אין אופוזיציה סביבתית
מנהיגי קדימה והעבודה טרם גילו את הפוטנציאל הירוק. הם לא מבינים שהמאבק על אוויר נקי ועל משק המים חשובים לא פחות לקיום המדינה
נכון, ישנם חברי הכנסת הירוקים, אלו שמובילים את האג'נדה הסביבתית בלי קשר ישיר לשיוכם הפוליטי או למקום בכנסת, כגון ח"כ דב חנין וח"כ ניצן הורוביץ. ויש את ארגוני הסביבה שמשמיעם את קולם ואת קול הציבור ומשמשים תחליף לאופוזיציה פעילה בקידום תוכניות וחקיקה, עם בהתנגדות ובמאבק ועם בעבודה משותפת עם משרדי הממשלה ובעיקר המשרד להגנת הסביבה. אבל רוב ספסלי האופוזיציה בכנסת שותקים, במליאה, בועדות הכנסת ובתקשורת.
תאמרו שהאופוזיציה שותקת בכלל, ולא רק בהקשר הסביבתי, או שהקואליציה והממשלה מקדמות בפועל לא מעט נושאים סביבתיים בשנה האחרונה כך שאין למה להתנגד באמת. אבל נגד או בעד, הגיע הזמן שנשמע מה דעתם של ח"כ ציפי ליבני, יו"ר האופוזיציה, ושל הטוענים לראשות מפלגת העבודה בנושאים שאינם הנושא "המדיני-בטחוני". מה דעתם למשל בנוגע למאבקים הסביבתיים שעומדים להכרעה בימים אלו בחולות סמר ובעמק ססגון? ואילו תוכנית אופרטיבית יש להם לניהול מקיים של משק האנרגיה בישראל ולקידום התחבורה הציבורית?
השאלות הנ"ל חשובות עתה, אולי אפילו יותר מביום הבוחר. דווקא האופוזיציה שלא עסוקה בניהול שוטף של המדינה ולא צריכה לעמוד במסגרת תקציב ובהסכמים קואליציוניים יכולה לרדת אל העם
אבל נדמה כי ציפי לבני וחבריה בקדימה ומנהיגי העבודה החדשים טרם גילו את הפוטנציאל הירוק וטרם הבינו שהמאבק על אוויר נקי ועל משק המים והאנרגיה בישראל לא פחות חשוב לקיום המדינה ולאיכות החיים של תושביה מהמאבקים מול האויבים מסביב. חבל, דווקא אלו שמנסים להוכיח שאין הכרח ברקע צבאי או כלכלי בכדי להוביל את מדינת ישראל לעתיד טוב יותר, יכלו להאחז בדגל הסביבתי ולהציג אלטרנטיבה אמיתית וחדשה לדמות הפוליטיקאי הישראלי.