שידורי המהפכה: מכבי ת"א משנה את פניה
הבשורה הגדולה מההרכב שהציב מוטי איוניר היא השינוי הדרמטי בתפיסה ובחשיבה. מכבי ת"א נפטרה משחקני המניירות וה'שופוני', וה-1:3 על לנקראן מקרין חזק קדימה. אליפות? המטרה של מכבי היא המקום השני
מכבי ת"א, אתמול. נפטרו מהמניירות והשופוני צילום: עודד קרני
למרות שה-1:3 אתמול (ה') בא בסך הכל על סגנית אלופת אזרבייג'אן ומחזיקת הגביע שם, ואנחנו עוד לפני הגומלין הלא פשוט בשבוע הבא, משחק רשמי ראשון בעונה הוא ציון דרך קריטי עבור מועדון כמו מכבי, שמלמד לא מעט על הימים הבאים.
מועדון כזה, שאוסף טראומות משנים קודמות ולא שוכח אף אחת מהן, מייחל לפתיחה נטולת מוקשים שיכולה בקלות לטלטל את המערכת ולהרוג אותה.
אז נכון שמכבי ת"א זה המועדון עם מספר התארים הגדול ביותר כאן, שסוחב אחריו מורשת כבדה, אבל כל דיבורי טרום העונה של השנים האחרונות על מועמדות טבעית לאליפות היו דיבורים בעלמא, וניסיון להסתיר אובדן דרך.
הרי בין הצהובים ובין ריצה לאליפות לא היה שום קשר. הבנייה היתה קפריזית, ובהרבה מקרים בחירת השחקנים היתה חפוזה, אקראית ובעיקר היסטרית. כזו שמונעת ממניעים לא ענייניים כמו אגו ומאבקי שליטה, ובעיקר צורמת בזריקת הכספים שלה.
בשיקול הדעת המקצועי היה זלזול עמוק וחוסר התחשבות בכיסו של הבעלים מיטש גולדהאר. עד שהוא החליט לרדת לזירה ולהפסיק את זה, גם אם היה צריך לעשות את זה בשיחת טלפון אחת.
ופתאום, בפעם הראשונה אחרי שנים, אפשר לומר שמכבי באמת משנה את פניה, אפילו באומץ. מפסיקה לקשט את עצמה בכוח בשמות שלא הביאו אותה לשום מקום, ונלחמת בשדים שכפו עליה את אותו סדר יום מתסכל שהשאיר אותה באופן קבוע הרחק מאחורי שתי הגדולות של השנים האחרונות – מכבי חיפה והפועל ת"א.
חלק מהקהל ביציע, שרגיל לשחקני שופוני שסחבו אחריהם שובל ארוך של מניירות או פמליה הרסנית של משפחות, מקורבים ומכוניות מפוארות – שהרסו את המרקם החברתי בחדר ההלבשה – נאלצו כבר מאתמול לשנן את השמות ולהתאים אותם למספרי החולצות – עומר ורד, רפי דהן, מוסה קונאטה, רועי קהת, מונאס דאבור ודור מיכה.
אלירן עטר. מעניין יהיה לראות אותו עם יצחקי עודד קרני
זו לא סתם 'הפיכה' בהרכב או עונש של אמצע עונה לאותם 'שמות גדולים' שלא נותנים את מה שמצפים מהם, אלא מהפיכה מכוונת של תחילת עונה, שינוי כיוון בתפיסה ומהפך קונספטואלי נועז בחשיבה.
דיבורים על אליפות? לא שומעים וטוב שכך. מבחינתי, הישג גדול יהיה אם מכבי תסיים שנייה, זאת אומרת תתגבר על לפחות אחד משני החסמים הגדולים שלה – מכבי חיפה או הפועל ת"א.
יתרון שביר ומחיק
השער שחטפה מכבי לפני הירידה למחצית מרגליו של אנדריי מורסאן, יכול להיות הרסני לקראת הגומלין. הוא הופך את היתרון היפה לשביר ומחיק. אם מכבי תיקלע חלילה לפיגור 2:0 במגרש החדש והפנאטי של לנקראן (15 אלף מקומות על הקווים, הרחק מקונספט האיצטדיונים המזרח אירופיים הישנים בסגנון ר"ג), היא תהיה בבעיה.
אבל משחק מהסוג של אתמול מקרין במכבי חזק קדימה. ואם צריך לשפוט על סמך המחצית הראשונה, הרבה אוהדים הלכו הבוקר לקנות מנוי. מכבי הפעילה לחץ אדיר על מרכז ההגנה האורח, והציגה מכבש נמרץ בו שיחקו תפקיד מרכזי גיז'רמו ישראלביץ', חאריס מדוניאנין, שהיה ממוקד קבוצתית ופחות עסוק בעצמו, מוסא קונאטה המהיר והטכני וגם מונס דאבור, שהשלים חיבור מחוייב.
בהתחשב בסיפור ההסטורי של אלירן עטר ובתקדימי העבר הרעים של חלוצי רכש במכבי, ההשתלבות שלו במכבי היא הצלחה מסחררת. גם אתמול הוא
הבקיע את השער האופייני לו, ומעניין יהיה לראות את שיתוף הפעולה העתידי עם ברק יצחקי.
במכבי ת"א החדשה, כמעט בטוח שעסקת יצחקי לא הייתה יוצאת לפועל, כי היא משדרת שחיתות. נותר רק לקוות שיצחקי יקצר את תהליך קליטתו המתמשך, יתגבר על פציעותיו ויחזור להיות החלוץ ההוא מבית"ר.
ומאור בוזגלו? חבל עליו. הוא היה במכבי שחקן חשוב, אבל המוסר הכפול בו הוא התנהל תחת צילו של אביו, לא איפשר את המשך הדרך. העומס הנפשי שהנחיתה המשפחה שלו על מכבי – גם אחיו הגאון הצטרף השבוע לביצה, ואמר במפגן של חוסר קולגיאליות לעיתון פולני, שמאור טוב בהרבה מכחלון – היה כבד מדי, והיה צריך לחתוך.
מכבי נמצאת היום בעידן בו היא משקמת את עצמה, ואין לה זמן וכוח לאובססיה. יכול להיות שיעקב ומאור (בסדר הזה) ימצאו בסופו של דבר קבוצה אירופית לשחק בה. נקווה שהנפש המיוסרת תצליח לנוח לרגע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם