרת השמועה, מתגורר היום חתול מפונק.
וגם אני התרגשתי, כיוון שהפנתרים השחורים היו הראשונים שניערו את פרצוף השמנת של המדינה. הם גנבו בקבוקי חלב שהונחו ליד דלתות בתי שכונות השפע וחילקו אותם בצד האפל של הירח. הם הבעירו את כיכר ציון ופתחו את פיה של גברת מחאה, שעד אז לא כל כך השתמשה במיתרי קולה.
שיהיה ברור למי ששכח או לא נולד אז: זו לא הייתה מהפכת פייסבוק או מהפכת קוטג', זו הייתה מהפכה שבסוף כל הפגנה התמלאו החדרים בתחנות המשטרה. אני מקווה שקריאת הסמטאות על שמם תעורר לא רק את הנוסטלגיה, אלא גם את הצורך להמשיך במאבק שבסופו תימחק המלה "רעב" מפיהם של חצי מיליון ילדים שקו העוני עובר מעל ראשם.
צריך לזכור: הארץ לא שקטה 40 שנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם