הסנטור: יריב מקארתי
חוק החרם מזכיר באופן מצמרר את תקופת מקארתי האפלה בארה"ב, כולל הדה-לגיטימציה של כל מי שלא אוחז בדעות של הימין השמרני
הדרך לכך היתה האשמה גורפת של כל מי שזוהה עם הצד הליברלי של המפה בחוסר פטריוטיות, באהדה לקומוניזם ומכאן לאויבת הגדולה, ברית המועצות.
במשך כמה שנים הצליח מקארתי, באמצעות הכלים הדמוקרטיים וכמובן בתמיכה ובגיבוי של מפלגתו ושל גורמים נוספים, ליצור דה-לגיטימציה טוטאלית של כל מי שלא אחז בדעות המקובלות על הימין השמרני בארצות הברית.
הוא הרס קבוצות פוליטיות, אנשים, קריירות ומשפחות. הוא כמובן לא הציל את ארצות הברית מן המלחמה הקרה, היא הסתדרה מצוין בלעדיו כולל הסתבכות במלחמות מיותרות, אבל הוא פגע אנושות ברוח הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ונדרש זמן רב עד שהתאוששה.
מקארתי עצמו, כידוע, נמחק מהפוליטיקה האמריקנית, נודה והפך למותג ולמונח בזוי: מקארתיזם, שפירושו: בכלים דמוקרטיים אתה יכול לפגוע בערכי הדמוקרטיה וברוחה.
מה שמתרחש בתקופה האחרונה בישראל דומה בכל פרמטר לתקופת הדגירה של המקארתיזם. שורת החוקים האחרונה נועדה באופן גלוי, לא מסתתר, לפגוע בכל מי או מה שנתפס כגוף שמאלי או כגורם שמאלי, כל מי או מה המתנגד למפעל ההתנחלות בשטחי יהודה ושומרון, כל מי או מה שנאבק בכלים אזרחיים במדיניות הממשלה הנוכחית. שרשרת החוקים עדיין לא עמדה במבחן האכיפה, אבל במבחן אחד היא כבר עומדת: מבחן הדה-לגיטימציה.
שרשרת החוקים אומרת דבר פשוט: העמדה השמאלית בכל הקשור לסכסוך ולפתרונו, איננה לגיטימית. היא אינה "פטריוטית", היא נועדה לקעקע את אושיותיה של מדינת ישראל.
חוק החרם הוא מקרה דוגמה מצוין להבין את המתרחש. למען הסר ספק, כבר כתבתי בעבר שאני, כאיש שמאל, מתנגד לחרם צרכני ותרבותי על ההתנחלויות, זו אינה דרך ראויה בעיני. ואולם, חרם אזרחי אינו מנוגד לחוק בשום תחום, הוא אמצעי לגיטימי בארץ ובעולם גם אם הוא מעורר כעס בקרב המוחרמים.
אין כל הבדל חוקתי או מהותי בין חרם על רכישת מוצרים מההתנחלויות לבין חרם על קניית קוטג', אלא רק בנימוקים. חוק האוסר על חרם הוא חוק האוסר על גוף פוליטי או ציבורי לפעול להנחלת עמדותיו ולהיאבק עליהם.
אין צורך במשפטנים דגולים להבין זאת, די להיות היועץ המשפטי של הכנסת, למשל, או יושב ראש הכנסת, למשל כדי להבין את הדבר. מן הסתם הבג"ץ יאמר את דברו, ואז כמובן יואשם גם הוא בחוסר פטריוטיות.
כשאני חושב מיהי הדמות המקבילה בתהליך המקארתיזיציה של מדינת ישראל לאותו סנאטור, ג'וזף מקארתי, אני לא חושב על אביגדור ליברמן. הוא מושך בחוטים וטיפוס ציני מדי. גם זאב אלקין אינו המועמד האידיאלי לתפקיד ההיסטורי הזה. מקארתי היה איש אפור וחסר הומור, מאמין נוקשה בדרכו.
המקארתי הישראלי חייב להיות איש מפלגת השלטון, חבר כנסת מן השורה שאינו משחק משחקים ואינו קורץ לצדדים. יש אחד כזה, יושב ראש ועדת הכנסת, יריב לוין. הנחישות האפורה והדורסנית והרטוריקה היבשה שהוא מציב בחזית המהלכים האחרונים הופכות את לוין לסמל התקופה, לג'וזף מקארתי הישראלי. האם גם עתידו יהיה כעתיד מקארתי המקורי, אביו הרוחני? בישראל של היום אפילו נבואה כזו מסוכנת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם