פטריוטיות זולה: המנון בגני הילדים
ההחלטה החדשה של שר החינוך גדעון סער לפיה שירת התקווה תהפוך לחלק מחייב בתוכנית הלימודים בגן חובה מיותרת לחלוטין ומעניקה חוויה של כפיה - לא של ציונות
הבוקר במעריב כותב כתב החינוך של העיתון, עמרי מניב, ששירת התקווה תהפוך לחלק מחייב בתוכנית הלימודים בגן חובה וזה כבר לחלוטין מיותר.
אין צורך ששר החינוך של מדינת ישראל גדעון סער, ילמד את ילדי הגן איך להיות פטריוטים ומתי. אפשר לשיר בגן שירים. אפילו שירי מולדת ובעיקר לעשות זאת למען הכיף של הילדים, אך מדוע צריך לכפות עליהם ללמוד בעל פה את ההמנון של המדינה? מישהו באמת חושב שילד בן חמש, העומד בשורה עם חבריו, ומזמר בעל פה את ההמנון, מבין את המשמעות של כך? החוויה היחידה שמקנה לו מדינת ישראל - בחסות שטיפת מוחות המתחבאת בתוך פטריוטיזם מאולץ – היא חוויה של כפייה. הכריחו אותו לשיר, אז הוא שר.
ריח רע של התערבות יתר בחיי הפרט
החלטת סער מריחה ריח רע של התערבות יתר בחיי הפרט. תמיד יימצא מי שיפנה עיניים מערבה ויספר כיצד ילדי בית הספר בארה"ב מדקלמים כל בוקר, למשמע רעש כריזה פנימית את שבועת האמונים לדגל ולמדינה האמריקאית.
האמינו לי, הילד הגדול שלי, שלמד בבית ספר ציבורי אמריקאי במשך שלוש שנים, דקלם כל בוקר בעל פה את השבועה, אינו זוכר היום את מילותיה ובטח שלא את משמעותה.
לכאורה לא צריכה
להיות לאף אחד בעיה עם שירת התקווה. אך הילדים לא צריכים לגדול לתוך פטריוטיות זולה. אהבה למדינה לא אמורה להיות הערך העליון בבית הספר, אלא אהבה לאדם ולזולת. כשאוהבים את הזולת, ואוהבים את החברה, מגיעה כתוצר לוואי גם אהבה למקום ולמדינה.
מנגד, אם מכריחים לשנן, לשיר, ללכת לבקר בקברי אבות, ולדון יתר על המידה בסמלי המדינה, מספסים את המהות האמיתית של חינוך ילדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם