טרם קפיצה למסקנות נמהרות, יש לזכור: כאן לא סודן
כדאי להתגבר על הפיתוי האופנתי להשוות בינינו לבין המדינה החדשה שקמה באפריקה. זה סכסוך אחר, זה אזור אחר, אלה בעיות אחרות
כך הוסבר במפורש במאמר המערכת של "הארץ": "ישראל צריכה ללמוד את לקחי סודן... להפנים שחלוקה לשתי מדינות בגיבוי הקהילה הבינלאומית היא הדרך היחידה לפתרון סכסוך דמים, דוגמת הסכסוך הישראלי-פלסטיני". כך נרמז, גם אם במשתמע, במה שכתב כאן אתמול נדב איל: "סכסוכים יכולים להגיע לידי הסכם. פשרות כואבות למען מילה אבודה - "שלום" - נחתמות ומבוצעות".
אך טרם קפיצה למסקנות הנמהרות הללו - הגוזרות בלי אבחנה "שלום" מ"שלום", " סכסוך" מ"סכסוך", " פתרון" מ"פתרון" - הנה בכל זאת כמה דברים שכדאי לדעת על ההבדלים בין סודן לבין ישראל. לעתים אלה הבדלים כבדי משמעות ומשקל, עד כדי יכולת לקלקל את טרחנות הגזירה השווה הזאת, השטחית, נטולת ההקשר בין מה שקרה באפריקה לבין מה שלא יקרה במזרח התיכון בחודשים הקרובים.
למשל, כדאי לדעת שצפיפות האוכלוסייה בסודן היא 16 בני אדם לקילומטר רבוע. בישראל חולקים בקילומטר רבוע אחד כ-330 בני אדם. כלומר, שם יש הרבה מאוד שטח לחלק להרבה פחות אנשים. כאן אין. וזה לא עניין טכני - זה פער מהותי. כדאי לזכור עוד שבמלחמת האזרחים בדרום סודן נהרגו כ-2.5 מיליון בני אדם. הסכסוך הישראלי-פלסטיני גבה חיים יקרים של כ-7,000 בני אדם בעשור האחרון. הרבה - ובכל זאת, הרבה פחות.
ועוד: ישראל אמנם הואשמה (רק לעתים רחוקות בצדק) בפשעים בשטחים הפלסטיניים. אך גם מתנגדים נחרצים לכיבוש - לפחות אותם אלה שבצד התנגדותם שמרו גם על משהו מתבונתם - ייאלצו להודות כי אין דמיון בין מדיניות ישראל, גרועה ככל שתהיה, לבין מה שעושה ממשלת סודן. ממשלה שבראשה מכהן נשיא שמואשם באחריות להשמדה, לאונס, להגליה של מיליונים.
לחיצות ידיים על שטיחים אדומים
זה סכסוך אחר, זה אזור אחר, אלה בעיות אחרות. ועל הפיתוי האופנתי לערוך השוואות, להפיק לקחים, כדאי להתגבר. תשאלו את השליח האמריקאי המיוחד ג'ורג' מיטשל. הוא חשב שהסכסוך שלנו דומה לסכסוך אחר - במקרה שלו זה היה הסכסוך של צפון אירלנד. הוא חשב שיפתור את הסכסוך "שלנו" כמו שפתר את הסכסוך "שלו". לאחר שנתיים פרש.
מסתבר שצפון אירלנד איננה ישראל, שאיננה סודן. מי שאומר אחרת, חשוד באחד משני סעיפים: הראשון - הטיה פוליטית, השני - שטחיות. ובמילים אחרות: מי שכופה על המציאות השוואות מופרכות צריך להחליט אם הוא רשע או סתם טיפש.
וממילא, ההתפעלות מההצלחה הבינלאומית בפתרון המשבר בסודן צריכה גם היא לבוא בצירוף תזכורת, למי ששכח את השתלשלות הפרקים הקודמים. את הכישלון המתמשך ואת הביזיון שספגה הקהילה
הבינלאומית מידיו של נשיא סודן. את העובדה שאמנם הורשע בבית הדין - אך מעולם לא נתפס או נענש. את העובדה שאמנם הופעל עליו לחץ - אך את המלאכה בדרפור המשיך שנים ארוכות ללא הפרעה של ממש.
מסקנה: פשרות כואבות אכן נחתמות, אך עדיין מוקדם מאוד לומר שהן גם "מבוצעות". מסקנה: אותה "חלוקה לשתי מדינות" עוד רחוקה מאוד מלהביא "לפתרון סכסוך דמים". כמו שכתב אתמול המומחה לאפריקה ג'ון קמפבל, מהמועצה ליחסי חוץ בארה"ב: "יותר מאשר לפתור את המשבר הסודני המתמשך, העצמאות בסך הכול פותחת פרק חדש בסיפור מוכר ומורכב".
ובמחשבה שנייה, בזה סודן אכן מעט דומה לנו: היא חוגגת בלחיצות ידיים על שטיחים אדומים ובהתרגשות שמשכיחה לרגע עד כמה מסובך המשבר וזה בהחלט מזכיר גם רגעי עבר - לא בהכרח מוצלחים - שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם