שר המשברים
1. ליברמן הוא שר החוץ למיקרונזיה 2. הכתם האמיתי של פרץ הוא הבגידה 3. אל תמהרו להכתיר את משה כחלון
ליברמן אינו עוסק בקשרים עם ארצות הברית, ולא בנושא הפלסטיני, ולא במגעים עם מדינות ערביות שיש להן יחסים עם ישראל, ולא עם מדינות אירופיות ואחרות שאינן רוצות לראותו בתחומן. שר חוץ לענייני בלארוס, פנמה ומיקרונזיה. בערך.
מה יותר טבעי מניהול מגעים לשיפור היחסים עם טורקיה בידי שר החוץ? הרי הוא אמור להיות השר הממתן והמנסה לפשר ולשפר את יחסינו עם מדינות. אך ליברמן הוא מעורר מדנים מדיניים מקצועי. תארו לכם מה היה קורה אם הוא וראש ממשלת טורקיה ארדואן, שני משולחי רסן אלה, היו נפגשים. היה מתחולל פיצוץ אטומי, שמה שקרה בין הטורקי לנשיא פרס בדאבוס היה נראה לעומתו כמפגש אוהבים.
אין מדובר כאן על עמדת ליברמן בנושא הטורקי, שבעיקרה היא עמדת הממשלה, אף כי, כרגיל, הוא מבטא אותה באופן קיצוני יותר. מדובר על המצב המעוות, אם תרצו הבדיחה העגומה, שבשל שיקולים פוליטיים ולא ענייניים ובניגוד לאינטרס הלאומי, ממנים לתפקיד מפתח אדם שמלכתחילה אינו מתאים למלאו. מינוי ליברמן לשר החוץ הוא שידור חוזר של מינוי עמיר פרץ לשר הביטחון בממשלת אולמרט. ושני המינויים היו פסולים.
2. נישאר עם פרץ. במדינת הקאמבק גם הוא חוזר. משקיפים אף מעריכים שהינו בעל סיכויים טובים לנצח בפריימריז בעבודה. בינתיים הוא עושה הכל כדי למרק את הכתם שדבק בו בשנת כהונתו כשר הביטחון ואשר עלול לפגוע בו בפריימריז, ואפילו בבחירות הכלליות.
קודם כל הוא עובד על שיקום דימויו כשר ביטחון ועל שיפוץ סיפור תפקודו אז. ככל שמתרחקים מתקופת כהונתו, השיפוץ הזה מתרחב ובסיוע הנטייה הטבעית להתרפק על העבר, כבר ייחשב עוד מעט לשר ביטחון מוצלח.
אלא שהכתם האמיתי אינו אופן תפקודו אלא ה"בגידה" שלו. כלומר, נטישתו את התחום החברתי-כלכלי, שבו עסק כל חייו
הניסיון האחרון נעשה בשבוע שעבר. פרץ "חשף" שראש הממשלה לשעבר אולמרט, שאחוות המודחים מקרבת אותם, גילה לו עכשיו את האמת. הוא לא יכול היה למסור לידיו את תיק האוצר משום שאנשי משק וטייקונים למיניהם התנגדו לכך. נימוק לא מכובד, לא לאומרו (אם אכן אמר) ולא למי שנתלה בו כתירוץ. הנח לתירוצים, עמיר, והכה "על חטא" בקול חד וצלול, לאמור: טעיתי אז בהחלטתי ללכת לביטחון. אני מתחייב לא לחזור על הטעות. אולי יאמינו לך.
3. משה כחלון, בחור חביב ושר מצליח. הוא חולל שינויים מועילים בשוק התקשורת ולא נרתע מבעלי המאה והכוח. אין פלא שאוהבים לאהוב אותו. נתניהו אף הציבו כמופת לשרים האחרים, באומרו: "תהיו כחלון".
הם לא אהבו את זה, אבל מגיע לו. מה שאינו מגיע לו הוא, שכנהוג במקומותינו נעשה מיד, בעיני כותבים שונים, מועמד "טבעי" לראשות הממשלה, או לפחות לנשיאות המדינה.
הלו, מה אתם רצים? כבר למדנו שהצלחות ורכישת ניסיון בתפקידים בכירים משר התקשורת והרווחה, עדיין אינם ערובה להצלחה בתפקיד ראש הממשלה. אז אם אתם באמת אוהבים את כחלון, רדו מזה עכשיו. זה לא מגיע לו. גם לא להיכלא בבית הנשיא. אם ימשיך להצטיין, יבוא יומו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם