קצת סבלנות: כמה זמן גרשון יחזיק מעמד?
התרומה של פיני גרשון לחולון תימדד בשאלה אם הפעם יצליח להתמיד או ששוב יימאס לו לאחר תקופה קצרה. ואתלטיקה ישראלית תהיה כאן באמת, רק כאשר שר חינוך יבין שהכל מתחיל במסלולי ריצה בבית הספר
פיני גרשון. יישאר תקופה באולם הפחים? צילום: רויטרס
אבל כדאי לאוהדים הכי משמחים בליגה, בעודם משתאים איך שוב חולוניה ניצלה ברגע האחרון, לקוות שהפעם מדובר בסוג אחר של כסף, כזה שבא עם אורך נשימה.
חזרתו של פיני לכדורסל הישראלי היא ברכה, בכל צורה שהיא. הצורה ההולכת ונבנית בחולון נראית גם מתאימה לו במיוחד: אפילו במכבי ת"א נדמה היה שהתלהבות האימון שלו כבר רחוקה מהשיא, בוודאי במה שקשור ליומיום הטחון מאימונים ותחזוקת שחקנים.
קבוצה כמו חולון, שמשחקת פעם בשבוע ונאבקת עם דברים שגרשון לא התמודד איתם מאז ,1998 על אחת כמה וכמה. מצד שני, לאבק הכוכבים שלו אין שני בענף, והנוכחות שלו על התפר שבין מקדם מכירות למנטור מקצועי יכולה להיות נסיון מרתק.
הבעייה היא הסבלנות, תכונה שפיני אף פעם לא הצטיין בה במיוחד. גם כמאמן, עד שהגיע למכבי בלטה אצלו "תסמונת השנה השנייה:" בשנה הראשונה כולם התלהבו מהידע, המקוריות והאישיות הצבעונית; בשנה השנייה הצד האפל של אותן תכונות ממש הרחיק אותו מהשחקנים וההנהלה.
אותו שילוב שהביא להצלחות גרם גם לפיטורים/התפטרות בראשל"צ או בירושלים. בגליל, למי שלא זוכר, פיני עזב מיד אחרי עונת האליפות, ובחר שלא להישאר ולנסות למנף את ההצלחה קדימה.
אני לא בקי בפרטים של הקבוצה שבאה עם גרשון, ונדמה שאף אחד עוד לא לגמרי הבין כמה כסף יהיה פה, ולכמה זמן. אבל לחולון עדיף סכום צנוע יחסית, כזה שישים אותה במרכז טבלת התקציב - אבל לשנים אחדות קדימה. בליגה שלנו ממילא ההבדלים לא משמעותיים, כפי שגלבוע/ גליל מוכיחה מדי שנה.
האם יוכל גרשון, שמאז 2006 לא היה יותר משנה וחצי באותו מקום, להתמיד לכמה שנים? האם יישאר במקום גם אחרי עונה בלי עלייה לפיינל-פור או גמר גביע, דבר שאיש לא יכול להבטיח עם כל המיומנות המקצועית שלו ושל מאמן כמו דן שמיר? האם, גם אם יעזוב, ישאיר מאחוריו בסיס פיננסי מספיק, שיחד עם הקהל והאווירה של חולון יחזיק אותה לפחות כמה עונות?
הדבר האחרון שחולון צריכה הוא עוד משיח לעונה אחת, עוד מנבר או דורסמן (עם כל ההבדלים שביניהם, כולם לטובת מיקי) שייקח את הקבוצה למרומים לעונה אחת ואז יעזוב וישאיר אותה מול שוקת פיננסית שבורה.
2. אליפות ישראל באתלטיקה נגמרה, במעמד הגמר המלווה אותה מדי שנה: הוויכוח העיתונאי. מצד אחד אלה שמצביעים על הישגים נמוכים ואומרים שהכל כלום ושום דבר, ומצד שני הסניגורים שמראים נקודות אור, ושואלים איפה בדיוק ההישגים בכדורגל, שמצדיקים ש80- אחוז מתקשורת הספורט תוקדש לו.
מוגס טסמה. מסלול ריצה חיוני לבית ספר לא פחות ממעבדה צילום: עופר ביידה
בפורום האתלטיקה של "תפוז," למשל, תמצאו שרשור מרתק שעוסק בסיקור האליפות, כולל עיסוק זעוף בדבריו של רון קופמן, אוהב אתלטיקה גדול, על כך שהתוצאות באליפות בתי הספר בניו-ג'רזי הן ברמה גבוהה יותר. חברי נחשון שוחט, מרתוניסט מעולה וגורו מקומי, יצא ובדק - ומה לעשות, עובדתית הקוף צודק.
יש לי הערה אחת להוסיף לוויכוח הזה, שמעניין אותי פי אלף מסכסוך טביב/ הראל המאוס או השאלה הנצחית איפה יסיים מאור בוזגלו את הקיץ: בניו-ג'רזי, כמו בכל סטייט בארה"ב או מדינה באירופה, פזורים בכל בית ספר תיכון מסלולי אתלטיקה מעולים, שמשמשים הן את רצי בית הספר והן רצים חובבים, חינם ובשמחה.
אצלנו נערי תיכון מתגאים בתוצאות של 1,500 מטר שהושגו בסיבובים סביב מגרש החניה, כי רק לבתי ספר ספורים יש איצטדיון, ורץ חובב לא יכול
לרוץ אינטרוולים של 400 מטר בלי לשלם על שום מסלול אמיתי, חוץ מגבעת רם בירושלים.
מי שרוצה כושר לאלפים, ואיתו גם מספיק אלופים שאינם מיובאים מחו"ל או צומחים כנגד כעל הסיכויים, שידאג לזה. אחרת, דניאל פרנקל ואינדלאו טקאלה ימשיכו להיות סוג של נס, והיציעים בהדר יוסף ימשיכו להיות ריקים. לו היה בישראל שר חינוך, הוא היה מבין שמסלול ריצה ומגרש דשא חיוניים לבית ספר לא פחות ממעבדה.
הוא ופרנסי הספורט בארץ היו מבינים שמאה אלף ג'וגרים שיש להם איפה לרוץ, חוץ משולי הכבישים, מייצרים גם עם בריא ואוהב ספורט וגם עשרה אתלטים ברמה אולימפית. מי שרוצה שיהיו לנו תשעה רצים מתחת ל48.4- שניות ב400- מטר, כמו בתיכונים בניו-ג'רזי (תוצאה שהיתה מספיקה לתואר אלוף ישראל) - שייתן לנו אצטדיון אחד נורמלי להתאמן בו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם